פסוק א:וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים שלנגד עיני, וְהֶהָרִים אינם הרים רגילים אלא הָרֵי נְחֹשֶׁת.
פסוק ב:בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים, כנראה בצבע חום הנוטה לאדום, וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים,
פסוק ג:וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים, וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית סוּסִים בְּרֻדִּים, מנומרים, אולי מנוקדים כברד, אֲמֻצִּים, אפורים, אדומים בגוון מסוים, או: בולטים.
פסוק ד:וָאַעַן וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: מָה־אֵלֶּה, אֲדֹנִי?
פסוק ה:וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי: ארבע מרכבות אֵלֶּה הן אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם היוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל, לאחר שהתייצבו לפני אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ.
פסוק ו:המרכבה אֲשֶׁר־בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים יֹצְאִים אֶל־אֶרֶץ צָפוֹן, וְהסוסים הַלְּבָנִים יָצְאוּ אֶל־אַחֲרֵיהֶם – אחרי השחורים, וְהַבְּרֻדִּים יָצְאוּ אֶל־אֶרֶץ הַתֵּימָן, הארץ הדרומית.
פסוק ז:וְהָאֲמֻצִּים יָצְאוּ וַיְבַקְשׁוּ לָלֶכֶת לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, ללא כיוון מסוים. וַיֹּאמֶר, ביציאתם נאמר להם: "לְכוּ הִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ". וַתִּתְהַלַּכְנָה בָּאָרֶץ. שתי מרכבות הולכות אפוא כל אחת לצד מוגדר אחד, והן מבטאות את הממלכות הגדולות ששוכנות מצפון ומדרום ומשפיעות על יושבי הארץ. לשתי האחרות אין השפעה משמעותית על הארץ.
פסוק ח:וַיַּזְעֵק אֹתִי בדחיפות, וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר: רְאֵה את הסוסים הַיּוֹצְאִים אֶל־אֶרֶץ צָפוֹן. הם הגיעו לשם והֵנִיחוּ אֶת־רוּחִי, השקיטו את כעסי ועשו רצוני בְּאֶרֶץ צָפוֹן. אף על פי שהנבואה בכללה עוסקת בכוחות עליונים, היא קשורה לזמן ומקום ארציים. ארץ ישראל במרכז, ועם זאת ליישוב היהודי בארץ הצפון, בבל, היה קיום ארוך, ושם הייתה הנחת רוח מסוימת.
פסוק ט:וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
פסוק י:לָקוֹחַ, קח, הרם תרומה מֵאֵת האנשים שבאו מן הַגּוֹלָה, מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה, וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא, וּבָאתָ אל בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן־צְפַנְיָה, מדובר באנשים חשובים ובעלי אמצעים אֲשֶׁר־בָּאוּ מִבָּבֶל. הנביא מצטווה לקחת מהם תרומות.
פסוק יא:וְלָקַחְתָּ כֶסֶף־וְזָהָב וְעָשִׂיתָ מהם עֲטָרוֹת, כתרים, וְשַׂמְתָּ עטרה בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל,
פסוק יב:וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: הִנֵּה־אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ. כנראה הכוונה לזרֻבבל, שפירוש שמו הוא זרע בבל, והוא האיש שצמח מבבל. והוא לא יקבל כוח מאחרים אלא מִתַּחְתָּיו, מתוך עצמו, מן הקרקע והגזע שלו יִצְמָח, וּבָנָה אֶת־הֵיכַל ה'.
פסוק יג:וְהוּא יִבְנֶה אֶת־הֵיכַל ה', וְהוּא־יִשָּׂא הוֹד מלכות, וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל־כִּסְאוֹ. האיש המכונה צמח יהיה המושל הפוליטי, וְהָיָה יהושע כֹהֵן עַל, לצד כִּסְאוֹ, בעל הסמכות הדתית, ואף על פי כן עֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם.
פסוק יד:וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה גם לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן־צְפַנְיָה, לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה'. מלבד העטרה שניתנת לכהן הגדול יישארו בהיכל ה' לזיכרון עולם עטרות בעבור האישים החשובים שבישראל.
פסוק טו:ההיכל היה אז בראשית בנייתו הרצופה קשיים. הוא לא היה בניין מפואר כלל, אבל העניין עתיד להשתנות – וּרְחוֹקִים יָבֹאוּ וּבָנוּ בְּהֵיכַל ה', וכאשר הוא ילך וישתכלל ותראו שהנבואה הזו אכן התקיימה – וִידַעְתֶּם כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, וְהָיָה, הדבר הזה יתקיים אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם.
