פרשנים על הפרק
📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל14 פסוקים📜
רש"ירש״י33 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא32 פסוקים📜
רד"קרד"ק35 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל20 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי9 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר34 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר31 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם19 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם14 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ14 פסוקיםמאמרים על הפרק
אברבנאל
אברבנאל
פסוק א:
ספר נחום והיא כולו נבואה אחת מדבקת מראשו ועד סופו ויש בה ארבע פרשיות: הראשונה, משא נינוה: השנייה, כה אמר ה' אם שלמים: השלישית, הנה על ההרים רגלי מבשר: הרביעית, הוי עיר הדמים: וראיתי לשאול בה ששת השאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה באומרו ה' ארך אפים וגדל כח, כי מה ראה לתאר אל הש"י בנקמת נינוה מדת ארך אפים והנה לא מצינו שאמר כזה לא בחרבן שומרון ולא בחרבן ירושלם, והנה אמר קודם אליו אל קנוא ונקום ה' נוקם ה' ובעל חמה נוקם ה' לצריו ולמה אמר שלשה פעמים נוקם ואחריהם ה' ארך אפים:
פסוק א:
השאלה השנית באומרו אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר, כי אומרו שלמים וכן רבים הוא תואר השלמות ואומרו וכן נגוזו הוא נאמר על העונש ומה ענין זה לזה אף כי אומרו ועבר בלשון יחיד נסתר ומיד אמר ועניתיך לא אענך עוד שהוא מאמר ליחידה הנמצאת בלשון עתיד:
פסוק א:
השאלה השלישית באומרו ועניתיך לא אענך עוד, ואם זה נאמר על ירושלם כדברי המפרשים כולם באמת לא צדקה זאת הנבואה כי הנה נבוכדנצר אם כבש את נינוה בשנה הראשונה למלכותו גם כן כבש את יהויקים מלך יהודה בשנה השנית למולכו ואיך לא נתקיים לא אענך עוד אף כי אחר כך החריב את ירושלם וגלה את עמה כולה:
פסוק א:
השאלה הרביעית באומרו הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, והיא כי זה המאמר מצאנוהו ראשונה לישעיהו שאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר וגומר, ויש אם כן לשואל לשאול למה לקח מאותו ייעוד מאמר על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום ולא לקח ממנו שאר הדברים רוצה לומר מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך ואמר במקומו חגי יהודה חגיך מה שלא אמר ישעיהו:
פסוק א:
השאלה החמישית באומרו כי שב ה' את שבות יעקב כגאון ישראל, וזה כי בין שנפרש ושב ה' מלשון ושב ה' אלקיך את שבותך או שנפרשהו מלשון בשובה ונחת תושעון הנה יקשה על כל פנים מה ענין אומרו כי שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל כי הנה גאון ישראל נחרב והלכו לפני צר בגלות ומה הייעוד הטוב שיהיו כמו הם, אף יעקב וישראל שניהם דבר א' ואיך עשה ביניהם ערך ודמיון זולתי:
פסוק א:
השאלה הששית באומרו והוצב גולתה העלתה ואמהותיה מנהגות כקול יונים מתופפות על לבביהן, כי הנה אין ענין בכתוב למלת הוצב וגם כנוי גולתה לא נתבאר למי יחזור וכן כנוי ואמהותיה, גם שאמרו כקול יונים מורה שהיו מקוננות ובאומרו מתופפות על לבביהן מורה שהיו מנגנות כי התוף הוא כלי מכלי הנגון כמו שאמר הללוהו בתוף ומחול. ובפירוש הכתובים אודיעך דרכי המפרש בפירוש הכתוב הזר הזה והספקות המתחייבות אליהם. והנני מפרש נבואה זאת באופן יותרו השאלות כולם:
פסוק א:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע וליעד שמפני החורבן והרעות אשר עשה מלך אשור ועמו במלכות ישראל וגם ביהודה ושחשב לעשות בירושלם גזר הקדוש ברוך הוא חרבן על נינוה העיר הגדולה ראש מלכות אשור ובעמו ושיכרתו כל זרעו של סנחריב מני ארץ, וזאת היתה הכוונה האלקית בנבואת יונה בן אמתי מהפכת נינוה כמו שביארתי שם, ועל חורבן נינוה ההוא עשה נחום נבואתו זאת והודיע שתחרב נינוה על ידי נבוכדנצר ושלא ישאר מזרע סנחריב שם ושארית, וכאשר ראה וניבא חורבן נינוה אשר יעשה נבוכדנצר ראה וניבא גם כן אגב גררא חורבן ירושלם אשר יעשה גם כן בפרשת הנה על ההרים רגלי מבשר ורמז גם כן בדבריו לחורבן מקדש ה' ולהסתלקות השכינה מעיר ירושלם, ואחר זה השלים ייעודו בחרבן נינוה והגדיל עליה קינתו ונתן הסבה למה נתחייבו אנשי נינוה לכל אותה הרעה בפרשת הוי עיר הדמים, וניבא עם זה שנבוכדנצר בלכתו להחריב את נינוה יחריב גם כן נא אמון שהיא היתה עיר גדולה בארץ מצרים, ושכן תחרב נינוה כי היו ערי מבצריה חלשות נוחות להכבש ועמה ואנשיה כנשים וגם סוחריה מלכיה שריה וטפסריה ברחו להם מבלי לב וגבורה וכמר שיתבאר כל זה בפירוש הכתובים:
פסוק א:
משא נינוה וגומר עד הנה על ההרים. הנבואה הזאת העיד הכתוב שנאמרה על נינוה והיא ראש מלכות אשור כמו שאמר בתורה (בראשית י, יא) מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה, ומצאנו אם כן בתורה אשור שהיה מזרעו של שם ומצאנו ג"כ בבני קטורה אשת אברהם ותלד לו את זמרן ואת יקשן וגומר ויקשן ילד את שבא ואת דדן וגומר ובני דדן היו אשורים וגומר (בראשית כה, א - ג), ואין ראוי שנחשוב שהיו שני אומות מאשורים כי אלו ואלו מבני שם היו ובתחילה נקראה אשור ואותם אשר נולדו מבני קטורה נקראו על שם אשור הראשון ויתערבו עמהם בארצם ולכן יצדק אומרינו שבני קטורה היו אשורים, והנה יונה ניבא בדבר הש"י על נינוה עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת ומחשבות ה' עמקו ויונה לא ירד לסוף כוונתו כי הוא חשב לבד שבעוד ארבעים יום שמשיים אחר נבואתו תהפך נינוה אם בתשובה מרע לטוב ואם כמהפכת סדום ועמורה, ולא כיון הקדוש ברוך הוא לזה בלבד אלא כיון בגזרה זו שני המובנים. הראשון שאם לא ישובו בתשובה בתוך ארבעים יום שמשיים שנינוה תהיה נהפכת, והשני שאף שישובו על כל פנים עוד ארבעים יום מאותה נבואת יונה שהם מ' שנים כמו ימים תהיה גאולתו יהיה מצור שומרון אשר יעשה סנחריב מלך נינוה שבעבורו יגזר עליה להיותם נהפכת, וגם שעם מה שיעלה מלת עו"ד כשיתחברו עם המ' יום שהם שנים תהיה נינוה נהפכת ונחרבת על ידי נבוכדנצר כי כן היה באמת כמו שפירשתי שם. וידוע שאחרי אותה נבואה של יונה מ' שנה היה מצור שומרון שנמשך ממנה חורבנם וגלות השבטים ואחרי אותו גלות בא סנחריב על ירושלם ונפל שם מחנהו במגפה והלך משם אל ארצו ושם המיתוהו בניו בבית נסרוך אלהיו ומלכו באשור תחתיו מלך בבל שהיה נכנע לסנחריב כמו שאמר ויבא מלך אשור מבבל כשראה מפלתו נעשה חפשי משעבודו ושלח ספרים ומנחה אל חזקיהו, ובמות אותו מלך בבל מלך תחתיו נבוכדנצר ובשנה הראשונה למולכו כבש את נינוה והחריבה והפכה כמו שאנשי נינוה ואוכלוסי סנחריב מלכה עשו לשומרון ולכן אמר בסדר עולם שנחום נתנבא בימי מנשה ושלפי שלא היה מנשה מלך בשר ודם לא נקרא על שמו.
פסוק א:
ואנחנו לא נדע לא מן הכתוב ולא מדברי חכמים זכרונם לברכה שבטו ולא ארצו של זה הנביא אלא שקראו הכתוב אלקושי והמתרגם אמר שאלקוש היה שם עירו, וגם לזה אין לנו מן הכתוב עדות כלל רוצה לומר שיהיה אלקוש שם מקום, וכבר זכרתי בהקדמת הספרים האלה שאלקוש הוא מגזרת לקש שענינו איחור ועכוב כמו שזכרו בעלי השרשים. ושענין זה הוא מה שביאר המתרגם שהנבואה הזאת כבר ניבא עליה יונה בן אמתי וחזר וניבא עליה נחום האלקושי ואין מקום לזה כי אם בהיות נבואת יונה בעלת שתי כוונות כמו שביארתי שאם לא כן לא ניבא נחום על מה שניבא יונה כדברי המתרגם. ואמר שעל זה נאמר משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי וכתב רש"י שחזון נקוד קמץ ושמזה למדנו שאינו דבוק ואינו דומה לחזון ישעיהו שנקוד חטף פתח, וכפי דעתו יהיה פירוש הכתוב משא נינוה אשר נשא נחום האלקושי מסכים עם ספר חזון רוצה לומר שחזה יונה. האמנם הרד"ק כתב שחזון נקודה בשו"א ובפתח כמו חזון ישעיהו ויהיה אם כן כל הכתוב מכנה נבואת נחום שהיא היתה מצד המקבל משא נינוה ומצד הפועל והנביא היה ספר חזון נחום. וכפי הספרים המדוייקים אשר לנו צדקו דברי רש"י ויהיה אם כן פירוש האלקושי שהיה בזאת הנבואה אחרון ליונה ונמשך אחריו, וכן זכרתי שמה למה נקראה הנבואה הזו ספר מה שלא נקראת כן נבואת שום נביא אחר מהנביאים שהיה לפי שכתב אותה נחום על ספר ושלח אותה לנינוה כי לא הלך שם לקראה בשווקים וברחובות כמו שעשה יונה ולכן נקראה נבואה זו ספר אמנם שאר הנביאים שסיפרו והגידו נבואותיהם על פה לא נאמר בהם ספר.
פסוק ב:
ולפי שהיתה נבואתו על מלכות אשור אשר החריבה את ישראל שהיתה נינוה ראש הממלכה, הודיעם שחרבנה והפיכתה לא תהיה בדרך טבע ולא בדרך מקרה ורשעת האנשים המתגברים אלו עם אלו כ"א לפי שהאל ר"ל בעל היכולת הבב"ת הוא קנוא ומקנא כמו שאמר (יואל ב, יח) ויקנא ה' לארצו, ומפני קנאתו אע"פ שהוא ה' מלא הרחמים הוא נוקם את נקמתם מאת מלך אשור ומזרעו ומעמו, כי הנה אע"פ שישראל נתחייבו החרבן והגלות על פשעיהם לא התעורר אשור להחריבו במצות השם ולא בכוונת עבודתו כי אשור ברשעתו ובזדון לבו התעורר להחריב עם ה' ולא יוחס רוע מעשהו לשם יתברך ולא קראו שבט אפו ומטה זעמו כי אם מפני שהוא התעורר מעצמו לשסות את ישראל והאל יתברך הניחו לעשות ולא הצילם מידו, גם כי האשורים הוסיפו ברעה על הכוונה האלקית וכמו שאמר (זכריה א, טו) אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. והנה זכר ג' נקמות בכתוב הזה אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' ובעל חמה נוקם ה' לצריו כנגד ג' גליות שהגלה מלך אשור את ישראל אחת לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה שמעבר לירדן, והשני את עיון ואת אבל בית מעכה וגומר ואת הגלילה כל ארץ נפתלי, והשלישית חרבן שומרון ובנותיה. ולפי שהיו שלש גליות זכר כנגדן שלש נקמות שינקום השם נקמתו מהם, האמנם כנגד הגלות הראשון אמר בלבד נוקם ה', ומפני שגלות ארצה זבולון וארצה נפתלי היה בארץ קנא השם יתברך בחמה רבה יותר עליו ולזה אמר בו נוקם ה' ובעל חמה כי היה חמתו על ארצו ועל עמו, ועל גלות שומרון שהיה יותר קשה מהם אמר נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו כי עליו בפרט קרא את האשורים צרים ואויבים: ואע"פ שהתורה אסרה וגנתה מדת הנקמה מאומרו (ויקרא יט, יח) לא תקום ולא תטור את בני עמך הנה ביאר הנביא כאן שאין הנקמה מדה פחותה בפני עצמה כי אם כשתהיה אל בני עמו אחיו ורעיו, כי כמו שאין הנקמה ראויה ברעים כן היא ראויה והגונה כנגד הצרים והאויבים ולכן אמר נוקם ה' לצריו. ואמנם אומרו עוד ונוטר הוא לאויביו אחשוב שהוא דבק עם ה' ארך אפים כלומר אם ראיתם שלא לקח השם נקמתו מצרי עמו מיד בסמוך למעשיהם הרעים אל תחשבו מפני זה שיש שכחה לפני כסא כבודו או שמחל להם מה שעשו אין הדבר כן כי נוטר ושומר הוא לאויביו עונשם, (ג) ואשר לא מהר נקמתו היה לפי שארך אפים הוא וכחו גדול להאריך על מדותיו כמו שאמר משה אדוננו בתפלת המרגלים (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה' וכתיב אחריו ה' ארך אפים אבל מכל מקום ונקה לא ינקה ובהגיע תור פקודתו בא יבוא ולא יאחר העונש הנה אם כן לא נזכר כאן מדות הקדוש ברוך הוא באל ובארך אפים ובנקה לא ינקה כי אם להתנצל הנביא מדוע אחרו פעמי העונש האלקי על אשור כל כך מהזמן ושלא היה ענין מחילה כי אם אריכות אפים והותרה בזה השאלה האחד:
פסוק ב:
ושהענין כולו הוא להודיע שנקה לא ינקה השם עונש לפי שהקב"ה בסופה ובסערה דרכו וכן הענן הוא אבק רגליו, וכתב הראב"ע שהוא רמז אל הגזרות הבאות במהרה מהשמים שהם למעלה מהעננים והוא גוער בים ואיך לא יעשה במלכי אשור כרצונו אחרי שבים שאדירים משבריו יעשהו יבשה כאשר עשה בים סוף ואפשר לפרש שיש שלוחים רבים להשגחה האלקית פעמים יעשה דרכו ורצונו בסופה ובסערה שהוא רוח חזק כמו שאמר במצרים (שמות יד, כא) ברוח קדים עזה ובצור נאמר רוח קדים, ופעמים יעשה שלוחו הענן במטר הסוחף ובאבני אלגביש היורדים ממנו ובחשך אשר ימשך מהענן לפי שמונע ניצוץ השמש על הארץ כמ"ש (שם כד) וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן:
פסוק ד:
ובשני הדרכים אם מהרוחות ואם מהעננים הוא גוער בים ויבשהו כי הנה ביונה הטיל רוח סערה אל הים ויהי סער גדול בים הנה אם כן בסופה ובגערה גוער בים ויבשהו, וכל שכן שכל הנהרות שאינם כ"כ גדולים כמו הים יחריב וישיבם יבשה ברוחו הקשה כמו שעשה על ים סוף ובירדן, וכן בסופה ובסערה אומלל בשן וכרמל ופרח לבנון כולו אומלל כי הרוח החזק מיבש הצמחים וקוטף אותם.
פסוק ה:
אמנם בעניני הענן ראינו ג"כ שבסבתו עם רוב המים ושטיפתם הרים רעשו ממנו והגבעות התמוגגו כי בהכנס לחות המים בקרב הארץ ירעשו אפילו ההרים הגבוהים ויתמוגגו הגבעות, ואומרו ותשא הארץ מפניו פי' הראב"ע שענינו נשרפה הארץ כמו וישאם דוד ואנשיו שפירושו וישרפם, והענין שגם פעמים מהענן ירד אש ואבני אלגביש שתשרף בהם הארץ תבל וכל יושבי בה ואפשר לפרש ותשא הארץ מלשון נשא כפשוטו רוצה לומר שאם הקדוש ברוך עושה כן בים ובנהרות בהרים ובגבעות כל שכן שתשא הארץ מפניו רוצה לומר שהארץ עם היותה מרכז נח בלתי מתנועעת מעצמה היא מפניו תשא את עצמה ולא תעמוד, וכן תשא תבל וכל יושבי בה שתשאם ותשליכם מפניו, וכל זה משל לנבוכדנצר אשר יקום בסופה ובסערה ובענן המחשיך ויהיה גוער בים ויבשהו ולנהרות שהם רמז אל האומות שנמשלו לימים גם כן לאומים כהמון מים כבירים ישאון וירעשו ההרים והם המלכים והגבעות שהם המדינות הגדולות תבל וכל יושבי בה.
פסוק ו:
ולכן אמר בסוף זה המשל לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו רוצה לומר לפני זעמו וחרון אפו של הקדוש ברוך הוא מי יעמוד ומי יקום להנצל ממנו כי חמתו נתכה כאש והצורים נתצו ממנו רוצה שחמתו הגיע למקום שירצה כמו האש וכן פירש רש"י נתכה הגיעה כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט, לג), ואמרו והצורים ענינו שאף האבנים והצורים נתצו ממנו רוצה לומר מפני השם יתברך, (ז) ולא יעשה כן אל החוסים בו כי עם היות שישמיד כל שונאיו בחרון אפו כאש הנה ימליט ויציל את היראים ממנו ויהיה להם למעוז ביום צרה ואמנם מי הוא זה אשר ראוי לחמול עליו הש"י יודע אותו כי הוא בוחן לבות וכליות וזהו אומרו ויודע חוסי בו:
פסוק ח:
ואמר כנגד נינוה אל תחשבו שיהיה גלותכם מעט מעט בפעמים רבות כמו שהיה גלות ישראל על ידיכם כי כשטף עובר כלה יעשה מקומה שהוא נינוה כלה ונחרצה ואויביו שהם בני אשור ירדף חושך ר"ל החשך ירדף אותם, (ט) וזהו אומרו גם כן מה תחשבון אל ה' כלה הוא עושה לא תקום פעמים צרה כלומר מה תחשבו אתם אנשי נינוה אל ה' הגוזר עליכם זאת התחשבו להנצל מידו דעו כי כלה הוא עושה לכם לא תקום פעמים צרה כי בפעם אחת יכלה אתכם.
פסוק י:
ואומרו כי עד סירים סבוכים ובסבאם סבואים אוכלו ענינו שהכשדים בהיותם מקובצים כמו הסירים והקוצים המסובכים זה בזה בהיותם שכורים כאנשים סובאי יין מבלי כח להמלט מאויביהם כן יאוכלו וישרפו כקש יבש מלא ר"ל כקש יבש שנגמר ונתמלא בשולו ויבשו ומזה הלשון מלאתך ודמעך המלאה הזרע, והנה יהיה כ"ז על נינוה (יא) לפי שממך יצא חושב על ה' רעה שהוא סנחריב יועץ בליעל, ואמר חושב על ה' רעה על חרבן עשרת השבטים ואמר יועץ בליעל כנגד הדברים אשר שלח לומר בירושלם ע"י רבשקה.
