פסוק א:מי כהחכם. מי בעולם חשוב כאדם חכם:
פסוק א:ומי יודע פשר דבר. פשרון של דבר, כמו שמצינו בדניאל מתוך חכמתו שהיה חכם ביראת שמים נתגלו לו רזי פשרין, מי כמשה עושה פשרים בין ישראל לאביהם שבשמים:
פסוק א:ועוז פניו ישונא. משאר הבריות עד (שמות לד) כי יראו מגשת אליו כי קרן עור פניו:
פסוק ב:אני פי מלך שמור. לפיכך אני צריך ונכון לשמור פי מלכו של עולם שהיא הטובה שבכולן:
פסוק ב:ועל דברת שבועת אלהים. שנשבענו לו בחורב לשמור מצותיו, ד"א אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות, ועל דברת שבועת אלהים, ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום, ועל דברת, ואצל דברת שבועת אלהי אשמור פי המלכים, כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל ג) לך אמרין מלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על הדא פתגם להתבותך אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו לך אנו אומרים דאת מלכא לנו לעבודה ולמסים ולגולגליות אך על דנא שאת אומר עלנא לעבוד עבודה זרה נכוכדנצר את ולא מלך ואת וכלבא שוין:
פסוק ג:אל תבהל מפניו תלך. אל תהי נבהל לומר שתלך ותברח מפניו למקום שאינו שליט שם שבכל מקום הוא שליט:
פסוק ג:ואל תעמוד בדבר רע. אל תעמיד עצמך עוסק בדברים רעים:
פסוק ג:כי כל אשר יחפוץ. להפרע ממך רשות ויכולת בידו לעשות:
פסוק ד:באשר דבר מלך שלטון. בשביל אשר דבר הקב"ה מושל הוא ומי יאמר לו מה תעשה, ואם שומר מצוה אתה לא תדע דבר רע ולא תבואך:
פסוק ה:ועת ומשפט ידע לב חכם. החכם יודע שיש עת קבוע לפקודת רשעים ומשפטי' יש לפני הקב"ה שסופו להפרע מהם, משפט יוסטי"צא בלעז והיא הפורענות:
פסוק ו:כי לכל חפץ. שהאדם עושה חפצו ועובר על דת יש עת להפרע ומשפט ופורענות מוכנת:
פסוק ו:כי רעת האדם רבה עליו. כאשר רבה רעת האדם ושאתו גדושה אז באה פקודתו, וכי משמש בלשון כאשר כמו (שמות יח) כי יהיה להם דבר בא אלי:
פסוק ז:כי איננו יודע מה שיהיה. כשהרשע עובר עבירה איננו נותן לבו למה שעתיד הקב"ה להביאו במשפט ואוי לו בכך:
פסוק ז:כי כאשר יהיה. הפורענות מי יגיד לו להמלך בו וליטול בו עצה וליטול רשות כי פתע פתאום יבואנו:
פסוק ח:אין אדם שליט ברוח. ברוחו ויצרו של שלוחו של מקום לכלוא ולמנוע ממנו את הרוח שבגופו שלא יטלנו מלאך המות:
פסוק ח:ואין שלטון. של שום מלך ניכר ביום מותו בכל מקום אתה מוצא והמלך דוד וביום מותו (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות לא הוזכר מלכות כאן:
פסוק ח:ואין משלחת במלחמה. זו לאמר אשלח בני או עבדי במקומי:
פסוק ט:את כל זה ראיתי. האמור למעלה:
פסוק ט:ונתון את לבי לכל מעשה. וגם לכל מעשה בני אדם נתתי את לבי וראיתי עת אשר שלט אדם בחבירו וגבר עליו וסופו נהפך לרעתו עמלק נתגבר על ישראל וסופו (במדבר כד) ואחריתו עדי אובד כך פרעה כן נבוכדנצר וכן סנחריב:
פסוק י:ראיתי רשעים קבורים. בנבואה זו ראיתי רשעים קבורים שהיו ראוים להטמן בעפר שהיו נבזי' בין שאר אומות שנאמר עליהם (ישעיה כג) זה העם לא היה ושלטו בביתו של הקב"ה שהוא מקום קדוש ובלכתם משם אל ארצם היו משתבחים בעירם אשר כך וכך עשו בביתו של מקום אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו, כך דרשוהו רז"ל ולעניין השכחה כך נדרש באגדה וסופו שישתכח שמם וזכרם מן העיר עצמה אשר כן עשו בה שנאמר (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט במקום שניאצו לפניו יפרע מהם וכן הוא אומר (תהלים עג) ה' בעיר צלננם ותבזה:
פסוק י:גם זה. אחד מן ההבלים שנמסרו לעולם לייגע את הבריות שאין הקב"ה ממהר להפרע בעושי הרעה והבריות סבורים אין דין ואין דיין:
פסוק יא:אשר אין נעשה פתגם. משפט מעשה הרעה מהרה שאין הקב"ה ממהר להפרע מעושי הרעה ועל כן הם סבורים אין דין ומלא לבם בקרבם לעשות רע:
פסוק יב:אשר חוטא וגו'. לפי שרואים שהחוטא עושה רע מאת אלפי וריבואות ומאריך לו הקב"ה ואינו נפרע ממנו:
פסוק יב:מאת. מקרא קצר ודבוק לפניו לומר מאת ימים מאת שנים מאת אלף וכן (ישעי' כא) ושכורת מקרא קצר וחסר שכורת כעס ולא מיין כשאר שכרות:
פסוק יב:כי גם יודע אני. כי אף בכל זאת שאינו ממהר להפרע מן הרשעים ולהיות הפרש בין צדיקים לרשעים יודע אני שסוף כל אחד ואחד ליטול שכרו וליראיו יהיה טוב, וטוב לא יהיה לרשע לפי אשר איננו ירא לפני האלהים:
פסוק יד:יש הבל. דבר המבהיל את הבריות:
פסוק יד:אשר יש צדיקים. שמגיע אליהם רעה כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם טובה כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה אחד מן ההבלים הנוהגים בעולם ורבותינו דרשו לצד אחר במסכת הוריות ואינו מיושב לי על שיטות דבור שסיים החכם לומר שגם זה הבל:
פסוק טו:את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש:
פסוק טו:לאכול ולשתות. ממה שחנן לו הקב"ה ולשמח בחלקו, ומדרש אגדה כל אכילה ושתיה שבקהלת אינה אלא תלמוד תורה כענין שנאמר (ישעיה כח) לכו שברו ואכלו וגו':
פסוק טו:והוא ילונו. יתחבר עמו כעניין שנאמר (שם נח) והלך לפניך צדקך:
פסוק טו:ימי חייו אשר נתן לו האלהים. יעשה כך וסוף המקרא מוסב על ראשו ומקרא מסורס הוא אין טוב לאדם ימי חייו אשר נתן לו האלהים כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילוונו בעמלו:
פסוק טז:כאשר נתתי את לבי. אין כאשר זה משמש לשון דוגמא כמו כאשר עשה כן יעשה אלא לשון זמן (בראשית לו) כמו כאשר בא יוסף כאשר (שם מג) כלו לאכול וגומר אף זה כן כשהייתי נותן לבי לדעת ולתור וגומר, אז וראיתי כל מעשה האלהים:
פסוק טז:שנה בעיניו איננו רואה. הרשע השטוף אחר הממון והעריות:
פסוק יז:את כל מעשה האלהים. שמסר לבריות: כי לא יוכל האדם למצוא וגו' אין הבריות יכולין לעמוד על סוף דרכו של הקב"ה מה שכר כל המעשה שנעשה תחת השמש שרואין רשעים מצליחים וצדיקים יורדים:
פסוק יז:בשל אשר יעמול האדם לבקש. בשביל אשר ראיתי הרבה עמלים לבקש ולמצא את סוף המדה ואינן יכולין:
פסוק יז:וגם אם יאמר החכם. שהוא יודע לא יוכל שהרי מרע"ה לא עמד על הדבר באומרו (שמות לג) הודיעני נא את דרכיך: