לפרק ו'
דְּלָתוֹת לֹא־הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים
וַיְהִ֣י כַאֲשֶׁ֣ר נִשְׁמַ֣ע לְסַנְבַלַּ֣ט וְ֠טוֹבִיָּה וּלְגֶ֨שֶׁם הָֽעַרְבִ֜י וּלְיֶ֣תֶר אֹֽיְבֵ֗ינוּ כִּ֤י בָנִ֙יתִי֙ אֶת־הַ֣חוֹמָ֔ה וְלֹא־נ֥וֹתַר בָּ֖הּ פָּ֑רֶץ גַּ֚ם עַד־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא דְּלָת֖וֹת לֹא־הֶעֱמַ֥דְתִּי בַשְּׁעָרִֽים׃
(עזרא נ ו א)
"דְּלָת֖וֹת לֹא־הֶעֱמַ֥דְתִּי בַשְּׁעָרִֽים" – העיר עדיין אינה בשליטה מוחלטת של נחמיה. לכן חנוכת העיר תתבצע רק אחרי הנאמר בפרק הבא: "וָאַעֲמִ֖יד הַדְּלָת֑וֹת"(עזרא נ ז א).
נבואת השקר של שמעיה
וַאֲנִי־בָ֗אתִי בֵּ֣ית שְֽׁמַֽעְיָ֧ה בֶן־דְּלָיָ֛ה בֶּן־מְהֵֽיטַבְאֵ֖ל וְה֣וּא עָצ֑וּר וַיֹּ֡אמֶר נִוָּעֵד֩ אֶל־בֵּ֨ית הָאֱ-לֹהִ֜ים אֶל־תּ֣וֹךְ הַֽהֵיכָ֗ל וְנִסְגְּרָה֙ דַּלְת֣וֹת הַהֵיכָ֔ל כִּ֚י בָּאִ֣ים לְהָרְגֶ֔ךָ וְלַ֖יְלָה בָּאִ֥ים לְהָרְגֶֽךָ׃
(עזרא נ ו י)
"נִוָּעֵד֩ אֶל־בֵּ֨ית הָאֱ-לֹהִ֜ים אֶל־תּ֣וֹךְ הַֽהֵיכָ֗ל" – שמעיה מייעץ לנחמיה, כביכול בנבואה, להסתגר בתוך ההיכל.
נחמיה יודע ששמעיה נביא שקר
וָאַכִּ֕ירָה וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־אֱ-לֹהִ֖ים שְׁלָח֑וֹ כִּ֤י הַנְּבוּאָה֙ דִּבֶּ֣ר עָלַ֔י וְטוֹבִיָּ֥ה וְסַנְבַלַּ֖ט שְׂכָרֽוֹ׃
(עזרא נ ו יב)
"וָאַכִּ֕ירָה וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־אֱ-לֹהִ֖ים שְׁלָח֑וֹ" – נחמיה יודע ששמעיה מתחזה.
שמעיה אמר לעבור עבירה שלא "למגדר מילתא"
לעתים נדירות יתכן שנביא יאמר לעבור על דברי התורה כהוראת שעה (רמב"ם הלכות יסודי התורה ט ג) ואף גם זאת רק "למגדר מילתא", לסתום פרצה שרווחת בדור, כמו שעשה אליהו בהר הכרמל (שו"ת משפט כהן קמד).
שמעיה לא נביא מוחזק
כשהרמב"ם מביא את הדין של הוראת שעה מפי נביא לעבור על מצוות התורה הוא כותב:
וְכֵן אִם יֹאמַר לָנוּ הַנָּבִיא שֶׁנּוֹדַע לָנוּ שְׁהוּא נָבִיא, לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ עַל מִצְווֹת הַרְבֵּה, בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת, לְפִי שָׁעָה--מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ.
(רמב"ם הלכות יסודי התורה ט ג)
יתכן ששמעיה לא היה מוחזק כלל לנביא, וממילא נחמיה הסיק שאין לשמוע לו.
כניסה לקודש הקודשים – חטא גדול מאוד
הסביר רלב"ג (תועלת הי"ב) שנחמיה ידע שהנבואה שקרית, "כי אין לה' יתברך מעצור להושיע עבדיו בזולת החטא הנפלא הזה". כוונת דבריו: כמו שאסור לנביא להתיר איסור עבודה זרה [אף לנביא מוחזק ואף להוראת שעה ואף למגדר מילתא (רמב"ם הלכות יסודי התורה ט ג; שו"ת משפט כהן קמג-קמד)], כך אסור להתיר כניסה לקודש הקודשים, שאף הוא איסור חמור מאוד, "שאם נכנס... חייב מיתה בידי שמים"(ספר החינוך קפד) [ויש לעיין, אפוא, כיצד התיר אליהו עבודה של שחוטי חוץ, "והעובר עליה ושחט קודשים בחוץ במזיד חייב כרת"(ספר החינוך קפו).]
נבואת השקר – להכשיל את נחמיה ולהורידו מגדולה
...וְטוֹבִיָּ֥ה וְסַנְבַלַּ֖ט שְׂכָרֽוֹ׃
לְמַ֤עַן שָׂכוּר֙ ה֔וּא לְמַֽעַן־אִירָ֥א וְאֶֽעֱשֶׂה־כֵּ֖ן וְחָטָ֑אתִי וְהָיָ֤ה לָהֶם֙ לְשֵׁ֣ם רָ֔ע לְמַ֖עַן יְחָֽרְפֽוּנִי׃
(עזרא נ ו יב-יג)
"לְמַֽעַן־אִירָ֥א וְאֶֽעֱשֶׂה־כֵּ֖ן וְחָטָ֑אתִי" – טוביה וסנבלט שכרו את שמעיה כדי להפחיד את נחמיה, עד שיברח אל קודש הקדשים (רלב"ג עזרא נ ו יא) ויחשב לו לחטא.
"וְהָיָ֤ה לָהֶם֙ לְשֵׁ֣ם רָ֔ע לְמַ֖עַן יְחָֽרְפֽוּנִי׃" – אם נחמיה היה חוטא בכניסה לקודש הקדשים, הדבר ודאי היה מתפרסם, וכולם היו בזים לו ולא היה יכול למלוך.