פרשנים על הפרק
📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל15 פסוקים📜
רש"ירש״י24 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא28 פסוקים📜
רד"קרד"ק32 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל14 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי8 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר34 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר15 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי2 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם13 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ15 פסוקיםמאמרים על הפרק
אברבנאל
אברבנאל
פסוק א:
ואשוב ואשא עיני וארא והנה ארבע מרכבות וגומר עד ויהי דבר ה' אלי לאמר לקחו מאת הגולה. בעבור שראה הנביא למעלה גלות מלכות יהודה וחורבן שני הראהו השם יתברך במראה העשירית הזאת והיא אחרונה למראותיו אלה ענין הארבע מלכויות שנגזרה גזרה שימשלו על ישראל ועל ארצו, כי עם היות שכבר ראה את ארבע הקרנות הרומזים אליהם הנה היתה המראה ההיא בקוצר רב ולא התבאר בה אם יהיו מלכים מולכים בכפה או אם יהיו עמים מיוחדים ולא גם כן פאות הארץ אשר יעלו וימשלו בה וגם לא ביאר תוארם לדעת מה הם, לכן הראה לו המראה הזאת לבאר בה יותר בשלמות ענין ארבע מלכיות ההם, ומזה תדע שאין הסוסים האלה אותם אשר ראה במראה הראשונה כי שם הראה לו לבד כמו שפירשנו ענין מלכות אלכסנדרוס מוקדון והמלכים שמלכו אחריו בממשלתו וכאן הראה לו ענין הארבע מלכיות כולן, ולכן ראה במראה הראשונה ההיא שרוקים ובמראה הזאת ראה שחורים וראה בזאת סוסים ברודים אמוצים מה שלא ראה בראשונה, ובעבור שהיו כל אחת מארבע מלכיות כוללת מלכיות פרטים לכן ראה אותם בנבואה הזאת בדמות מרכבות שכל מרכבה היא בעלת ארבעה סוסים כמו שהתבאר בספר מלכים, כן היה מלכות בבל מולך על מלכים רבים וכן פרס ויון ורומי, וראה אותן יוצאות מבין שני ההרים שהוא לדעתי רומז אם לשני קצוות העולם מזרח ומערב שהם הרי העולם החזקים כנחשת שהיתה ממשלת הארבע מלכיות כוללת ומקפת ממזרח שמש עד מבואו כמו שפירשתי בספר מעייני הישועה, ואם שירמזו שני ההרים לשני הבתים הראשון שבנה שלמה והאחרון העתיד להיות, כי הנה הבית הראשון נבנה בהר המוריה ונקרא מקומו הר הבית והבית האחרון גם כן אמר הנביא עליו נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, והיה זה לרמוז שיהיה מתמיד ענין הארבעה מלכיות באותו זמן שימשך בין הבית הראשון עד הבית האחרון כי אז יתמו המלכיות ויספו בעונם, ומפני שהשחתת ארבע המלכיות וחורבנם היתה ותהיה בעון בית ה' אחר הרסו ושרפו ויקנא ה' על ביתו לכן קראם הרי נחשת שהוא מלשון השחתה כמו שזכר הרב המורה כי מפני שני הבתים ההם תהיה השחתת המלכיות:
פסוק ב:
וראה במרכבה הראשונה הסוסים אדומים לרמוז על מלכות בבל ששפך דם בני יהודה כמים ולכן היו במראיהם אדומים כי דם יחשב לאיש ההוא נבוכדנצר דם שפך, וראה במרכבה השנית סוסים שחורים לרמוז למלכות פרס אולי שהיה מנהגם ללבוש שחורים, או שראה אותם כן לפי שהושחרו על ידי אלכסנדרוס שהחריבם, או לפי שהושחרו בימיהם פניהם של ישראל בימי המן כמו שפירשו חז"ל.
פסוק ג:
ובמרכבה הג' ראה סוסים לבנים לרמוז למלכות יון, וכתבו המפרשים שלא ידעו טעם למה ראה אותם לבנים ואני ראיתי ענין היונים בארצם שעוד היום מנהגם אנשים ונשים ללבוש בגדי פשתן לבנים וכל טובם ויופיים הוא שיהיו לבנים הרבה בהפלגה ואולי שלכן ראה אותם זכריה לבנים לפי שכן היה אז לבושם:
פסוק ג:
ובמרכבה הרביעית ראה סוסים ברודים אמוצים ואין ספק אצלי שאמר זה על רומי שנתחברו בה שתי האומות הגדולות אשר הם היום הזה אדום וישמעאל כי כולם היו לעם אחד בימים הראשונים תחת מלכות רומי וכולם קבלו דת ישו"ע הנוצרי בימי הקיסר קוסטאנטינו עד שבא מחמד נביא הישמעאלים שהבדיל ביניהם באמונות, ולכן ראה אותם ברודים שהוא גוון שיש בו כתמים כדמות הברד רומז לבני אדום באמונתם שערבו אמתיות התורה האלהית עם שקרי אמונתם, והאמוצים הוא רמז לישמעאלים לפי שבהיותם נכנעים אליהם התאמצו וגברו עליהם פעמים רבות ונתרבו מהם במאד מאד, וכבר אמרו במדרש תהלים בפסוק למנצח על השמינית (תהלים יב, א) שהן ארבע אומות כפולות שהעבידו את ישראל א' בבל וכשדים שנית מדי ופרס שלישית יון ומוקדון וזכרו ברביעית אדום וישמעאל לפי שהיו שתי האומות האלה נכללות במלכות אחת לכן ראה אותם זכריה במרכבה אחת ברודים אמוצים, וגם נבוכדנצר בחלום הצלם אשר ראה זכר שראה שקוהי די פרזל ומנהן די חסף (דניאל ב, לג) שרומז לאדום וישמעאל שהיו בממלכה אחת.
פסוק ד:
(ד-ה) והנה זכריה שאל מה אלה והשיבו המלאך אלה ארבעה רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ רוצה לומר שהיו ארבע מלכיות כוללות לכל העולם ממזרח שמש ועד מבואו והמליכו אותם מן השמים ובגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלת', ומפני שהיתה המלכתם כפי הרצון האלהי לכן קראם רוחות השמים שכל אחת מהן היתה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים כפי הכח הנתון אליו מן העליונים, וכבר בארתי במעין השני מספר מעיני הישועה שארבע המלכיות הן כפי ארבע רבעי הגלגל המשפיעים על כל גויי הארץ בכלל וכנגדם היו בארץ ארבע פאות מזרח ומערב צפון ודרום, ויסודות ההווים ונפסדים היו מפני זה ארבע ותקופות השנה ארבע וליחות הגוף אשר בו יזון ויתקיים היו גם כן ארבע שכל זה נמשך מארבע השרים העליונים, ולכן קראם הנביא הנה ארבע רוחות השמים ואמר יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ לפי שהוא סבת הכל.
פסוק ו:
ורצה המלאך לבאר לזכריה ענין הממלכות האלה ולא דיבר דבר מהסוסים האדומים לפי שהיו רומזים למלכות בבל שכבר היה נחרב, אבל על פרס שהוא המלכות השני שהיתה אז מושלת אמר אשר בה הסוסים השחורים יוצאים אל ארץ צפון רוצה לומר שיצאו על בבל להשחיתה, ואמר שהלבנים שהם בני יון יצאו אל אחריהם רוצה לומר גם כן לצד צפון והם היונים שיקומו בפרסיים ויחריבום, והברודים אמר שיצאו אל ארץ התימן וכתבו המפרשים שרומי היא צפונית ויוליא"ו קיסר נלחם ביונים והעביר המלוכה מהם והחזירה לרומי ותחילת מלחמותיו יצא אל ארץ מצרים שהיא דרומית ולכן אמר שכמו שהשחורים יצאו אל ארץ צפון כן הברודים יצאו אל ארץ התימן, כי אם מפני שהרומיים הם בני אדום והיתה התחלתם בארץ תימן שהיא ארץ שעיר וכמו שפירשו בישעיהו פרשת קרבו גוים לשמוע (ישעיה לד, א), ומפני שמלכות ישמעאל נכללה במלכות רומי כמו שפתר דניאל לנבוכדנצר ומלכו פליגא תהוי (דניאל ב, מא) לכן אחר שנתן משפט אחד בברודים שהם הנוצרים נתן משפט אחר באמוצים שהם הישמעאלים.
פסוק ז:
ואמר שהם יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ להגיד שיתאמצו לבקש מלוכה בפני עצמם לאיזו פאה ומן השמים נתן להם רשות לכבוש ארצות, וכן היה שהם פשטו באפריקא ובבל ומצרים וכל ארץ האסייאה ומהם באו במלכיות ספרד וצרפת וגם באיטליא באו ונלחמו על רומי ומשלו במלכות נאפול"י ומלכות סיסיליי"א, ולהורות על זה כולו אמר ויאמר לכו התהלכו בארץ שזכר בהם חמש לשונות מהליכה לרמוז על התפשטותם בכבוש הארצות:
פסוק ח:
וזכר הנביא שהמלאך הדובר בו אמר אליו בצעקה וקול גדול ראה היוצאים אל ארץ צפון הניחו את רוחי בארץ צפון רוצה לומר אלה השחורים הפרסיים שיצאו על בבל הניחו את רוחי וכעסי שהיה לי על בבל וארץ הצפון בהשחיתם אותה, וכן אמר ישעיהו על כורש אוהבו (ישעיה מח, יד) יעשה חפצו בבבל וגומר כי כורש נקם נקמת ה' מהבבליים וזרע נבוכדנצר, ואמר לו זה להודיעו שכן תעשה כל אחת משאר המלכיות שתהיה חרש ומשחית לקודמת אליה. ורש"י פירש לכו והתהלכו בארץ שנתן להם רשות למשול ממשל רב ושאמר זה על מלכות אדום ושיהיה אורך גדול לממשלתם, ומפני שהשלים ייעוד ארבע מלכיות סמך אליו נבואת העטרות אשר כבר נאמרה לו קודם לזה בימי יהושע כהן גדול לפי שנרמזו בה עטרת המלכות ועבודת הכהונה שיחזרו באומה אחר אפיסת המלכיות וכמו שיתבאר. ובפסיקתא רבתי דרשו ד' מרכבות על ארבע דגלים במרכבה הראשונה סוסים אדומים כנגד מחנה יהודה שנאמר (בראשית מט, יב) חכלילי עינים מיין וכן דוד שהוא מיהודה אמור בו (שמואל א' טז, יב) אדמוני עם יפה עינים, ומרכבה השנית סוסים שחורים כנגד מחנה ראובן ושמעון שעשו מעשה שחרות ראובן בחללו יצועי אביו ושמעון במעשה זמרי, ובמרכבה השלישית סוסים לבנים כנגד אפרים ובנימין ומנשה שנתברכו במגדים וממגד תבואות שמש (דברים לג, יד) ורוב מגדים לבנים, ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמוצים כנגד מחנה דן שהיו ברודים ואמוצים שנאמר (שם לג, כב) דן גור אריה וכתיב (בראשית מט, יז) יהי דן נחש עלי דרך, והן ד' מרכבות של ארבע מלכיות כנגד ארבע דגלים שבשעה שעשו מעשים לא טובים נפלו אלו ביד אלו גם את זה לעומת זה עשה האלקים (קהלת ז, יד) והאלקים עשה שייראו מלפניו (שם ג, יד), סוסים אדומים זה מלכות בבל ששפכה כמה דמים מישראל אנת הוא רישא די דהבא (דניאל ב, לח), סוסים שחורים זה מלכות מדי ופרס תנינא דמיא לדוב שהשחירו פניהם של ישראל בגזרת המן, סוסים לבנים זו מלכות יון שהלבינו פניהם של ישראל בחירופין ובגידופין, סוסים ברודים אמוצים זו מלכות אדום שגזרו גזרות משונות זו מזו על ישראל ומחנות הכהנים והלוים, גם כנגדם ראה זכריה שנאמר ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום וגומר איש זה הקב"ה שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה אדום שהיתה שכינה שרויה בין שני הכרובים וכן הוא אומר (שיר השירים ה, י) דודי צח ואדום בין ההדסים אלו צדיקים שנאמר (ישעיה נה, יג) תחת הסרפד יעלה הדס, והמלאך שהיה מתרגם בין שכינה לנביא כנגד משה ואהרן שהיו מתרגמים התורה לישראל שנאמר (לעיל א, ט) ויאמר אלי המלאך הדובר בי ומשה נקרא מלאך וישלח מלאך ויוציאני ממצרים (במדבר כ, טז) וכן אהרן כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב, ז): ואחריו סוסים אדומים שרוקים לבנים אדומים כנגד בני קהת שמשמרתם היתה כלים מוזהבים אדומים הארון השלחן והמנורה והמזבחות, שרוקים כד"א עובדי פשתן שריקות אלו בני גרשון שרוב משאם כלי פשתן המשכן והאהל מכסהו וקלעי החצר והמסך, ולבנים כנגד בני מררי כי רוב משמרתם לבנים קרשי המשכן בריחיו ועמודיו ואדניו, ומנין שארבע מלכיות היו שלוחיו של הקב"ה שנאמר לכו והתהלכו בארץ ואומר והתהלכנה בארץ ועשו שליחותם והגלו את ישראל מעל אדמתם, ושלטו ארבע מרכבות בארבע מחנות וארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים מבין מלכות יהודה וישראל היושבים בין שני ארצות עבר הירדן וארץ ישראל ויצאו ביניהם והגלום, וכה"א אם תשכבון בין שפתים אם תאבו לקיים מצותי תשכבון בין שפתים ואם לאו תתהלכו מגוי אל גוי וההרים הם נחשת זה מלכות ישראל ויהודה שהם חזקים כנחשת שנאמר ברזל ונחשת מנעליך ע"כ: והנה הבאתי לך ההגדה הארוכה הזאת ללמוד ממנה דברים, הראשונה שהעולם כולו תלוי ברביעיות ולכן היו דגלי ישראל ארבע כנגד ארבע מלכיות כמו שפירשנו, השנית שנלמוד מזה שלא דרשו ז"ל המראה הראשונה מהאיש הרוכב על סוס אדום והסוסים שאחריו שהיא עצמה זאת האחרונה כמו שחשבו המפרשים אבל הבינו בחכמתם ז"ל שהיו המראות מתחלפים בהוראותם וכמו שביארתי אני, השלישית שהם דרשו וההרים הרי נחשת על ישראל וקרוב לזה פירשתי אני אותם, הרביעית שהם פירשו ארבע המרכבות על ארבע המלכיות בדרך ארבע החיות ושהאחרונה היא רומי ולא כמו שכתב הראב"ע בספר דניאל שרומי היתה החיה השלישית:
פסוק ט:
ויהי דבר ה' אלי לאמר לקוח מאת הגולה וגומר עד סוף הנבואה השנית הזאת: כתב רש"י שיש מפרשים הנה איש צמח שמו על מלך המשיח רומז אל יונתן ולא קבלו הרב באומרו שהבנין כולו בבית שני וכן פירשו המפרשים כל הפרשה הזאת על בית שני, ומי יתן ואשאלם אם על בית שני ועל זרובבל ניבא כאן למה אמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח הלא ידענו שכל אדם יצמח מתחתיו ומגבול הנערות יצמח להיות איש וגם עד זקנה ושיבה. ורש"י פירש להרגישו בספק הזה שיהיה מזרע המלוכה, ואינו נכון כי מלת תחתיו לא תורה על זרע המלוכה. והראב"ע פירש ומתחתיו כמו מאיליו, ואין הדבר כן כי לא קם זרובבל מעצמו כי אם במצות כורש, ואם אומרו על מה שזכר חגי ויער ה' את רוח זרובבל וגומר ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה' הנה גם כן כתוב שם ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם ויקראו אם כן כולם צמחים ומתחתם יצמחו. והרד"ק פירש יצמח מהמקום שהוא שם והוא ירושלם משם תבא לו המעלה אבל אחרי היותו בירושלם לא ראינו שבאה לו מעלה כלל כל שכן שמה הוא החדוש שהמקום שהוא שם תבוא מעלתו אם תבוא, הנה א"כ אומרו ומתחתיו יצמח קשה לדעת הזה עכ"פ, ועוד אשאלם אם על זרובבל היו הדברים למה אמר ובנה את היכל ה' והוא יבנה את היכל ה' והוא כפל נבואה ללא ענין, ולא מצאו המפרשים טענה לזה כי אם לומר לחזק הענין ויותר היה ראוי לאומרו אם כן ג' או ד' פעמים לחזוק יותר, גם אשאלם איך יפרשו על זרובבל והוא ישא הוד וישב ומלך על כסאו כי לא משל בירושלם ולא ישב על כסא המלכות ולבד התעסק בבנין הבית ואח"כ שב לבבל, גם אומרו ורחוקים יבאו ובנו בהיכל ה' י"מ אותו על גויי הארצות שיבאו להתנדב לבנין ההיכל וי"מ אותו על הורדוס. סוף דבר אם יש ספיקות על המפרש הפרשה כולה בבנין הבית העתיד ג"כ יש ספיקות על המפרשים אותה על בית שני.
פסוק י:
על כן אמרתי שהיתה הנבואה רומזת לשניהם כי הנה בתחילה הודיע השם לנביא שיבאו אנשים מבבל להתנדב לבנין בית שני ושיקחו מאתם נדבתם והודיעו משמותם חלדי וטוביה וידעיה וגומר, אולי שהיה חלדי בן חולדה הנביאה וטוביה היה טוב עם ה' ועם אנשים וידעיה היה יודע דעת עליון וידע אותו דעה והשכל כי היו שמותיהם כפי מעלתם ועדים בעצמם, והוצרך לומר לקוח שמאותם שלא רצו לעלות לירושלם ונשארו בבבל לא היו אנשי בית שני רוצים לקבל מהם נדבה אחרי אשר לא באו לעזרת ה' בגבורים, ולכן צוהו השם שמהאנשים האלה שלמים הם ואשר יבאו מבבל חלדי וטוביה וידעיה יקחו מתנתם ונדבתם והוא אומרו ובאת אתה ביום ההוא לפי שקודם בואם באה לו הנבואה הזאת, וגם נתן סבה למה יקחו מידיהם והיא לפי שהם באו להתאכסן בבית יאשיה בן צפניה שהיה מיושבי ירושלם והיה איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד ושמו מורה עליו יאשיה כשם המלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו, וגם היה כן צפניה אדם ידוע ורשום ואולי היה צפניה הנביא ושיאשיה היה מאותם שבאו מבבל לבנין הבית, ומפני זה להיות חלדי וטוביה וידעיה יראי אלקים אנשי אמת (יא) ומפני כבוד יאשיהו בן צפניה אשר התאכסנו עמו היה ראוי שיקחו מהם כסף וזהב אשר יתנו וצוה אותו שיעשו מהם עטרות ואחשוב שהיה העטרה האחת של כסף ועטרה אחרת של זהב, ואומרו ושמת בראש יהושע ירמוז לעטרה של כסף שישים אותה על ראשו כי לא היתה העטרה הזאת במקום הציץ המיוחד לכהן הגדול כי בכלל הבגדים היתה מצות עשייתו, ולא אמר על העטרה הזאת ישימו צניף טהור על ראשו כמו שחשב הרד"ק אבל היתה עטרת המנוי והשררה, והראה השם יתברך בזה עוד לנביא שזרע יהושע מבני בניו בזמן בית שני יחזיקו במלכות ולכן צוהו שישים בראש יהושע הכהן הגדול העטרה של כסף כי לפי שלא היתה מלכותם שלמה עם ה' לא היתה עטרתו של זהב כי אם של כסף ולא צוהו ולא נראה לו שישימו עטרה בראש זרובבל, וחשב הרד"ק מדרך הסברא שאע"פ שלא נכתב כן נעשה וחוץ מכבודו כי זרובבל לא מלך בירושלם ולא שמו עטרה בראשו כי הוא שב לבבל ושם מת בגלותו כמו שזכרתי פעמים ולולי כן לא היה מקצר הכתוב מלזוכרו:
פסוק יב:
אך אמנם בעבור שלא ישימו עטרה בראש זרובבל צוה השם לנביא שיאמר אל יהושע כמתנצל על זה כה אמר ה' צבאות הנה איש צמח שמו ר"ל כה אמר האל שהוא שר צבאות ישראל כולם מזרה ישראל יקבצנו, אל תתמה אתה הכהן הגדול על אשר לא ישימו עטרה בראש זרובבל כי הסבה בזה היא לפי שהוא איש צמח שמו ר"ל שאינו עדיין בשלמות צמיחתו כי עתה הוא כצמח השדה בתחילת ענינו ושלא נשלם בשולו ומדרגתו לקבל העטרה, אבל מתחתיו יצמח אחר וזרובבל זה יבנה עתה את היכל ה' השני שהיו אז בונים רוצה לומר שישלים הוא בנינו ועל זרובבל אמר ובנה את היכל ה'.
פסוק יג:
וכן אמר שאותו שמתחתיו יצמח לעתיד הוא יבנה את היכל ה' ולא אמר זה על בית שני כי אם על הבית האחרון העתיד, והוא ישא הוד רוצה לומר אותו שיבנה את היכל השם שיצמח מתחת זרובבל הוא ישא הוד המלכות לא זרובבל והוא ישב ומשל על כסאו כסא ממלכה לא זרובבל שלא יהיה מלך ולא יושב על כסא המלכות כאילו אמר ולכן לא יקבל העטרה כמו שיקבלה אותו שיצמח מתחתיו, וגם כן לאותו זמן עתיד ישב הכהן על כסאו כי לא תהיה בין מלך המשיח והכהן הגדול לעתיד לבא לא קנאה ולא תחרות והוא אומרו ועצת שלום תהיה בין שניהם, הרי לך מבואר שאומרו הנה איש צמח שמו ובנה את היכל ה' על זרובבל אמרו, אמנם אומרו עוד מתחתיו יצמח והוא יבנה את היכל ה' וגומר וכל הפסוק ההוא לעתיד לבוא נאמר בלי ספק.
