התחלת בניית המקדש וניסיון ההלשנה להקפיאו

בֵּאדַ֡יִן קָ֠מוּ זְרֻבָּבֶ֤ל בַּר-שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְיֵשׁ֣וּעַ בַּר-יֽוֹצָדָ֔ק וְשָׁרִ֣יו לְמִבְנֵ֔א בֵּ֥ית אֱ-לָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְעִמְּה֛וֹן נְבִיַּיָּ֥א דִֽי-אֱ-לָהָ֖א מְסָעֲדִ֥ין לְהֽוֹן:
[אז קמו זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק ויחלו לבנות בית הא-להים אשר בירושלים ועמהם נביאי הא-להים עוזרים להם.]
(עזרא ע ה ב)

כאן, בהתחלת הבנייה של בית המקדש, מופיעים זְרֻבָּבֶ֤ל וְיֵשׁ֣וּעַ; אולם בחנוכת הבית הם אינם מופיעים – "וַעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי-יִ֠שְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּ֨א וְלֵוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי-גָלוּתָ֗א חֲנֻכַּ֛ת בֵּית-אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה בְּחֶדְוָֽה" (עזרא ע ו טז)! ויש לומר על פי המבוא בסדר-עולם שזרובבל ומשפחתו חזרו לבבל לאחר שעלו לארץ.

וְעֵ֣ין אֱ-לָהֲהֹ֗ם הֲוָת֙ עַל-שָׂבֵ֣י יְהוּדָיֵ֔א וְלָא-בַטִּ֣לוּ הִמּ֔וֹ... אֱדַ֗יִן שְׁאֵ֙לְנָא֙ לְשָׂבַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ...
[ועין א-להיהם היתה על זקני יהודה ולא בטלו אותם... אז שאלנו לזקנים האלו...]
(עזרא ע ה ה-ט)

הפסוק מדגיש בעניין בניין בית המקדש את "זקני יהודה" [וכך רואים גם בפרק הבא: "שְׁבֻ֕קוּ לַעֲבִידַ֖ת בֵּית-אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ פַּחַ֤ת יְהוּדָיֵא֙ וּלְשָׂבֵ֣י יְהוּדָיֵ֔א בֵּית-אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ יִבְנ֥וֹן עַל-אַתְרֵֽהּ: וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ לְמָ֣א דִֽי-תַֽעַבְד֗וּן עִם-שָׂבֵ֤י יְהוּדָיֵא֙ אִלֵּ֔ךְ לְמִבְנֵ֖א בֵּית-אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ וּמִנִּכְסֵ֣י מַלְכָּ֗א דִּ֚י מִדַּת֙ עֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה אָסְפַּ֗רְנָא נִפְקְתָ֛א תֶּהֱוֵ֧א מִֽתְיַהֲבָ֛א... וְשָׂבֵ֤י יְהוּדָיֵא֙ בָּנַ֣יִן וּמַצְלְחִ֔ין בִּנְבוּאַת֙ חַגַּ֣י (נביאה) נְבִיָּ֔א וּזְכַרְיָ֖ה בַּר-עִדּ֑וֹא וּבְנ֣וֹ וְשַׁכְלִ֗לוּ..."(עזרא ע ו ז-ח,טז)]. לכן הרמב"ן (במדבר ז יג) קורא לחנוכת הבית המתוארת בספרנו על שם אנשי כנסת הגדולה, הסנהדרין, בוני המקדש.

וּכְנֵ֥מָא פִתְגָמָ֖א הֲתִיב֣וּנָא לְמֵמַ֑ר אֲנַ֣חְנָא הִמּ֡וֹ עַבְדוֹהִי֩ דִֽי-אֱ-לָ֨הּ שְׁמַיָּ֜א וְאַרְעָ֗א וּבָנַ֤יִן בַּיְתָא֙ דִּֽי-הֲוָ֨א בְנֵ֜ה מִקַּדְמַ֤ת דְּנָה֙ שְׁנִ֣ין שַׂגִּיאָ֔ן וּמֶ֤לֶךְ לְיִשְׂרָאֵל֙ רַ֔ב בְּנָ֖הִי וְשַׁכְלְלֵֽהּ:
לָהֵ֗ן מִן-דִּ֨י הַרְגִּ֤זוּ אֲבָהֳתַ֙נָא֙ לֶאֱ-לָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א יְהַ֣ב הִמּ֔וֹ בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֖ל (כסדיא) כַּסְדָּאָ֑ה וּבַיְתָ֤ה דְנָה֙ סַתְרֵ֔הּ וְעַמָּ֖ה הַגְלִ֥י לְבָבֶֽל:
[וכאשר נאמר השיבונו דבר לאמר אנחנו הם עבדי א-לוה השמים והארץ ובונים ביתו אשר היה נבנה מקודם זה שנים רבות ומלך גדול בישראל בנה אותו והוא שלמה.
אך מפני שהכעיסו אבותינו א-להי השמים נתנם ביד נבוכדנצר מלך בבל הכשדי והרס ביתו ועמו הגלה לבבל.]
(עזרא ע ה יא-יב)

היהודים מתחילים לבנות את בית המקדש בהוראתם של הנביאים חגי וזכריה, ובאים אליהם מהגויים שסביבותיהם, ומבקשים מהם האם יש להם מהמלך היתר לבניית בית המקדש. היהודים עונים להם שבית המקדש שנבנה על ידי שלמה, נחרב על ידי הקב"ה [“אֱ-לָ֨הּ שְׁמַיָּ֜א וְאַרְעָ֗א"] בגלל שהכעסנו אותו; וכוונתם לומר להם – עכשיו כשנגמר כעסו עלינו – אנחנו יכולים לחזור לבנותו ולא צריך את רשות המלך.

וּכְעַ֞ן הֵ֧ן עַל-מַלְכָּ֣א טָ֗ב יִ֠תְבַּקַּר בְּבֵ֨ית גִּנְזַיָּ֜א דִּי-מַלְכָּ֣א תַמָּה֮ דִּ֣י בְּבָבֶל֒ הֵ֣ן אִיתַ֗י דִּֽי-מִן-כּ֤וֹרֶשׁ מַלְכָּא֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְמִבְנֵ֛א בֵּית-אֱ-לָהָ֥א דֵ֖ךְ בִּירוּשְׁלֶ֑ם וּרְע֥וּת מַלְכָּ֛א עַל-דְּנָ֖ה יִשְׁלַ֥ח עֲלֶֽינָא:
[ועתה אם על המלך טוב יבוקר בבית אשר גנזי המלך שם אשר בבבל אם ימצא אשר מכורש המלך יצא דבר לבנות בית א-לוה זה בירושלים ורצון המלך על זה ישלח לנו.]
(עזרא ע ה יז)

כתב ר' משה דוד וואלי שפיהם הכשילם שביקשו רק לחפש אחר האגרת הבניה של כורש בלבד, ולא הזכירו לחפש גם אחר אגרת ההקפאה (כי לא רצו להזכיר את חלקם בהקפאה), וממילא יצא מכל הסיפור הזה תועלת ליהודים כפי שנראה בפרק הבא.