וַיָּבוֹא גַם־הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל־יְ-הוָה
בפרק הקודם הבאנו את דברי הרמב"ם במורה נבוכים (ג כח) בתוספת הסבר.
אבל מה שכתב עוד, אשר לא ביארוהו מבאריו, הוא זה:
אבל אומרו בבני ה-אלהים להתייצב על ה' (איוב א ו; איוב ב א), הוא בפעם הראשונה והשניה. אבל השטן, אף על פי שבא בכללם ובתוכם בפעם הראשונה והשניה, הרי בראשונה לא אמר בו להתייצב, ובשניה אמר "וַיָּב֤וֹא גַֽם־הַשָּׂטָן֙ בְּתֹכָ֔ם לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְ-הוָֽה׃".
ואחר כל הביאור, לא מבוארת כוונתו, למה אמר בפעם השניה "לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְ-הוָֽה׃"?
ביאור ההבדל בין הנאמר בפרקנו לנאמר בפרק הקודם
ולדעתי כוונת הרמב"ם להורות דרך נכונה בזה והיא, כי כח השטן, בו תלוי טוב ורע, החיים והמוות. כי המושל על הכח ההוא ידבק בחיים, ויעלה מעלה להדבק בא-להים חיים; והנעבד לכח ההוא, לשבוע מתאוותו, יכריחהו טבע החומר אל הרע והמוות.
לכן בפעם הראשונה, בפרק א', בא השטן אך בדרך מקרה, תוך הבאים. כי הכח ההוא הלך לפתות את איוב לנטות לב צדיק אל החומר, ואין זה קרוי 'מתייצב על י-הוה', כי לא יגור איתו רע חס ושלום.
אבל בפעם השנייה, כאשר כבר פיתה את הכח התאוותני, והכה מאוד ללב איוב בקחת ממנו את בניו והונו, והשאירו ערום, ובכל זאת לא נתן תפלה לא-להים, ודבק על ידי עולם הניסיון מאוד בא-להים חיים, יותר מבראשונה, אז נעשה מן הרע טוב, ומן כח תשוקת החומר נעשה תשוקת השכל, והועלה הכח ההוא להיות מן הבאים להתייצב על ה'. כי בתכלית גדול כזה ראוי הוא לבוא בסוד ה', ולהיות מוזמן בתוך משרתיו עושי רצונו, כי פועל טוב הוא.