פסוק יד:
ומפני ששתי העטרות אשר צוה לא היו לזמן בית שני כי שניהם לא נתקיימו כי אם לעתיד לבא לכן צוה שאותן שתי עטרות אשר יעשה יהיו לזכרון בהיכל ה' ומה הזכרון הזה כי אם שיהיה זכרון שנעשו ולא נתעטרו בהם הראויים אליהם ושהם עתידים להתעטר בהם שבאחרית הגלות יקומו שניהם המעוטרים מלך המשיח שעטרת זהב יהיה בראשו והכהן הגדול בעטרת כסף שאינו מורה על המלכות כ"א על המעלה ושהיה למטה ממעלת המלכות. ואפשר לפרש ששתי העטרות שמו על ראש יהושע לרמוז שאנשי זרעו בזמן בית שני יחזיקו במלכות עם הכהונה יחד, והודיעהו מיד שהנה ימים באים שמזה הצמח שהיה לפניו זרובבל יצמח תחתיו בן מזרעו שישב על כסא ה' ויהיו אז העטרות שתים אחת למלך בן דוד מזהב ואחת למטה ממנה מכסף לכהן הגדול ושיהיה שניהם באהבה רבה, אמנם אומרו והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה פירשו המפרשים שתהיה כל אחת מהן בהיכל ה' לזכרון טוב לחלדי ולטוביה ולידעיה על אשר התנדבו הכסף והזהב, ואינו נכון בעיני כי למה יעשו זכרון כל כך גדול בעבור מתנה מועטת כזאת עד ששנינו במסכת מדות (פ"ג מ"ח) ששרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם שבהם פרחי כהונה עולים ורואים את העטרות תלויות בחלונות ההיכל, אלא שהענין כמו שזכרתי שהיו העטרות ההם בהיכל ה' לזכרון מה שהיה ומה שיהיה לעתיד לבוא ולכן אמר לחלם ולטוביה ולידעיה שיהיו אותם העטרות בזמן הוא לחלם ר"ל לחלימות ולחיים מלשון ותחלימני והחייני (ישעיה לח, טז), ולטוביה ולידעיה שהטוב והשלימות והידיעה העליונה האלהית תהיה עם העטרות ההם לחן שיתן עמהם השם יתברך ולכן אמר ולחן בן צפניה מלשון חן וכבוד יתן ה' (תהלים פד, יב) שהוא הצופה האמיתי. הנה אם כן מפני שתוף השמות זכרם פה ולכן שנה בהם ועשה חלם במקום חלדי וחן במקום יאשיה לישר השתוף והשאיר טוביה וידעיה וצפניה כאשר הם לפי שהשמות ההם בעצמם מורים על השלימות וההטבה והידיעה ולמצפוני השם שמשם החן יאתה.
פסוק טו:
ולפי שהיה זה יעוד לעתיד לבוא לכן אמר אחריו ורחוקים יבאו ובנו בהיכל השם שהרחוקים הם נדחי ישראל ונפוצות יהודה שיקבץ מארבע כנפות הארץ שכולם יבאו ויבנו בהיכל ה' העתיד, ואז בהתקיים הייעודים האלה ידעו הדורות כי ה' צבאות שלח את הנביא זכריה ליעד כל זה, ואמנם אומרו והיה אם שמוע תשמעון בקול ה' אלהיכם ענינו מה שכבר בארתי בספר חגי שהיתה תכלית פקידת בית שני כדי שבני יהודה המתקבצים שמה ישובו אל ה' ויתפללו לפניו וישיב נדחיהם ואם היו עושים כן היו זוכים לחזרת השכינה ולקבוץ הגליות ולמלכות בית דוד, וכאילו אמר והיה כל זה אליכם אם שמוע תשמעון בקול ה' אלהיכם כי הוא תכלית הפקידה כולה. ואפשר לפרש מלת אם מלשון כאשר כמו אם כסף תלוה את עמי (שמות כב, כד) ואם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר לו, ד) יאמר הכתוב שיהיה כל זה אשר ייעד כאשר ימול השם לבם הערל וישמעון בקול ה' שהוא לימות המשיח וכמו שאמר הנביא ירמיה (ירמיה לא, לב) שבימים ההם יתן השם תורתו בקרבם ועל לבם יכתבה. הנה התבארה הנבואה הזאת והותרה השאלה הששית: וכבר הודעתיך למעלה שלפי דעתי הנבואה הזאת נאמרה קודם עשר המראות שנזכרו למעלה בימי יהושע הכהן הגדול קודם מותו, האמנם נזכרה אחר המראות לפי שמה שבא בה לעתיד לבוא הוא מה שיהיה אחרי שיושלמו ויושחתו ארבע המלכיות וכאלו היא ספור וייעוד מה שיהיה מהמלכות החמישי שיבא: