תנ"ך על הפרק - אסתר א - אבן עזרא (נוסח נוסף)

תנ"ך על הפרק

אסתר א

820 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת ׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים׃וַיֹּ֣אמֶרמומכןמְמוּכָ֗ןלִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה׃וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה ׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף׃אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן׃וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן׃וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
נאום אברהם הספרדי הואלתי לפרש המגלה בכל מאדי, פסוק אחר פסוק כפי אשר תשיג ידי, ויודע סודי הוא יהיה עמדי.ויהי בימי אחשורוש. אחשורוש. שם זה לשון פרס. על כן לא נדע טעמו, ואילו היה לשון הקדש ג"כ לא ידענוהו למה נקרא ככה. אם לא יספר הכתוב המקרה שקרה לקורא כשמות השבטים ומשה גם בריעה, וטעם הוא אחשורוש בעבור שאבי דריוש המדי שמלך על בבל כהכרת מלכותה היה כך שמו כאשר הוא מפורש לדריוש בן אחשורוש והוא מלך על מדי, וכורש חתנו מלך על פרס. ובזמן אחד מלכו שניהם וראיות יש על זה. וכאשר מת דריוש מלך כורש על מלכות מדי ובמות כורש מלך אחשורוש על פרס ומדי כאשר הוא כתוב במגלה חיל פרס ומדי. ובאחרונה למלכי מדי ופרס דריוש בן אחשורוש הראשון מלך בתום שבעים שנה לגלות ירושלים, והוא היה זקן בן ס"ב שנה ובתחלת מלכות אחשורוש זה השני כבר היו ישראל בבית שני וכתבו שטנה והיא הפרשה הכתובה בעזרא אחר כך, כי זה אחשורוש נקרא בלשון כשדים ארתחששתא ויש ראיות על זה, על כן יאמר הכתוב הוא אחשורוש שהיה תקיף מהראשון:זאת הודו לא ידענו אם שם מדינה או שם גוי, ודרך מתפסח ועד עזה דרך דרש, כי הכתוב אמר בכל עבר הנהר והזכיר שני הקצוות:מדינה נקראת העיר שהיא מוקפת חומה עם המסילות שהם סמוכים לחומר כאשר אפרש עוד, ויש אומר כי הזכיר הכתוב החשבון המעט לפני הרב כי בתחלה היה מלך על המעט, ואינו צורך כי משפט הערים שיקדימו המעט או יאחרוהו כרצון הכותב כשנות יעקב אבינו: בימים ההם. טעם זה הכתוב כי לא ישב על כסא המלוכה שימצא מנוח רק אחר מלחמות רבות שהיו לו, וככה כתוב באחרונה וכל מעשה תקפו שנלחם ונצח, ודבר מרדכי הכל על הספר כתוב:הבירה. ארמון כמו כי לא לאדם הבירה, ורבים בירניות. וזה שושן הבירה איננו העיר שושן כי שושן הבירה הוא ארמון המלך בתוך המדינה שהיא מוקפת חומה, וככה כתוב ואני בשושן הבירה אשר בעילם, ושושן העיר היתה מסלות שאינן מוקפות חומה סביבות עילם, ושם היו היהודים, ולא היו בשושן הבירה בימים ההם יהודים רק מרדכי לבדו, בעבור שבתו בשער המלך קודם שתלקח אסתר כאשר אפרש, וע"כ אמר הכתוב והעיר שושן נבוכה, כי רוב העיר היו יהודים, וכן והעיר שושן צהלה ושמחה, כי מה גדולה היתה ליהודים עד שידאג ארמון המלך במפלתם או ישמח בישועתם, וככה כתוב ליהודים אשר בשושן, ויקהלו היהודים אשר [בשושן?]:בשנת שלוש. זה לאות כי שתי שנים נלחם, וטעם לכל שריו הרואים פני המלך, ועבדיו הם המשרתים לפניו, ומלת הפרתמים פרסית ואם היא עברית טעמה כמו שרים, ושרי המדינות שאינן על המלך תמיד:בהראותו. אין הכתוב מספר כי כל אלה הימים הראה להם עשרו רק ישוב ימים רבים על ימי המשתה, ובימים האלה הראה להם תקפו ושיש לו עושר רב ולא ימצא כמוהו רק למלכים, וזהו טעם כבוד מלכותו:וטעם גדולתו שהיה גדול מכל המלכים שהיו לפניו:ובמלאת. באה תי"ו בבעלי האל"ף בסוף כבעלי הה"א, וצד"י הנמצאים בשוא כי סמכו בנון הנמצא:ביתן. שם תואר מגזרת בית כמו רחמן והוא סמוך ומוכרת, והוא דרך קצרה ביתן בית המלך, והוא דבק עם הפסוק בהראותו, בשמונים ומאת יום, ובשבעה הראה עושרו:חור כרפס ותכלת. והוא שראה מעשרו כי היו המצעים והמסכים צבועים למראה עינים רבות, ומלת חור לבן וככה ואורגים חורי, והוא נודע בלשון ארמית, וממנו פניו יחורו, וכרפס עין, אולי הוא כעין כרפס במראה, ותכלת הנה זה העין נמצא אצל המלכים, ונוכל לתקן דרוש הדורש כי לא נודע זה העין רק על ידי אבותינו בצאתם ממצרים, בחבלי בוץ, א' כי היו קווים בדמות חבלים נאחזים עם מראה חור כרפס ותכלת, ומלת בוץ כמו [חסרה מלת בד.] והוא פשתים דקים ימצאו במצרים לבדה:וארגמן. ידוע והוא ארגמן:על גלילי כסף. עגולות כסף נתונות על ראשי העמודים וסביבותיהם. והעמודים היו שש והוא שיש, כמו עש שהוא עיש, והרצפות שהמטות עליהם היו אבנים יקרות, ואין מהם ידועה אצלנו רק השש הוא השיש: והשקות. שם הפועל, שונים שם התואר כמו אובדים [כאן חסר דף בכ"י]:ממנה ביופי ובמוסר:ונשמע פתגם המלך. איננו לשון ארמית כי אם לשון עברית. וכמוהו אשר אין עושה פתגם:כי רבה היא. אע"פ שהיא רבה, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך, כי עם קשה עורף הוא:מלת יתנו שבה אל כל כמו וכל הארץ באו מצרימה:וייטב הדבר. טעם הדבר בעיני המלך והשרים שנראה להם עצה טובה:וטעם ויעש המלך שגירש ושתי מבית המלכות:וישלח וגו’ להיות כל איש שורר בביתו. והטעם הנה גרשתי המלכה בעבור שלא מלאה תאותי:ומדבר בלשון עמו. היה יוצא הכרוז ומדבר בלשון עם ועם כדי שיבינו הכל, או טעמו שאין רשות לאדם לדבר רק בלשון עמו, והנה שם שני חוקים שלא יאמרו כי על דבר ושתי לבדו שלח:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך