פסוק א:גם עד העת ההיא. ר״ל גם נשמע להם אשר עד העת ההיא עדיין לא העמדתי דלתות בשערים ואמר זה להסביר מה שנאמר למטה שאמר אליו שמעיה להסתיר עצמו בהיכל כי הצרים יבואו עליו לכן אמר כי שמעו שלא העמדתי הדלתות ויכולים המה לבוא בעיר:
פסוק ב:ונועדה יחדו. נעשה ועד וקבוץ בכפירים והוא שם מקום העומדת בבקעת אונו והמה חושבים. זהו מדברי נחמיה שאמר הנה השכלתי לדעת שהמה חושבים להרגני שמה:
פסוק ג:מלאכה גדולה. עסק גדול ודבר הכרחי:
פסוק ג:למה תשבת. למה אעשה כזאת שיתבטל המלאכה כאשר ארפה ידי ממנה וארד אליכם כי כאשר ארפה ידי ממנה תבוטל המלאכה מכל וכל:
פסוק ד:כדבר הזה. בלשון האמור למעלה לכה ונועדה וכו׳:
פסוק ד:ואשיב אותם כדבר הזה. מלאכה גדולה וכו׳:
פסוק ה:ואגרת. ומלבד הדבר הזה שלח עוד בידו אגרת פתוחה מבלי חותם וכאומר לא בסתר דברתי וכל הרוצה לקרות יבוא ויקרא:
פסוק ו:כתוב בה. ודבר זה כתוב בה:
פסוק ו:בגוים נשמע. בין העובדי כוכבים נשמע וגם גשמו אומר כזאת אשר אתם רוצים למרוד במלך וע״כ תבצר החומה להתחזק במבצר העיר ואתה להם למלך:
פסוק ו:כדברים האלה. ר״ל כדברים האלה נשמע בעובדי כוכבים וגם זה מדברי האגרת:
פסוק ז:וגם נביאים. ר״ל ועוד הוספת לפרסם הדבר כי העמדת בעלי לשון היודעים לסדר אמרים במיטב הדבור ושהם יקראו עליך בירושלים בפרסום רב לאמר אתה מלך ביהודה ועתה ישמע למלך. ר״ל פן יהיה הדבר נשמע למלך ומרה תהיה באחרונה לזה לכה עתה ונועצה יחדיו מה לעשות איך להעלים הדבר:
פסוק ח:לא נהיה. אין דבר זה נשמע בעובדי כוכבים רק אתה בעצמך ממציא הכזב הזה מלבך:
פסוק ט:כי כולם. שהרי לשעבר אתם כולכם הייתם מפחידים אותנו כי תאמרו בעבור הפחד ירפו ידיהם ממלאכת בנין החומה ולא תעשה עוד וא״כ לאויבים תחשבו ואיך א״כ תאמר עתה לחזק את ידי בעצה נכונה ואויב נהפך לאוהב אין זאת, או כאומר הנה העבר אין ועתה אשאל חזק את ידי בדברי נחומים ואל תוסיף להפחיד עוד:
פסוק י:והוא עצור. היה מעוכב לשבת בבית:
פסוק י:נועד. נעשה ועד להאסף אל בית אלהים:
פסוק י:ונסגרה דלתות ההיכל. להתחזק בה מפני סנבלט ואנשיו כי עדיין לא העמידו הדלתות בשערי העיר כמ״ש למעלה ויוכל לבוא בה כל הרוצה:
פסוק י:ולילה באים. לא תדע להיות נשמר מהם באישון לילה:
פסוק יא:האיש כמוני יברח. וכי איש כמוני יברח מן האויב הלא לכלימה תחשב וכאומר הנה גם זרועי משלה לי להלחם עמו:
פסוק יא:ומי כמוני. ועוד מי הוא הזר כמוני אשר יבוא אל ההיכל וישאר חי כי הלא מות יומת וכמ״ש והזר הקרב יומת (במדבר ג׳:י׳):
פסוק יא:לא אבוא. לכן לא אבוא אל ההיכל:
פסוק יב:ואכירה. הכרתי בו שלא שלחו ה׳ ר״ל אין עצתו באמונה כמצות ה׳ אבל הכוונה להכשילני בעבירה:
פסוק יב:כי הנבואה. כי אמר אשר הנבואה דבר עלי ללכת אל ההיכל והנה הרבה ריוח והצלה לפניו ומדוע א״כ יצוה לעבור מצותו כי אם אמרו מדעתו היה מקום לומר מפני פיקוח נפש הותר הדבר אבל ה׳ לא יצוה כזאת ובזה הכרתי שאין עצתו אמונה רק טוביה או סנבלט שכרו להכשיל אותי בעצתו:
פסוק יג:למען שכור הוא. בעבור שהוא שכור אמר כן:
פסוק יג:למען אירא. מסנבלט ואעשה כן כדבריו לבוא אל ההיכל ואחטא בזה:
פסוק יג:והיה להם. ויהיה לסנבלט ואנשיו עלי דבר שם רע שאני זר ובאתי אל ההיכל למען יחרפוני בזה השם הרע זהו עצם כוונת העצה היעוצה:
פסוק יד:זכרה וגו׳. לגמול לכ״א כמעשיו אלה:
פסוק יד:וגם לנועדיה. וגם זכור לשלם גמול לנועדיה נביאה שקרית ולשאר נביאי השקר אשר היו מפחידים אותי בשקריהם בעבור כי קבלו שכר מטוביה וסנבלט:
פסוק טו:לחמשים ושנים יום. לסוף נ״ב יום מעת שהתחילו:
פסוק טז:כאשר שמעו. שנשלם בנין החומה בזמן קצר כזה:
פסוק טז:ויראו. העובדי כוכבים אשר מסביב ראו בעיניהם מהירת הבנין:
פסוק טז:ויפלו. היו פחותים ומושפלים בעיני עצמם למול ישראל:
פסוק טז:כי מאת אלהינו וגו׳. לפי המהירות הרב הזה:
פסוק יז:גם בימים ההם. אף אחר תשלום הבנין אם כי ראו אשר נעשתה מאת האלהים עכ״ז רבים משרי יהודה היו שולחים אגרות אל טוביה והאגרות אשר לטוביה היו באות אליהם דרך אהבה וחיבה:
פסוק יח:בעלי שבועה לו. היה להם כריתות ברית עמו:
פסוק יח:כי חתן. טוביה היה חתן שכניה שהיה שר וגדול בישראל:
פסוק יח:ויהוחנן בנו. של טוביה:
פסוק יט:גם טובותיו. דבדים טובים הנמצא בטוביה היו אומרים לפני למען יקניטו אותי:
פסוק יט:ודברי. מה שדברתי עליו מדברי בוז היו מגלין לו ולכן התמיד לשלוח אגרות להפחיד אותי: