פסוק א:ולא נותר בה. בחומת העיר:
פסוק א:דלתות לא העמדתי. שלא נעשו דלתות בשערי העיר:
פסוק ב:בכפירים. שם מקום הוא:
פסוק ב:בבקעת אונו. כך שם הבקעה:
פסוק ב:והמה חושבים. הבנתי מהם שהיו חושבים עלי להרגני שם:
פסוק ג:מלאכה גדולה אני עושה. מבנייני (העיר ס"א) העפר:
פסוק ג:למה תשבת. למה תהיה המלאכה בטלה:
פסוק ג:כאשר ארפה. ידי מן הבניין:
פסוק ג:וירדתי אליכם. לדבר ולהועד אליכם:
פסוק ה:את נערו. ע"י נערו:
פסוק ה:ואגרת פתוחה בידו. כתב אגרת שלח לי על ידו:
פסוק ו:כתוב בה. באותה אגרת:
פסוק ו:בגוים נשמע. שנודע לכל העכו"ם שאתה וכל היהודים חושבים למרוד:
פסוק ו:וגשמו אומר. גשמו הוא גשם הערבי ופתרונו כאדם שאומר לחבירו כך הוא הדבר ופלוני אומר:
פסוק ו:כדברים האלה. מוסב על כתוב בה ומקרא מסורס הוא והרי הוא כאילו נאמר כתוב בה כדברים האלה בגוים נשמע וגו':
פסוק ז:וגם נביאים וגו'. עד ונועצה יחדיו היה כתוב באגרת:
פסוק ז:נביאים. בעלי לשון כמו בורא ניב שפתים (ישעיה ט'):
פסוק ז:לאמר. שאומרים יש מלך ביהודה:
פסוק ז:ועתה ישמע למלך. אחרי שנקראת מלך ישמע למלך כדברים האלה:
פסוק ח:כי מלבך. הרי כי במקום אלא:
פסוק ח:בודם. קונטרבנטאל"ש בלע"ז כמו אשר בדה מלבו:
פסוק ט:כי כולם. כי כל העכו"ם:
פסוק ט:מיראים אותנו. מתיראים ממנו וכך הם אומרים ירפו ידיהם וגו':
פסוק ט:ועתה חזק את ידי. לסייעני בבנין החומה:
פסוק י:והוא עצור. שמצאו בביתו:
פסוק י:ויאמר נועד. אותו שמעיה היה נביא שקר וקבל שוחד מן סנבלט וחביריו להפחיד את נחמיה כדי לבטל את המלאכה:
פסוק י:כי באים להרגך. שהרי יבואו להרגך סנבלט וחביריו:
פסוק י:ולילה באים. וע"כ הזהירו ליכנס בהיכל ולסגור הדלתות עליו שעדיין לא נעשו דלתות שערי העיר כמה שנאמר בתחילת הפרשה גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים:
פסוק יא:האיש כמוני יברח. בתמיה אם איש כמוני יברח ליכנס בהיכל:
פסוק יא:לא אבוא. לא אכנס שם מפני פחד המיתה ולא אעבור על המצוה של הקב"ה שלא יבוא ויכנס זר בהיכלו:
פסוק יב:ואכירה. הכרתי בדבריו שלא שלחו הקב"ה בדבר זה שאעבור עבירה מפני פחד המיתה:
פסוק יב:כי הנבואה דבר עלי. שהרי הוא דבר הדברים הללו עלי בשם נבואה:
פסוק יב:שכרו. כל א' וא' מהם שכרו ונתנו לו שכר להפחידני ולבטל בבנין החומה:
פסוק יג:למען שכור הוא. אמר לי הדברים הללו:
פסוק יג:למען אירא. כדי שאתירא מהם להיות עושה כן ליכנס בהיכל ולהיות חוטא:
פסוק יג:והיה להם לשם רע. למען שיהיה להם לשם רע לחרפני בעבירה זו:
פסוק יד:וגם לנועדיה הנביאה. היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחביריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם:
פסוק טו:בעשרים וחמשה. ימים לחדש אלול בשנת כ' לדריוש המלך שבשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה מבבל ובאותה שנה בנה חרבות ירושלים:
פסוק טו:לחמשים ושנים יום. סוף נ"ב יום מיום שהתחילו לבנותו נגמר בנין החומה:
פסוק טז:ויהי כאשר שמעו כל אויבינו. דבר זה שנשלם בנין החומה:
פסוק טז:ויראו כל הגוים. וכאשר ראו כל העכו"ם שנגמר בנין חומת העיר:
פסוק טז:ויפלו מאד בעיניהם. נפלו הם עצמם בעיניהם שהיו מואסים בעצמם כי נפל פחד היהודים עליהם:
פסוק יז:חורי יהודה. שרי יהודה:
פסוק יז:על טוביה. אל טוביה ישראל רשע היה, (עיין במס' קדושין ע, שמבואר שם שהיה עכו"ם וצ"ע מיוש"ה):
פסוק יז:ואשר לטוביה. ואגרת אשר לטוביה:
פסוק יח:כי רבים ביהודה. שהיו שרים רבים ביהודה אשר היו לו לטוביה בעלי ברית ושבועה:
פסוק יח:כי חתן הוא. אותו טוביה לשכניה:
פסוק יח:ויהוחנן בנו. של טוביה:
פסוק יח:בת משולם. אותו משולם שר וגדול היה:
פסוק יט:גם טובותיו. של טוביה היו מספרים לפני אותן בעלי שבועתו וקרוביו:
פסוק יט:טובותיו. ששפרואוצ"ש בלע"ז:
פסוק יט:היו מוציאים לו. להגיד לו לטוביה:
פסוק יט:אגרת שלח טוביה. אגרות היה שולח תדיר להפחידני שלא לבנות בנין החומ':