פסוק יב:
ואמנם אומרו כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים פירושו כפי תרגום יונתן אם יהיו אנשי נינוה שלמים ומסכימים בעצה והסכמה אחת וכן אם יהיו רבים מאד, וכן אף אם גוזזו את חדקל ועברו את פרת לצור עליך ירושלם לא יצליחו שהרי עניתיך ולא אענך עוד על ידו. ורש"י פירש ואליו נמשכו שאר המפרשים אם יהיו אנשי נינוה שלמים בשלום עד היום הזה וכן אם רבים כן יהיו נגוזים שאני אגיזם ואעבירם ואתה ירושלם לא תירא עוד מאשור כי אם עניתיך על ידו לא אענך עוד. וקשה לפירושים האלה כולם אומרו ועניתיך לא אענך עוד על ירושלם כי זה לא נתקיים כי נבוכדנצר עצמו שהחריב נינוה החריב את ירושלם ומה שרצו המפרשים לתקן זה על ידו לא נזכר בכתוב וכמו שזכרתי בשאלה הג'.
פסוק יב:
והנ"ל בזה הוא שמפני שיונה ניבא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת וכאשר הטיבו מעשיהם ונשלמו בדרכיהם ניחם השם על הרעה אם מפני שלמותם שעשו תשובה כמו שאמר וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם ואם מפני רבויים כמו שאמר ליונה ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא וגומר, לכן אמר נחום שנבואתו זאת לא ינחם ממנה ולא ישוב לאחור כמו שניחם על נבואת יונה כי אע"פ שיהיו שלמים בתשובתם וכן רבים יותר משתים עשרה רבוא כן יהיו נגוזים ונחרבים ע"י נבוכדנצר ועבר ר"ל עם נינוה יעבור ממעלתה ומציאותה ולא יהיה לה עוד שם ושארית, וכנגד נינוה אמר ועניתיך לא אענך עוד כלומר פעם אחת אעבור ולא אשנה לך לפי שבפעם הזאת כלה ונחרצה תהיה עליך ולא אזקק לענותך עוד והוא ע"ד מה שאמר למעלה לא תקום פעמים צרה, והותרו עם מה שפירשתי בפסוק הזה השאלה השנית והשלישית:
פסוק יג:
וכנגד מלך אשור אמר ועתה אשבור מוטהו מעליך ר"ל שלא ימלך עוד על נינוה ומוסרותיך שהיו לך נינוה על כל המלכיות שהייתה מולכת ומושלת עליהם ג"כ אנתק אותם, (יד) לפי שצוה עליך ה' שלא יזרע כלומר שלא יהיה עוד זרע משמו מולך באשור, וגם מבית אלקיך אכרית פסל ומסכה לפי שהאשורים יחריבו בית פסיליך. ואמנם אומרו אשים קברך כי קלות פירושו אצלי שלא יחשוב מלך אשור שכבוד יעשו לו במותו וציון יושם על קברו ודברי שבח והלולים כמו שנוהגים לשים בקברי המלכים, אבל לא יהיה כן כי ישים בקברו כי קלות רוצה לומר כאן נקבר הנקלה והנבזה מאד וכאלו תחסר בית במלת קברך כאומר אשים בקבריך כי קלות, וכפי זה לא נאמר דבר מהפסוקים האלה על סנחריב כי אם על מלך אשור שהיה בזמן נינוה, אבל המפרשים פירשו אשים קברך שחוזר לסנחריב יאמר ששם אשים קברך, והענין שנהרג בבית אלקיו ושם נקבר והיה זה כולו לפי שקלות רוצה לומר עשית עצמך קל כנשר לבוא להלחם בישראל, או יהיה קלות מלשון קלון ובזיון. ועם היות שבזמן הנבואה הזאת כבר היה מת סנחריב הנה אמר מבית אלקיך וגומר אשים קברך לפי שכך היה הדבר ודרך הנבואות לדבר פעם לנכח ופעם שלא לנכח ופעמים גם כן העבר במקום עתיד והעתיד במקום עבר: