פסוק א:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: רְאֵה, נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים, דמות בעלת כוח ועצמה, או: דמות אלוהית לְפַרְעֹה, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ, ישמש כשליחך.
פסוק ב:אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, ובסופו של דבר — וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.
פסוק ג:ואולם קודם לכן אֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, ואתן לו כוח לסבול את העונשים הקשים — וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, ובאמצעותם יתגלה כוחי בעולם.
פסוק ד:וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, על כן — וְנָתַתִּי אֶת יָדִי הקשה בְּמִצְרָיִם, יבואו על ארצו מכות ועונשים שונים, וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי, אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים, במכות ובעונשים גְּדֹלִים.
פסוק ה:וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי, בהפנותי ידי עַל מִצְרָיִם להכותה, וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.
פסוק ו:וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ בדיוק. מכאן והלאה הם היו בעיקר סבילים. משה ואהרן קיבלו הוראות מה' וביצעו אותן כשליחים בלבד.
פסוק ז:וּמֹשֶׁה — בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן — בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה. גם באותם ימים, שבהם תוחלת החיים היתה לעתים ארוכה יותר, הם נחשבו אנשים שאינם צעירים. משה ואהרן התחילו את שליחותם הציבורית בגילים שבהם אדם אחר עשוי לסיים את חייו הפעילים.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
פסוק ט:כִּי, כאשר יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה כשתבואו אליו, לֵאמֹר: "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת", הוכחה לאימות דבריכם שאתם שלוחים אלוקיים, וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה, ומטך יְהִי, יהפוך לְתַנִּין.
פסוק י:וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיְהִי לְתַנִּין.
פסוק יא:וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, כחיקוי למשה, שהורה לאהרן לעשות המופת, קרא גם הוא לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים שבחצר המלוכה, וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם, חַרְטֻמֵּי, מכשפי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם, בכשפיהם, או: בתחבולותיהם ובמעשים שיש בהם אחיזת עיניים, כֵּן —
פסוק יב:וַיַּשְׁלִיכוּ גם הם אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם. אולם אחר כך וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. המטה-התנין של אהרן בלע את המטות-התנינים של חרטומי פרעה.
פסוק יג:המופת לא הרשים את פרעה, אולי משום שחרטומיו הצליחו לחקות את המופת של משה ואהרן — וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר, כפי שדִּבֶּר ה' מראש — שמלך מצרים לא ייכנע במהרה.
פסוק יד:משום כך ה' ביאר את הדברים — וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, פרעה אטום מלשמוע, מֵאֵן, סירב לְשַׁלַּח הָעָם.
פסוק טו:אשר על כן — לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה לרחוץ, להתפנות, לטייל או: לערוך פולחן במי היאור. וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר, וְאת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ.
פסוק טז:וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר. וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה.
פסוק יז:כֹּה אָמַר ה': בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' — הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם.
פסוק יח:וְלכן הַדָּגָה, הדגים, אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, משום שאין היא יכולה לחיות בדם, וּבָאַשׁ, ויסריח הַיְאֹר, מריקבון הדגים הרבים. די בריח בלבד להפוך את מי הנילוס לבלתי ראויים לשתייה. וְנִלְאוּ, ולא יהיו מסוגלים מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר".
פסוק יט:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן, שליחך לביצוע המכה הזאת: קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם. בתנועת הרמת ידך והפנייתה לכיוון המים, תבטא את כוונתך שפעולת המטה תשפיע על כל מימי מצרים: עַל נַהֲרֹתָם, עַל יְאֹרֵיהֶם, תעלות המים הראשיות שנמשכו מהנילוס וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, בורות ומאגרים אחרים, וְכל אלה יִהְיוּ לדָם. וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים, במים שליד העצים והאבנים, כגון בגנים, או: במים שבכלי העץ ובכלי האבן. מכת הדם לא חלה על הנהר בלבד, אלא על כל מימי מצרים שעל פני האדמה.
פסוק כ:וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וַיָּרֶם אהרן בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם.
פסוק כא:וְאכן, הַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. וַיְהִי הַדָּם בְּכָל מקום שהיו בו מים באֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק כב:וַיַּעֲשׂוּ כֵן, והפכו מים לדם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, המלומדים והמומחים שהקיפו את פרעה בְּלָטֵיהֶם, בלהטיהם — בכשפיהם או בתחבולותיהם. על כן — וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.
פסוק כג:וַיִּפֶן פַּרְעֹה מהיאור וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת, שם לִבּוֹ גַּם לָזֹאת.
פסוק כד:וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר כדי לשאוב מַיִם נקיים שלא הוכו במכת הדם לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.
פסוק כה:וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה', שהתחיל להכות אֶת הַיְאֹר. המכה ארכה שבוע, ובכל זאת פרעה לא חזר בו.
פסוק כו:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו שוב: כֹּה אָמַר ה': שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.
פסוק כז:וְאִם מָאֵן ממאן, מסרב, או: אם אדם סרבן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף, מכה אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים.
פסוק כח:וְשָׁרַץ הַיְאֹר, יתמלא כולו צְפַרְדְּעִים. בשל מספרן הרב הן לא יישארו ביאור בלבד, אלא יתפשטו בכל מקום: וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, אך לא יתרכזו שם במקום אחד, אלא יתפזרו בכל הבית, כולל בַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ, וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ, בכלי הבצק שלך.
פסוק כט:הצפרדעים לא ייכנסו רק לבתי בני האדם, למאכליהם ולכליהם — וּבְכָה, ובך וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים. הן יטפסו גם על בני אדם. אם לא תיזהרו, הן ייכנסו אף לפיותיכם. לא יהיה להן כל מעצור.
