פסוק א:וְהִתְנַבִּי חַגַּי נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר־עִדּוֹא נְבִיַּאיָּא עַל־יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן. [והתנבאו באותן השנים חגי הנביא וזכריה בן עדוא הנביאים על היהודים שביהודה ובירושלים בשם אלוהי ישראל אליהם.] תוכן הנבואות לא נזכר כאן אלא בספרי חגי וזכריה. שם הם אומרים שכבר הגיע הזמן לבנות את המקדש, שבוניו לא יחששו לשלומם, ושה' מבטיח את הנהגת זרֻבבל ואת כהונתו של ישוע.
פסוק ב:בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר־יוֹצָדָק וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם, וְעִמְּהוֹן נְבִיַּאיָּה דִי־אֱלָהָא מְסַעֲדִין לְהוֹן. [אז קמו זרֻבבל בן שאלתיאל, צאצא לבית דוד שהיה עדיין הפחה, וישוע בן יוצדק הכהן והתחילו לבנות את בית האלוקים שבירושלים, ועמם נביאי האלוהים עוזרים להם.] שני המנהיגים החליטו לשמוע לדברי הנביאים ולגשת למלאכת הבניין.
פסוק ג:בֵּהּ־זִמְנָא אֲתָה עֲלֵיהוֹן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן, וְכֵן אָמְרִין לְהֹם: מַן־שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לִבְּנֵא, וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה? [בו בזמן, כשהתחילו לבנות, בא אליהם תתני שהיה הנציב הממונה מטעם השלטון המרכזי על המחוז הגדול של עבר הירדן ושתר בוזני, כנראה המשנה של תתני, ועמיתיהם, וכך אמרו להם – לבונים: מי נתן לכם צו האומר את הבית הזה לבנות, ואת מבנה-החומה או: הריהוט הזה להשלים?]
פסוק ד:הכותב, מבוני המקדש, מדווח בגוף ראשון: אֱדַיִן, כְּנֵמָא, אֲמַרְנָא לְהֹם מַן־אִנּוּן שְׁמָהָת גֻּבְרַיָּא דִּי־דְנָה בִנְיָנָא בָּנַיִן. [אז, כנאמר באיגרת שתוזכר להלן, אמרנו להם מה הם שמות האנשים שאת זה הבניין בונים.] השליט הגדול של הפחווה ועוזריו באו בתור פקידי השלטון, והם רצו לדעת את שמותיהם של האחראים.
פסוק ה:וְעֵין אֱלָהֲהֹם הֲוָת עַל־שָׂבֵי יְהוּדָיֵא, וְלָא־בַטִּלוּ הִמּוֹ עַד־טַעְמָא לְדָרְיָוֶשׁ יְהָךְ, וֶאֱדַיִן יְתִיבוּן נִשְׁתְּוָנָא עַל־דְּנָה. [ועין אלוהיהם הייתה לטובה על זקני יהודה, ובהשגחה מכוונת לא ביטלו אותם תתני ורעיו מהבנייה עד שההחלטה לדריוש תלך, ואז ישיבו מכתב על זה.]
פסוק ו:כותרת: פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא דִּי־שְׁלַח תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתֵהּ אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה עַל דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא. [העתק האיגרת ששלח תתני פחת עבר הנהר ושתר בוזני ועמיתיו הפרסיים שבעבר הנהר אל דריוש המלך.]
פסוק ז:פִּתְגָמָא שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי, וְכִדְנָה כְּתִיב בְּגַוֵּהּ: [דבר, מסמך רשמי, שלחו אליו, וכך כתוב בתוכו:] פתיחה רשמית: "לְדָרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שְׁלָמָא כֹלָּא. [לדריוש המלך – השלום כולו], כמו 'שלום רב'.
פסוק ח:יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי־אֲזַלְנָא לִיהוּד מְדִינְתָּא לְבֵית אֱלָהָא רַבָּא [ידוע יהיה למלך שהלכנו ליהוד המדינה, לפחוַות יהודה האוטונומית הכפופה לפחוות עבר הנהר, לבית האלוה הגדול.] הם לא ידעו לקרוא לו בשם. מן הסתם שמעו מן היהודים שזהו מקדש לאלוקים הגדול. וְהוּא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל, וְאָע מִתְּשָׂם בְּכֻתְלַיָּא [והוא נבנה אבן גלל, אבנים גדולות ומסותתות שכדי להעבירן ממקום למקום מגלגלים אותן, ועץ מושם בכתלים.] הבנייה המסיבית באבנים גדולות היא מסובכת ואִטית, ולכן שילבו עצים בין נדבכי הבניין, וַעֲבִידְתָּא דָךְ אָסְפַּרְנָא מִתְעַבְדָא, וּמַצְלַח בְּיֶדְהֹם. [וכיוון שכך עבודה זו מהר, או: בשלמות ובדיוק נעשית, והדבר מצליח בידם.]
פסוק ט:אֱדַיִן שְׁאֵלְנָא לְשָׂבַיָּא אִלֵּךְ, כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְהֹם: "מַן־שָׂם לְכֹם טְעֵם: בַּיְתָא דְנָה לְמִבְנְיָה וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה? " [אז שאלנו את הזקנים הללו, כנֶאמר, כך, בזו הלשון אמרנו להם: "מי נתן לכם צו האומר: את הבית הזה לבנות ואת מבנה החומה הזה להשלים?"]
פסוק י:וְאַף שְׁמָהָתְהֹם שְׁאֵלְנָא לְהֹם לְהוֹדָעוּתָךְ, דִּי נִכְתֻּב שֻׁם־גֻּבְרַיָּא דִּי בְרָאשֵׁיהֹם. [ואף על שמותם שאלנו אותם כדי להודיעך, כדי שנכתוב את שם האנשים שעומדים בראשיהם.] מצורפת בזה רשימת המנהיגים שעומדים בראש המפעל.
פסוק יא:וּכְנֵמָא פִתְגָמָא הֲתִיבוּנָא לְמֵמַר: "אֲנַחְנָא הִמּוֹ עַבְדוֹהִי דִי־אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וּבָנַיִן בַּיְתָא דִּי־הֲוָא בְנֵה מִקַּדְמַת דְּנָה שְׁנִין שַׂגִּיאָן, וּמֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל רַב בְּנָהִי וְשַׁכְלְלֵהּ. [ובדבר הזה השיבו אותנו לאמור: "אנחנו המה עבדיו של אלוהי השמים והארץ, ובונים את הבית שהיה בנוי מלפני כן שנים רבות, ומלך גדול לישראל בנהו והשלימו.]
פסוק יב:לָהֵן מִן־דִּי הַרְגִּזוּ אֲבָהָתַנָא לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא, יְהַב הִמּוֹ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל כַּסְדָּאָה, וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ, וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל. [אולם משהרגיזו אבותינו את אלוהי השמים, נתן אותם ביד נבוכדנצר מלך בבל הכשדי, ואת הבית הזה הרס, ואת העם הגלה לבבל.]
פסוק יג:בְּרַם בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא דִּי בָבֶל, כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית־אֱלָהָא דְנָה לִבְּנֵא. [אך בשנת אחת לכורש מלך בבל, כורש המלך נתן צו את בית האלוהים הזה לבנות.] והוא לא הסתפק רק בנתינת אישור –
פסוק יד:וְאַף מָאנַיָּא דִי־בֵית־אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן־הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל הִמּוֹ לְהֵיכְלָא דִּי בָבֶל, הַנְפֵּק הִמּוֹ כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא מִן־הֵיכְלָא דִּי בָבֶל, וִיהִיבוּ לְשֵׁשְׁבַּצַּר – שְׁמֵהּ דִּי פֶחָה שָׂמֵה. [ואף את הכלים של בית האלוהים של זהב וכסף שנבוכדנצר הוציא מן ההיכל שבירושלים והוביל אותם להיכל שבבבל, הוציא אותם כורש המלך מההיכל שבבבל, ונתן אותם לששבצר – שמו של הפחה שמינה.] כאמור, ייתכן שששבצר הוא שמו הפרסי או הכשדי של זרֻבבל, מושל יהודה מטעם המלך.
פסוק טו:וַאֲמַר־לֵהּ: "אֵל מָאנַיָּא שֵׂא. אֵזֶל־אֲחֵת הִמּוֹ בְּהֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם, וּבֵית אֱלָהָא יִתְבְּנֵא עַל־אַתְרֵהּ". [ואמר המלך לו – לששבצר: "את אלה הכלים שא. לך הנח אותם בהיכל שבירושלים, ובית האלוהים ייבנה על מקומו".] זו הייתה פקודתו של כורש.
פסוק טז:אֱדַיִן שֵׁשְׁבַּצַּר דֵּךְ אֲתָא, יְהַב אֻשַּׁיָּא דִּי־בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם, וּמִן־אֱדַיִן וְעַד־כְּעַן מִתְבְּנֵא וְלָא שְׁלִם". [אז ששבצר זה בא, נתן, הניח את היסודות של בית האלוהים שבירושלים, ומאז ועד עכשיו הבית נבנֶה ולא תם."] בסיפור הפשוט הזה הם דילגו על הפקודה שניתנה מטעם מלך פרס להפסיק את הבנייה. הם טענו שששבצר רק מילא את פקודת כורש, המלך הגדול, הראשון במלכי פרס. מלך נכבד זה הוא שציווה לבנות את הבית וגם סייע בדרכים אחרות, אלא שהבנייה התארכה זמן רב, ועכשיו ממשיכים אותה.
פסוק יז:לתתני וחבריו לא הייתה דרך לאמת את טענת הזקנים משום שהמסמכים הרלוונטיים לא הוחזקו בידיהם. פקודה היסטורית זו מתייחסת לנושא שהעסיק את השומרונים, אבל לא היה חשוב במיוחד לתתני, שמשל באזור גדול, ושמן הסתם, היו לו בוודאי טרדות רבות אחרות. על כן תתני ואנשיו ביקשו באיגרתם: וּכְעַן, הֵן עַל־מַלְכָּא טָב, יִתְבַּקַּר בְּבֵית גִּנְזַיָּא דִּי־מַלְכָּא תַמָּה, דִּי בְּבָבֶל, הֵן אִיתַי דִּי־מִן־כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְמִבְנֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ בִּירוּשְׁלֶם, וּרְעוּת מַלְכָּא עַל־דְּנָה יִשְׁלַח עֲלֶינָא. [וכעת, אם על המלך טוב, ייבדק בבית הגנזים, אוצר ששימש גם כארכיון של המלך שָׁם, שבבבל, אם יש מסמך המעיד שמכורש המלך ניתן צו לבנות את בית-האלוהים הזה בירושלים, ואת רצון המלך על זה ישלח אלינו.]
