פסוק א:משא נינוה. הנבואה ההיא נאמרה על נינוה היא ראש ממלכת אשור:
פסוק א:ספר וגו׳. זהו ספר נבואה של נחום האלקושי הוא היה המתנבא על נינוה:
פסוק ב:אל קנוא וגו׳. ה׳ הוא אל זועם ונוקם וכפל עוד ואמר נוקם ה׳ וגו׳:
פסוק ב:נוקם ה׳ לצריו. ר״ל רק לצריו הוא נוקם ונוטר איבה לאויביו הם העכו״ם אבל לא כן לישראל עמו:
פסוק ג:ה׳ ארך אפים. ר״ל הן אמת שה׳ מאריך אף ואינו ממהר לפרוע גמול הרשע עם כי הוא גדול כח ובידו להפרע בכל זמן:
פסוק ג:ונקה לא ינקה. אבל הוא אינו מנקה לותר על הרשע מכל וכל:
פסוק ג:בסופה ובשערה דרכו. הלוכו הוא ברוח סופה וסערה ר״ל כשבא לענוש העכו״ם מביא רוח סופה וסערה להניעם ולכלותם מהר:
פסוק ג:וענן אבק רגליו. ר״ל הגזירות הבאות מסבתו אל העכו״ם הם לו לחושך ואפלה כענן והמשילם לאבק הנופל מתחת הרגלים:
פסוק ד:גוער בים וגו׳. הוא משל על כריתת השרים מנינוה:
פסוק ד:אמלל בשן וגו׳. הם מקומות מרעה השמן והוא משל על אבדן בעלי העושר:
פסוק ד:ופרח וגו׳. ר״ל יכלה הצלחתם:
פסוק ה:הרים רעשו. מפחדו ירעשו ההרים וימסו הגבעות גם הוא משל על שרי נינוה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:ותשא הארץ מפניו. הארץ תשרף מפני אש חמתו והוא משל על גודל הרעדה והכליון:
פסוק ה:ותבל. הוא החלק מן הארץ המיושבת מבני אדם:
פסוק ו:מי יעמוד. מי יוכל להתקיים לפני זעמו:
פסוק ו:ומי יקום וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:נתכה כאש. היא נשפכת לכלות ולהאביד כאש ההולך ושורף:
פסוק ו:והצורים. הסלעים נתצו ונכתתו ממני ר״ל בעלי הכח יחלשו ויאבדו:
פסוק ז:טוב ה׳ למעוז וגו׳. ר״ל אף ביום צרה כשהוא עוסק בהבאת המשפט עכ״ז הוא טוב אז להיות למעוז ולחוזק ונותן לב לדעת את החוסים בו להזמין להם הצלה ועזר לא כבשר ודם שאין מי יעמוד לפניו בעת זעמו ולא יתן אז לב להיטיב עם מי:
פסוק ח:ובשטף עובר. הנה בשטף מים רבים יעשה כלה את מקום נינוה שזכר בתחילת הנבואה ר״ל האויב הבא והוא נ״נ הוא יכלה הכל כמו שטף מים העובר השוטף הכל מבלי ישאר מה:
פסוק ח:ואויביו. החושך ירדף את אויביו הם אנשי אשור:
פסוק ט:מה תחשבון. ר״ל אתם אנשי נינוה מה תחשבון על ה׳ הגוזר עליכם את הכלייה הזאת אם תחשבו להנצל מידו דעו כי כלה הוא עושה לכם ולא תקום הצרה פעמים כי בפעם אחת יכלה אתכם:
פסוק י:כי עד סירים סבוכים. בעוד שהקוצים יהיו מסובכים ונאחזים אלה באלה ר״ל בעוד שיהיו אנשים בתכלית החוזק מקובצים יחד באגודה אחת:
פסוק י:וכסבאם סבואים. כאשר המשכרים יהיו עוסקים בשכרות היין פתאום יהיו נאכלים כקש יבש שנמלא ונשלם בשולו שהוא קל להשרף:
פסוק יא:ממך וגו׳. אתה נינוה ממך יצא סנחריב החושב רעה על ה׳ להחריב את בה״מ ויועץ עצת בליעל לשלוח לחרף כלפי מעלה כמ״ש (במ״ב ובישעיה):
פסוק יב:אם שלמים. אם יהיו אנשי נינוה שלמים בדעה אחת ובעצה מוסכמת וכן יהיו רבים במספר שכל זה הוא סבה אל הנצחון:
פסוק יב:וכן נגוזו. ר״ל אעפ״כ יהיו גזוזים ונכרתים כאשר אמרתי ועבר העם מן העולם:
פסוק יב:ועניתך. ר״ל אענה אותך בתכלית העינוי והאבדון עד שלא אצטרך לענות אותך עוד כי בפעם ההיא תכלה מכל וכל והוא דוגמת אמרו לא תקום פעמים צרה:
פסוק יג:ועתה. ר״ל בזמן קרוב אשבור מטהו מעליך ישראל ר״ל עוד לא יצר לך ומוסרותיך. המוסרות שהייתם קשורים בהם אנתק ממך ר״ל לא תהיה עוד מוכנע לאשור:
פסוק יד:וצוה עליך ה׳. מול מלך אשור יאמר:
פסוק יד:לא יזרע משמך עוד. ר״ל לא ימלוך מי מזרעך:
פסוק יד:אכרית פסל ומסכה. כי שממה תהיה:
פסוק יד:אשים קברך. ר״ל אני אשים לך קבר המיוחד לך כי אני אלחם בך:
פסוק יד:כי קלות. היית קל בדעתך לשלוח לחרף כלפי מעלה ולכן אקח ממך נקם:
