פסוק א:פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״פִּתְחוּ עַמְמַיָּא תַּרְעֵיכוֹן״:
פסוק ב:הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי נָפַל אֶרֶז. שֶׁהוּא גָּדוֹל מִן הַבְּרוֹשׁ. הֵילִילוּ הַשִּׁלְטוֹנִים כִּי נָפְלוּ הַמְּלָכִים מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
פסוק ב:אַלּוֹנֵי בָשָׁן. קִישְׁנֵ״שׁ בְּלַעַ״ז:
פסוק ב:כִּי יָרַד. כִּי נִשְׁבַּר, וְדוֹמֶה לוֹ ״וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיַּעַר״ (ישעיה לב:יט):
פסוק ב:יַעַר הַבָּצִיר. יַעַר הַמִּבְצָר, ״תְּקוֹף כַּרְכַיָּא״:
פסוק ג:הָרוֹעִים. הַמְּלָכִים:
פסוק ג:אַדַּרְתָּם. תִּפְאַרְתָּם׃
פסוק ג:שַׁאֲגַת כְּפִירִים. יִבְכּוּ הַשָּׂרִים:
פסוק ג:כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן. שֶׁהוּא מְקוֹם הַכְּפִירִים וַאֲרָיוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ (יומא לט:), שֶׁעַל חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי נִתְנַבֵּא הַנָּבִיא, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבָּן הָיוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן. גָּעַר בָּהֶן רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אָמַר לוֹ: הֵיכָל הֵיכָל, עַד מָתַי אַתָּה מְבַעִית אֶת עַצְמְךָ? יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁסּוֹפְךָ לֵחָרֵב, וּכְבָר נִתְנַבֵּא עָלֶיךָ זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹא פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְגוֹ׳:
פסוק ד:רְעֵה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה. הָכֵן לָהֶם רוֹעִים, כְּלוֹמַר: הִנָּבֵא עַל פַּרְנָסֵיהֶם הָעֲתִידִים לִרְעוֹתָם מֵעַתָּה:
פסוק ד:צֹאן הַהֲרֵגָה. יִשְׂרָאֵל שֶׁהֲרָגוּם רוֹעֵיהֶם וַאֲכָלוּם:
פסוק ה:וְלֹא יֶאְשָׁמוּ. הַבַּבְלִיִּים שֶׁאַגְלֵם לְתוֹכָם, זֶה מוֹכְרָם וְהַקּוֹנֶה הָרוּג, וְאֵין נוֹתֵן לְלִבּוֹ שֶׁיְּהֵא לוֹ אַשְׁמָה בַּדָּבָר. וּמוֹכְרָם מִתְהַלֵּל: בָּרוּךְ ה׳ שֶׁמְּסָרָם בְּיָדִי, וַהֲרֵינִי עָשִׁיר:
פסוק ה:וָאֶעְשִׁיר. וַהֲרֵי אֲנִי עָשִׁיר:
פסוק ז:וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה. כָּל אֵלֶּה דִּבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּבִיא, וַאֲנִי רָעִיתִי אוֹתָם בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים:
פסוק ז:לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן. אֱמֶת עֲנִיֵּי הַצֹּאן הָיוּ כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִרְעוֹתָם:
פסוק ז:וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת. לְסוֹף יָמִים חִלַּקְתִּים לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת בַּעֲוֹנָם:
פסוק ז:לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם. יָרָבְעָם אָמַר לְנַהֲלָם לְאַט:
פסוק ז:וּלְאַחַד קָרָאתִי חוֹבְלִים. רְחַבְעָם אָמַר לָהֶם לְיַסְּרָם בְּעַקְרַבִּים (מלכים א יב:יד). וּלְפִי שֶׁדֶּרֶךְ צֹאן לְנַהֲלָן בְּמַקְלוֹת, קָרָא לְמוֹשְׁלֵיהֶם מַקְלוֹת:
פסוק ח:וָאַכְחִיד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרוֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד. וְהֵם הִשְׁחִיתוּ דַרְכֵיהֶם עַד שֶׁמְאַסְתִּים וַהֲרַגְתִּים בְּחֹדֶשׁ אֶחָד. כָּל שְׁלֹשֶׁת הָרוֹעִים שֶׁהָרַג וְהוּא אֶת כָּל בֵּית אַחְאָב וְאֶת בֵּית אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל זֶרַע מַלְכוּת דָּוִד, וַעֲתַלְיָה אִבְּדָה אֶת הַשְּׁאָר, זוּלָתִי יוֹאָשׁ שֶׁנִּטְמַן (מלכים ב יא:א-ג):
פסוק ח:וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם. מְאַסְתִּים. וְכָל לְשׁוֹן קֹצֶר נֶפֶשׁ הוּא דְּבַר צָרָה אוֹ דְּבַר מֵאוּס שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתּוֹ, וְקָצַר הַלֵּב וְהַמֵּעַיִם מִלְּהָכִיל; כְּמוֹ שֶׁאֱלִיהוּ אָמַר: ״הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי״ (אִיּוֹב לב:יח):
פסוק ח:גַּם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי. זִכְרוֹנָם הָיָה רַב בְּמֵעַי וּמְמַלֵּא אֶת רוּחִי וּמֵצִיק אֶת בִּטְנִי. וּבָחֲלָה פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן גֹּדֶל בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (נדה מז.): מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה פַּגָּה בֹּחַל וְצֶמֶל, פַּגָּה עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת, בֹּחַל אֵלּוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים שֶׁכְּבָר הִיא גְּדוֹלָה. וְהֵבִיאוּ מִקְרָא זֶה רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם:
פסוק ט:וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם. אָמַרְתִּי בְּאוֹתָן הַיָּמִים אַשְׁלִיכֵם מֵעַל פָּנַי וְיִהְיוּ הֶפְקֵר וּלְבַז:
פסוק י:וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם. שָׁבַרְתִּי אֶת כֹּחַ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא, עַד כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ (מלכים ב יג:ז). וּבִימֵי הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה, שֶׁמְּסַרְתִּים בְּיַד סַנְחֵרִיב וְהִגְלָהוּ (שם יז):
פסוק י:לְהָפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים. לְהַרְאוֹתָם, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁבָּגְדוּ בִּי הֵפַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי עִם כָּל הָעַמִּים עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יַזִּיקוּם. שֶׁעַל מְנָת כֵּן נָתַתִּי לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִם יִשְׁמְרוּהָ, שֶׁיִּהְיוּ חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת; שֶׁלֹּא תְּהֵא אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם (ערובין נד.). וְאַל תִּתְמַהּ אִם דִּבֵּר הַמִּקְרָא תְּשׁוּעָתָם מִיַּד שׂוֹנֵא בִּלְשׁוֹן כְּרִיתַת בְּרִית אֶת הַשּׂוֹנֵא, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ מִקְרָא דֻּגְמָתוֹ: ״וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְגוֹמֵר״ (הושע ב:כ):
פסוק יא:וַיֵּדְעוּ. כֵּן הֵבִינוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁבָּהֶם הַשּׁוֹמְרִים אֶת חוּקִּי:
פסוק יא:כִּי דְבַר ה׳ הוּא. גְּזֵרָה זוֹ כְּבָר דִּבֵּר לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי מֹשֶׁה: ״יוֹלִיךְ ה׳ אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ״ (דברים כח:לו):
פסוק יב:וָאֹמַר. אֶל מַלְכֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרִים:
פסוק יב:אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי. קַיְּמוּ מִצְוֹתַי, וְהוּא יִהְיֶה שְׂכָרִי עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם, כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִין שָׂכָר לְרוֹעֵה צֹאן, וְאָשׁוּב וְאֶרְעֶה אֶתְכֶם:
פסוק יב:וְאִם לֹא חֲדָלוּ. וְגַם אֲנִי לֹא אֵיטִיב לָכֶם. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: ״הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע וְהֶחָדֵל יֶחְדָּל״ (יחזקאל ג:כז):
פסוק יב:וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וַעֲבַדוּ יָת רְעוּתִי גֻּבְרִין מִקְצָת״ – אֲנָשִׁים טוֹבִים מְעַט הָיוּ בָּהֶם שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנִי, כְּגוֹן ״הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר״ (מלכים ב כד:טז), דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, יְחֶזְקֵאל. וּלְשׁוֹן שְׁלֹשִׁים כָּסֶף – לֹא יָדַעְתִּי לְכַוֵּן כָּאן אֶלָּא כֶּסֶף – לְשׁוֹן חֶמְדָּה. וְאַף רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ כֵּן בִּחֻלִּין (חולין צב.), וְהֵבִיאוּ רְאָיָה: ״צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ״ (משלי ז:כ). וְאֶת הַשְּׁלֹשִׁים פֵּרְשׁוּ, שֶׁאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים יֵשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר; וְהֵבִיאוּ רְאָיָה: ״וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֶתֶךְ שְׂעֹרִים״ (הושע ג:ב) – חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּבָבֶל; וּשְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וָאֶקְחָה אֶת שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף בֵּית ה׳״ – בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמִנְיַן הַשְּׁלֹשִׁים – מִדְרַשׁ אַגָּדָה הוּא (תנחומא מקץ ו), שֶׁהֻבְטַח אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּכָךְ שֶׁלֹּא יְהֵא דּוֹר פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים צַדִּיקִים. מִנְיָן? ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״ (בראשית טו:ה) – ״יִהְיֶה״ בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹשִׁים:
פסוק יג:וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיּוֹצֵר. כְּמוֹ אֶל הָאוֹצָר, שׁוֹמֵר הָאוֹצָר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּבִיא: כְּתֹב וְהַנַּח אֶת אֵלּוּ, הֵם וְצִדְקָתָם, לִהְיוֹת שָׁמוּר לְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל, וְיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵיהֶם. וּמַהוּ הָאוֹצָר? אֲדַר הַיְקָר בֵּית מִקְדָּשִׁי, אֲדַר תִּפְאַרְתִּי:
פסוק יג:אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם. אֲשֶׁר הִפְשַׁטְתִּי מֵעֲלֵיהֶם מִהְיוֹת לָהֶם לִיקָר. וּלְשׁוֹן יָקַרְתִּי הוּא הֲסָרַת כָּבוֹד, וְהַמֵּ״ם שֶׁל מֵעֲלֵיהֶם יוֹכִיחַ. וְהוּא כְּמוֹ ״וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים״ (תהלים נב:ז), כְּמוֹ ״מְסָעֵף פֹּארָה״ (ישעיהו י:לג). וְדֻגְמַת הַפֵּרוּשׁ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, מֵעֵין תַּרְגּוּם שֶׁל יוֹנָתָן הוּא. וְרָאִיתִי לְשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה לְפֵרוּשׁ נְבוּאָה זוֹ, וְאֵינִי יָכוֹל לְכַוְּנָן:
פסוק יד:וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי. הִגְלֵיתִי אֶת צִדְקִיָּהוּ:
פסוק יד:אֶת הַחוֹבְלִים. אֶת רִשְׁעֵי דּוֹרוֹ, כִּי הוּא צַדִּיק וְדוֹרוֹ רְשָׁעִים (סנהדרין קג.):
פסוק יד:לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה. שֶׁנִּתְאַחֲווּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְנִדְבְּקוּ בְּתוֹעֲבוֹת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
פסוק טו:עוֹד קַח לְךָ וְגוֹ׳. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ לְמַעְלָה רְעֵה צֹאן הַהֲרֵגָה, סִימָן הוּא שֶׁאֲנִי עָתִיד לִמְסֹר דּוֹר חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי זֶה בְּיַד טִיטוּס:
פסוק טז:הַנִּכְחָדוֹת. הָאוֹבְדוֹת לֹא יִפְקֹד הָרוֹעֶה לְבַקְּשָׁם:
פסוק טז:הַנַּעַר לֹא יְבַקֵּשׁ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״דְּאִטַּלְטְלוּ לָא יִתְבַּע״. הַנַּעַר – הַשּׁוֹטוֹת שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת לָבוֹא אֶל הַדִּיר:
פסוק טז:הַנִּצָּבָה. שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ קְצָת לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ, וּצְרִיכָה סִיּוּעַ לְנַהֲלָהּ לְאַט. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ וְנִצָּבָה לְשׁוֹן ״לַצְבּוֹת בֶּטֶן״ (במדבר ה:כב):
פסוק טז:לֹא יְכַלְכֵּל. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לָא יְסוֹבַר״, וְדֶרֶךְ הָרוֹעֶה בְּחֵיקוֹ יִשָּׂא (יְשַׁעְיָהוּ מ:יא):
פסוק טז:וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל. אֶת הָעֲשִׁירִים יִגְמֹר מָמוֹנָן:
פסוק טז:וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק. עַד כָּלָה. וְדֻגְמַת זוֹ אָמַר דָּנִיֵּאל (דניאל ז:ז): ״אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה״:
פסוק יז:הוֹי. יֵשׁ לִצְעוֹק עַל זֶה:
פסוק יז:רוֹעֵי הָאֱלִיל. רוֹעֵי שֶׁל אַיִן, אֱלִיל לְשׁוֹן אַל, אֵינוֹ רוֹעֶה. וְכֵן רֹפְאֵי אֱלִיל (איוב יג:ד). רוֹעֵי הָאֱלִיל יוֹ״ד יְתֵרָה בִּמְקוֹם הֵ״א, כְּמוֹ וְעֹזְבֵי הַצֹּאן (כאן), ״שֹׁכְנִי סְנֶה״ (דְּבָרִים לג:טז), ״שֹׁכְנִי לְבָדָד״ (מִיכָה ז:יד):
פסוק יז:עוֹזְבִי הַצֹּאן. נוֹתְנָן הֶפְקֵר לְיַד כָּל הַבָּא לְהַכּוֹת וְלַהֲרֹג וְלָבֹז:
פסוק יז:חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ. וְהוּא הָרוֹעֶה סַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה נוֹשֵׂא בְּיָדוֹ לִשְׁחוֹט אֶת הַשְּׁמֵנָה וְאֶת הַבְּרִיאָה, שֶׁנָּתַן עֵין יְמִינוֹ בָּהֶם לָדַעַת מִי הָעֲשִׁירִים לָבֹז וְלִגְמוֹר נִכְסֵיהֶם:
פסוק יז:זְרוֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ. לֶעָתִיד לָבֹא: ״וְנָתַתִּי נִקְמָתִי וְגוֹמֵר״ (יחזקאל כח:יד). וְהַפּוֹתְרִים פּוֹתְרִים אוֹתוֹ בְּצִדְקִיָּהוּ, עַל שֵׁם ״וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר״ (ירמיה כב:יא). וְאִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן ״הִנְנִי מֵקִים רָעָה בָּאָרֶץ״ בְּצִדְקִיָּהוּ, שֶׁכְּבָר עָבַר לוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה:
