פסוק א:ואשוב, ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחושת. מראות ד' מלכיות שראה אותם פעמים עוד שב וראה אותם פעם שלישית מבוארת מן הראשונות וקרא אותם מרכבות והמרכבה ד' סוסים להראות חזקה של כל אחת בזמנה שמלכו בעולם וכל אחת הרעה לישראל ועוד ראה אותם שהיו יוצאות מבין שני ההרים וזה מורה על חזקם כחוזק ההרים וההרים הרי נחשת והוא הברזל החותך הנקרא אצי"ר בלע"ז ויש כמוהו במקרא ואחד מהם הולכי רכיל נחשת וברזל שפי' שהוא חזק מהאבן שהוא חותך ופוסל האבן ולתת להם חוזק יותר הראה אותו שהיו הרי נחשת ועוד זכר נחשת לשתוף השם כמו נחשתי ויברכני ה' בגלליך וביד הד' מלכיות ישראל מנוסים ונבחנים:
פסוק ב:במרכבה. רמז למלכות בבל כמו שפי':
פסוק ב: סוסים שחורים. הוא שאמר למעלה שרוקים והוא רמז למלכות מדי ופרס וקראם למעלה שרוקים והנה שחורים לפי שהם שתי אומות אע"פ שהם מלכות אחת וי"מ כי הראה לו גוון שחורים לפי שהושחרו במלכותם פניהם של ישראל וזה היה בימי המן וי"מ כי הגוונים האלו לפי מנהגם בצבע מלבושיהם והיתה אחת נוהגת בגוון שרוקים והאחת בגוון שחורים:
פסוק ג:ובמרכבה השלישית, לבנים. רמז למלכות יון ולא ידענו למה כנה אותם בלבנים וכתב רבי' סעדיה ז"ל כי מפני שהמלך הראשון ליון היה אלכסנדרוס מקדון שהיה חכם פילוסוף והחכמה הוא דבר לבן ומחוור לפיכך כנה המלכות ההיא בלבנים:
פסוק ג:ובמרכבה הרביעית סוסים ברדים אמוצים. במרכבה הזאת ראה שני גונים ברודים שהוא גוון שיש לו כתמים לבנים כדמות הברד והם בתוך גוון אחר ומה שהראה לו זה הגוון במלכות ישמעאל לפי שהם חושבים להחזיק בתורת משה שהיא לבנה כברד אבל מערבים אותה באמונות רבות כמו שהברד מעורב במראה שבהם אם מראה שחור או מראה אחר. אמוצים אמר בו התרגום קטמנין ר"ל שמראיה כמראה הדשן והמרכבה הזאת רמז למלכות רומי שהשפילה מלכות יון ומלכה היא בעולם וראה בה שני גוונים לפי שיש מלכות אחר עמה שמולכת בעולם והיא מלכות ישמעאל וכן אמר במלכות נבוכדנצר כמו שפתר אותה דניאל ומלכות פליגא תהוי:
פסוק ד:ואען. לפי שראה כבר שתי מראות בענין זה ובשניה שהוא ד' קרנות נתבאר לו יותר ממה שנתבאר לו בראשונה כמו שביאר לו המלאך ועתה בראותו ג"כ ד' מרכבות וידע כי לחדש דבר הראה אותם לו שאל את המלאך מה אלה אדוני כלומר מה באו לחדש כי כבר ראיתי המראות שהם רמז לד' מלכיות אם כן מה אלה לאיזה ענין הראיתי בהם:
פסוק ה:ויען, אלה ארבע רוחות. כמו לד' רוחות וכן ויבא ירושלם כמו לירושלם בן שאול כמו לבן שאול והדומים לו ר"ל אלה הד' מרכבות יוצאות לד' רוחות השמים כלומר לתת רשות לד' מלכיות למשול בד' רוחות כל אחת בזמנה כלומר בכל העולם שהוא ד' פאות:
פסוק ה:מהתיצב על אדון כל הארץ. כלומר בשליחות האל ששלחם על זה כמו שאמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה':
פסוק ו:אשר בה. ולא זכר האדומים כי כבר עברה מלכות בבל ומלכות מדי ופרס יצאו תחלה אל ארץ צפון שהיא בבל להשחיתה ואח"כ משלו בכל ממלכות הארץ והלבנים שהוא מלכות יון יצאו אל אחריהם שמלכותה גברה שהרי אלכסנדרוס מקדון המלך הראשון ליון הרג דריוש בבבל ולקח המלוכה ממנו ומלך אח"כ הוא והבאים אחריו בכל העולם:
פסוק ו:והברדים יצאו אל ארץ התימן. שהוא ארץ הדרום בעבור כי רומי היא צפונית ולוליאנוס קיסר שמלך על רומי החל להלחם במלכות יון ותחילת מלחמותיו יצאו אל ארץ מצרים שהיא דרומית ובכל הארצות היו מוליכים בני יון אז וזה לוליאנוס קיסר התגבר עליהם והוא העביר המלוכה מבני יון והחזירה לרומיים:
פסוק ז:והאמצים. הם רמז למלכות ישמעאל שהתאמצו מעצמם לבקש מלוכה לאיזה מקום שיהיה לפיכך לא תאר להם רוח וזהו שאמר ויבקשו ללכת להתהלך בארץ:
פסוק ז:ויאמר. כלומר נתן להם רשות להתהלך ולכבוש ארצות:
פסוק ח:ויזעק. כלומר קרא עלי בקול גדול ואמר לי ראה היוצאים אל ארץ צפון הניחו את רוחי בארץ צפון כלומר אלה השחורים שיצאו אל בבל להשחיתה עשו לי נחת רוח כשהשחיתו אותה הניחו את רוחי את כעסי שהיה לי עליהם שהרעו לישראל יותר מדאי כמו שאמר אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה:
פסוק י:לקוח. מקור במקום צווי כמו הלוך וקראת:
פסוק י:מאת הגולה. מאת הבאים מהגולה והם חלדי וטוביה וידעיה ויאשיהו והביאו כסף וזהב לנדבה לבנין הבית ובא דבר השם לנביא והודיעו זה ואמר לו שיקח הכסף והזהב ויעשה מהם עטרות:
פסוק י:ובאת אתה ביום ההוא. ביום שתבא שם כי לא אמר לו שילך שם ביום הנבואה:
פסוק י:ובאת בית יאשיה בן צפניה. כי בביתו היו האחרים וזהו שאמר אשר באו מבבל יאשיהו עם הנזכרים:
פסוק יא:ולקחת. תקח מהם כסף וזהב שהביאו בידם לנדבה:
פסוק יא:ועשית עטרות. תעשה ממנו שתים עטרות ותשים האחת בראש יהושע למנותו כהן גדול וזה כמו הצניף הטהור שהיו משימין על ראשו בנבואה כמו שאמר למעלה והעטרה האחת לא היה צריך להזכיר מה יעשה בה כי ידוע כי בראש זרובבל תהיה כי הוא היה במקום מלך ואין מלך בלא עטרה ואפשר כי קודם ששמו העטרה בראשו נקרא פחת כמו שכתוב פחת יהודה ואחר ששמו העטרה בראשו קראוהו מלך ואף על פי שלא נכתב מזה דבר יתכן מדרך הסברא לאמר כן:
פסוק יא:ועשית. לבן נפתלי מלרע השופר בתי"ו ולבן אשר מלעיל השופר בשי"ן וכמוהו אנו קוראים:
פסוק יב:ואמרת, הנה איש צמח שמו. כלומר הנה איש עמך שיהיה ראש ישראל והוא זרובבל ויקרא צמח כי מעלתו תהיה כמו צמח האדמה שיגדל מעט מעט כן מעלתו תעלה מעט מעט עד שתגדל מאד כמו שהתנבא עליו חגי ביום ההוא נאום ה' צבאות אקחך זרובבל וגו' ומתחתיו יצמח ממקומו כלו' מהמקום שהוא שם והוא ירושלם משם תבא לו המעלה:
פסוק יג:והוא יבנה. כפל הענין לחזק:
פסוק יג:והוא ישא הוד. הוד והדר מלכות ישא:
פסוק יג:על כסאו. כמו המלך היושב על כסאו ומושל בארץ:
פסוק יג:והיה כהן על כסאו. כלומר לפני כסאו כמו מהתיצב על אדון כל הארץ וכן אמר בספר שמואל והתהלך לפני משיחי כל הימים כי הכהן היה בא לפני המלך להורותו ולדבר עמו ולא היה המלך בא לפני הכהן אלא כשהיה שואל באורים ותומים כמו שכתוב ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה':
פסוק יג:ועצת שלום תהיה בין שניהם. כי לא יקנא זה את זה ושניהם יסכימו כאחד באשר יעשו:
פסוק יד:והעטרות תהיה. כל אחת מהעטרות תהיה להם לזכרון בהיכל ה' כמו שאמר בתורה לזכרון לפני ה' כלומר נדבתם תעלה לפני ה' לטוב להם בזה ובבא וי"מ לזכרון שיהיו נזכרים בפי הדורות הבאים כי היו שמותם כתובים ומפותחים בהם:
פסוק יד:לחלם. הוא חלדי שזכר למעלה ושתי שמות היו לו:
פסוק יד:ולחן. הוא יאשיה שזכר ורז"ל דרשו בהיכל ה' כי שם הושמו העטרות אחר שנתנו בראש זרובבל ובראש יהושע וכן אמר במשנה מדות ושרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם שבהם פרחי כהונה עולים ורואים את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה':
פסוק טו:ורחוקים. מגויי הארצות יבואו מארץ רחוקה לבנות בהיכל ה' כלומר להתנדב לבנין הבית ואפשר שהיה זה בימי הורדוס בבנין הגדול שבנה בבית המקדש וי"מ ורחוקים על ישראל המפוזרים בגלות בארץ רחוקה:
פסוק טו:והיה אם שמוע תשמעון. כל זה שאני מבטיח אתכם יהיה אם שמוע תשמעון בקול ה' אלהיכם:
