פסוק א:יין לפניו. ר״ל הביאו יין לתת לפניו והוא מקרא קצר:
פסוק א:ולא הייתי רע לפניו. ולא היה דרכי מאז להראות לפניו פנים רעים ועצובים:
פסוק ב:מדוע פניך רעים. כי בעבור העצבון נשתנה מאור פניו לרוע ולזה שאלו מדוע פניך רעים הלא אין אתה חולה לומר שבעבורה נשתנה מראית פניך א״כ אין זה כ״א רוע לב ר״ל לבך רע עלי להמיתני בשתיית זה הכוס אשר נתת בו דבר ארסי ולזה פניך זעומים וכדרך הרוצח כאשר ירצח:
פסוק ב:ואירא. מדברי עלילת המלך:
פסוק ג:המלך לעולם יחיה. כן הוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים:
פסוק ג:אשר העיר וגו׳. ובעבור זה אני עצב ולזה פני רעים:
פסוק ג:אכלו באש. שרופים באש:
פסוק ד:על מה זה אתה מבקש. כאומר ואם רוצה אתה בבניינה על מה זה תהיה אתה מבקש עליו ומהו הדבר אשר תרצה:
פסוק ד:ואתפלל. עד שלא השיב אמריו התפלל לה׳ תפלה קצרה בעמדו לפני המלך והתפלה היה שימשוך עליו חסד לפני המלך:
פסוק ה:אם על המלך טוב. ר״ל אם רוצה המלך בזה:
פסוק ה:ואם ייטב עבדך. אם אני טוב ומקובל ואהוב לפניך:
פסוק ה:אשר תשלחני. ר״ל שאלתי ובקשתי אשר תתן לי רשות ללכת אל מדינת יהודה וכו׳:
פסוק ה:ואבננה. אבנה אותה:
פסוק ו:והשגל. המלכה היתה אז יושבת אצלו:
פסוק ו:עד מתי וגו׳. כמה הוא הזמן אשר יהיה המהלך ר״ל ללכת ולשבת שמה ולשוב הנה ולתוספת ביאור אמר שוב ומתי תשוב:
פסוק ו:וייטב. הוטב שאלתי לפניו ונתן לי רשות ללכת ואני קבעתי לו זמן מתי אשוב:
פסוק ז:יתנו לי. סופרי המלך יתנו לי אגרות ברשותך אל מושלי עבר הנהר:
פסוק ז:אשר יעבירוני. שהם יעבירו אותי בהלויית אנשים לשמרני בדרך:
פסוק ח:ואגרת. גם יתנו לי אגרת אל אסף השומר את הפרדס וכו׳ והוא היה הפקיד על עצי היער:
פסוק ח:לקרות. לעשות תקרות על שערי הר הבית המסבב את בה״מ:
פסוק ח:ולחומת העיר. עצים לצורך בנין החומה:
פסוק ח:אשר אבוא אליו. ר״ל הנעשה לצרכי לבוא אליו לשבת בו:
פסוק ח:ויתן. צוה לתת לי אגרות:
פסוק ח:כיד אלהי. כמו שהיה יד אלהי טובה עלי לתת לי חן בעיני המלך:
פסוק ט:וישלח. כבר שלח עמי מעת הלכי או הפחוות שלחו עמו בדבר המלך והרי הוא כאלו שלח המלך:
פסוק ט:שרי חיל ופרשים. לכבודו ולשמרו בדרך:
פסוק י:וישמע. מה ששאלתי מאת המלך בדבר בנין העיר:
פסוק י:וירע להם. היה רע בעיניהם:
פסוק י:אשר בא אדם וכו׳. כי המה היו מצרי יהודה ובנימין:
פסוק יב:מה אלהי נותן וגו׳. מה ה׳ מעורר את לבי לעשות לטובת ירושלים:
פסוק יב:אין עמי. תחת האנשים ההולכים עמדי:
פסוק יג:ואל פני. הלכתי אל פני עין התנין והוא שם מקום:
פסוק יג:ואהי שובר. כונתו היתה למען יחשבו אנשי ירושלים שהאויב הוא השובר את החומה ויעוררו לבם לבנותה ולחזקה:
פסוק יג:אשר הם פרוצים. ר״ל על כי היו בה פרצות מרובות והשערים היו שרופים באש לזה היה נוח וקל להוסיף פרצות:
פסוק יד:ואין מקום. אין מקום פנוי ללכת שם כי היה מלא גלי אבנים מאבני החומה לבהמה וכו׳. הוא הפוך כמו אין מקום לבהמה אשר תחתי לעבור:
פסוק טו:ואהי. לזה הלכתי משם לעלות בנחל ושם שברתי בחומה:
פסוק טו:ואשוב. משערי הגיא חזרתי אל ביתי:
פסוק טז:והסגנים. המה סגני ירושלים:
פסוק טז:ולסגנים. אשר מערי יהודה:
פסוק טז:וליתר עושה המלאכה. המה ראשי העם העושים מלאכת העם בכל דבר:
פסוק טז:עד כן. ר״ל לא הגדתי להם עד אשר נעשה כן כאשר חשבתי כי אחר שנתקיימה מחשבתו ובנו החומה בראותם הפרצים כי רבו לא העלים עוד מעתה שהוא היה השובר:
פסוק יז:ושעריה נצתו. ודבר קל להוסיף פרצות וכל הרוצה שובר בחומה:
פסוק יז:חרפה. לחרפה להיות שובר ופורץ בחומה כל העובר:
פסוק יח:אשר היא טובה עלי. אשר נתן אותי לחן בעיני המלך:
פסוק יח:אשר אמר לי. כי אמר לו דברים טובים וניחומים ועם כי לא נזכר:
פסוק יח:ובנינו. כמו ונבנה:
פסוק יח:ויחזקו ידיהם. חזקו ידי עצמם לעשות הטובה ודבר הראוי והוא בנין החומה:
פסוק יט:וילעיגו לנו. לעגו עלינו:
פסוק יט:ויבזו עלינו. דברו עלינו דברי בזיון וגדוף:
פסוק יט:העל המלך וכו׳. וכי תחפצו למרוד במלך במה שאתם בונים החומה להתחזק במבצר העיר:
פסוק כ:הוא יצליח לנו. כאומר אף אם תלשינו למלך לומר כדברים האלה לא יועילו דבריכם להשבית המלאכה כי ה׳ יצליח לנו:
פסוק כ:ואנחנו עבדיו. ובעבור כי אנחנו עבדי ה׳ שומרי מצותיו לזה נקום ונבנה והוא יעזר לנו לבל יכנסו דבריכם באזני המלך ולכם. כאומר ואם בעיניכם הדבר רע מה לכם לירושלים הלא אין לכם חלק בה. וצדקה. ר״ל הצדקה והחסד הנעשה לירושלים במה ששבו ישראל אליה הלא במצות המלך נעשית ותחשב לו לצדקה ולזכרון טוב בירושלים אבל אתם מה לכם אלינו אין לכם לא חלק ולא צדקה ולא זכרון טוב בירושלים: