תנ"ך על הפרק - קהלת א - לפרק ח' / הרב דוד טבלי אפרתי ז"ל

תנ"ך על הפרק

קהלת א

815 / 929
היום

הפרק

דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכָל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם׃וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵל֖וֹת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד טבלי אפרתי ז

לפרק ח'

מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר אשר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו, כי בהיותו מתנהג בחכמה ועמל לדעת חכמה, משתנים פניו ויאירו אור חכמה עליו, וכן גם וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא, גם עז פנים ובן בליעל משתנים פניו להיות הכרת פניו תענה בו. אולם באמת אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמ֔וֹר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים, הא-להים השביע אותנו להיות צדיקים (ראה נדה ל:) וציווה עלינו אשר מזה נבין כי בידינו תלוי הדבר. כי אם די בידיעתו הקדומה (בכל מעשה אשר יעשה בכל רגע של קיום העולם), אך למותר הציווי והפקודה (שלו עלינו להיות צדיקים). ועל כן אַל־תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ לאמר כי כאשר כפי הנראה ממעשיי הרעים עתה, ואשר ידע ה' מראש, הלא כך גזרה ידיעתו, ומה יועיל עמלי לחדול מדרכי הרעה, אחרי כי הוא אמר ויהי. הזהיר הקהלת בזה כי לא כן תדמה, אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע באמרך כִּ֛י כָּל־אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַעֲשֶֽׂה׃ בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃ אל תאמר כן, כי אך נהפוך הוא, שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע, וזהו אות כי יש בחירה חופשית, אם יש שכר ועונש וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם׃ ואם הייתה ידיעתו יתברך גוזרת ומכריחה הבחירה, אין מקום לשכר ועונש. ומעתה, כִּ֣י לְכָל־חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט, אות הוא כִּֽי־רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו, על האדם בעצמו, בבחירתו החופשית, מבלי הכרח הידיעה אף כחוט השערה. ורק באשר כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה בעולם המשפט, כִּ֚י כַּאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃ וקהל רפאים מעמקי שאול תחתית לא יבואו לספר לו, על כן אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֙וּחַ֙ תאוותו לִכְל֣וֹא אֶת־הָר֔וּחַ. כי בהיותו בעצם ימי עלומיו, ותאוות ליבו בוערת בקרבו, איננו שליט ברוח התאווה הזאת להסיר את הלב משופט ומושל, ולהמליך את המח והשכל. גם אחר כך כי יזקין והתאוות יחלשו, כבר שורשו בקרבו, וההרגל נעשה טבע להסיר את החכמה מהיות גבירה, וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת כי כבר אין לו נשק, חרב וחנית, חימוש השכל ללכת לקרב, וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹֽא־יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת־בְּעָלָֽיו אשר כל עצמיו מלאים רשע ותאוות זרות; אין קטגור נעשה סניגור (ברכות נט.; ועיין חגיגה יג:; ר"ה כו קידושין ה.; ועיין יבמות ז; בבא בתרא יד. סנהדרין לד; ירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ג; ירושלמי יומא פ"ז ה"ב; ויקרא רבה כ"א). אֶת־כָּל־זֶ֤ה רָאִ֙יתִי֙ – נוכחתי בראיה ברורה כראיה מוחשית וְנָת֣וֹן אֶת־לִבִּ֔י לְכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֧ט הָאָדָ֛ם בְּאָדָ֖ם, האדם עצמו בבחירתו (ולא כמוכרח מידיעת ה' הקדמונית) לְרַ֥ע לֽוֹ׃ וּבְכֵ֡ן, אחרי אשר לא מטבע האדם ותכונת מזגו יהיה האדם צדיק או רשע, רק תלוי בבחירתו, על כן רָאִיתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים, שכבר מתו ונקברו ברשעם מבלתי שבו בתשובה, וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ, שהיו בני צדיקים וקדושים. אשר אם הייתה איזו תכונה בנפש (נטייה לצדקות) היו האבות מורישים לבניהם אחריהם, כאשר האב מזכה לבנו בנוי, בחכמה ובשנים (עדויות פ"ב מ"ט) אולם כאשר אין זו תכונה בנפש, כי אם בחירה חופשית, ראיתי רשעים קבורים אשר עד יום מותם לא התעוררו בהם טבע הצדקה ורגשות התשובה, אף כי המה בני צדיקים וממקום קדוש יהלכו באופן נעלה אשר וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן־עָשׂ֑וּ, שהיו אבותיהם נודעים לתהילה ולברכה בקרב הארץ, גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ גם האבות הצדיקים אינם מורישים טבע בבניהם אחריהם; הבחירה חופשית ביד הבנים. ורק אֲשֶׁר֙ אֵין־נַעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה, להיות העונש תכף לחטא, עַל־כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃ מבלי יראו העונש לעיניהם אשר יווכחו לדעת שהוא תלוי בבחירתם, ויבחרו בטוב לטוב להם. על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע, באופן אֲשֶׁ֣ר חֹטֶ֗א עֹשֶׂ֥ה רָ֛ע מְאַ֖ת וּמַאֲרִ֣יךְ ל֑וֹ עוד ברעתו (ראה קהלת ז טו). ומוסיף עוד הקהלת לומר בחכמתו, כי לא די אשר אריכות האפיים מחזקת את הבחירה לאנשים אשר אינם יודעים כי על הכל יביא הא-להים במשפט (על פי קהלת יא ט; יב יד), על כן "דַ֭רְכָּם כֵּ֣סֶל לָ֑מוֹ"(תהילים מט יד) ללכת אחרי תאוות ליבם, כי אף היותר חכם ויודע יוכל ליפול בעד השבכה ולהכשל בכסילות ולהיות "מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ"(משלי יד טז) אף כִּ֚י גַּם־יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה־טּוֹב֙ לְיִרְאֵ֣י הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽירְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃ וְטוֹב֙ לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָֽרָשָׁ֔ע וְלֹֽא־יַאֲרִ֥יךְ יָמִ֖ים כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁ֛ר אֵינֶ֥נּוּ יָרֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י אֱ-לֹהִֽים, בכל זאת, אף לאנשים היודעים כמוני יֶשׁ־הֶבֶל֮ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה עַל־הָאָרֶץ֒ יען באֲשֶׁ֣ר ׀ יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַעֲשֵׂ֣ה הָרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים, וגם עליהם תפעל פעולה עזה ונמרצה, ראות עיניהם צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. חכמתם לא תועיל להם ביום עברה להבין כי אחת משתי אלה – או כי הרעות אינן רעות בתכלית, רק טובות באמת, ואיתנו אין יודע מה טוב לאדם; או כי הצדיק איננו צדיק גמור, וגם הוא חטא מאומה אשר ישולם לו בזה (ראה קהלת ז טז-כא). ואחרי אשר גם לחכמים והיודעים לא תועיל חכמתם, אם כן, בצדק אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ החכמה לא תועיל מאומה להיות כמוחש לחכמים. ומבאר עוד שאין בכח החכמה להציל את האדם מכל וכל, ואין צדיק בארץ אשר יעשה הכל טוב, ולא יחטא מעודו (ראה קהלת ז כ). ומביא ראיה ניצחת, ואומר, הנה זה מכבר וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה, להיות שמח בחלקו; מידת ההסתפקות. אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ט֤וֹב לָֽאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם־לֶאֱכ֥וֹל וְלִשְׁתּ֖וֹת כל אשר יהיה לו (בלי מותרות ולוקסוס) וְלִשְׂמ֑וֹחַ ולהסתפק באשר יתן לו ה' וְה֞וּא הדבר הזה שאומר, יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו, לדעת אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱ-לֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ, כי אין ביכולת האדם להוסיף ולגרוע בכל עמלו ובכל חכמתו נגד ההשגחה והידיעה. ובכל זאת כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה, אם יש בכוחה להועיל ולעצור בעד תאוות לבב האדם מכל וכל, וְלִרְאוֹת֙ אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל־הָאָ֑רֶץ, וראיתי כי סוף כל סוף המעשה אשר נעשה על הארץ מראה מעשים הפך החכמה, כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה׃ אחרי כל החכמות, גם החכמים ככסילים יגעים מבלי הרף יומם ולילה, ושינה בעיניהם אינם רואים. אף כי החכם הזה, כאשר תשאלהו היש תקוה בעמלו והתחכמותו לשנות ההשגחה והידיעה יודה לך כי הכל הבל, בכל זאת מעשיו אינם מתאימים, וגם הוא היודע והחכם, שינה בעיניו איננו רואה. מזה אנחנו רואים איפוא כי גם זה מיד א-ל מסתתר, להסתיר החכמה עמוק עמוק לבל יוכל האדם למצאה בנקל. וְרָאִיתִי֮ אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִים֒ כִּי֩ לֹ֨א יוּכַ֜ל הָאָדָ֗ם לִמְצוֹא֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂה֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּ֠שֶׁל אֲשֶׁ֨ר יַעֲמֹ֧ל הָאָדָ֛ם לְבַקֵּ֖שׁ וְלֹ֣א יִמְצָ֑א, כי גם זה מעשה הא-להים להסתתר כל כך שלא ימצא האדם בכל העמל שיעמול. וְגַ֨ם אִם־יֹאמַ֤ר הֶֽחָכָם֙ לָדַ֔עַת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִמְצֹֽא׃ ולאשר אמנם על פי זה יקשה איפוא, אחרי אשר מאת ה' יתברך הייתה זאת להסתתר כל כך עד אשר לא יוכל גם החכם למצוא, אם כן בטלה הבחירה חלילה, ואין מקום לשכר ועונש. על כן יבוא עוד הלאה בפרק הבא להסיר הפליאה הזאת.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך