א מַשָּׂ֖א נִֽינְוֵ֑ה סֵ֧פֶר חֲז֛וֹן נַח֖וּם הָאֶלְקֹשִֽׁי׃ ב אֵ֣ל קַנּ֤וֹא וְנֹקֵם֙ יְהוָ֔ה נֹקֵ֥ם יְהוָ֖ה וּבַ֣עַל חֵמָ֑ה נֹקֵ֤ם יְהוָה֙ לְצָרָ֔יו וְנוֹטֵ֥ר ה֖וּא לְאֹיְבָֽיו׃ ג יְהֹוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וגדול־(וּגְדָל־)כֹּ֔חַ וְנַקֵּ֖ה לֹ֣א יְנַקֶּ֑ה יְהוָ֗ה בְּסוּפָ֤ה וּבִשְׂעָרָה֙ דַּרְכּ֔וֹ וְעָנָ֖ן אֲבַ֥ק רַגְלָֽיו׃ ד גּוֹעֵ֤ר בַּיָּם֙ וַֽיַּבְּשֵׁ֔הוּ וְכָל־הַנְּהָר֖וֹת הֶֽחֱרִ֑יב אֻמְלַ֤ל בָּשָׁן֙ וְכַרְמֶ֔ל וּפֶ֥רַח לְבָנ֖וֹן אֻמְלָֽל׃ ה הָרִים֙ רָעֲשׁ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ וְהַגְּבָע֖וֹת הִתְמֹגָ֑גוּ וַתִּשָּׂ֤א הָאָ֙רֶץ֙ מִפָּנָ֔יו וְתֵבֵ֖ל וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ ו לִפְנֵ֤י זַעְמוֹ֙ מִ֣י יַֽעֲמ֔וֹד וּמִ֥י יָק֖וּם בַּחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ חֲמָתוֹ֙ נִתְּכָ֣ה כָאֵ֔שׁ וְהַצֻּרִ֖ים נִתְּצ֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ ז ט֣וֹב יְהוָ֔ה לְמָע֖וֹז בְּי֣וֹם צָרָ֑ה וְיֹדֵ֖עַ חֹ֥סֵי בֽוֹ׃ ח וּבְשֶׁ֣טֶף עֹבֵ֔ר כָּלָ֖ה יַעֲשֶׂ֣ה מְקוֹמָ֑הּ וְאֹיְבָ֖יו יְרַדֶּף־חֹֽשֶׁךְ׃ ט מַה־תְּחַשְּׁבוּן֙ אֶל־יְהוָ֔ה כָּלָ֖ה ה֣וּא עֹשֶׂ֑ה לֹֽא־תָק֥וּם פַּעֲמַ֖יִם צָרָֽה׃ י כִּ֚י עַד־סִירִ֣ים סְבֻכִ֔ים וּכְסָבְאָ֖ם סְבוּאִ֑ים אֻ֨כְּל֔וּ כְּקַ֥שׁ יָבֵ֖שׁ מָלֵֽא׃ יא מִמֵּ֣ךְ יָצָ֔א חֹשֵׁ֥ב עַל־יְהוָ֖ה רָעָ֑ה יֹעֵ֖ץ בְּלִיָּֽעַל׃ יב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־שְׁלֵמִים֙ וְכֵ֣ן רַבִּ֔ים וְכֵ֥ן נָגֹ֖זּוּ וְעָבָ֑ר וְעִ֨נִּתִ֔ךְ לֹ֥א אֲעַנֵּ֖ךְ עֽוֹד׃ יג וְעַתָּ֕ה אֶשְׁבֹּ֥ר מֹטֵ֖הוּ מֵֽעָלָ֑יִךְ וּמוֹסְרֹתַ֖יִךְ אֲנַתֵּֽק׃ יד וְצִוָּ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה לֹֽא־יִזָּרַ֥ע מִשִּׁמְךָ֖ ע֑וֹד מִבֵּ֨ית אֱלֹהֶ֜יךָ אַכְרִ֨ית פֶּ֧סֶל וּמַסֵּכָ֛ה אָשִׂ֥ים קִבְרֶ֖ךָ כִּ֥י קַלּֽוֹתָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם באור המילות

מלבי"ם

פסוק א:
משא, חזון. המשא מה שיספר דבר שקרה במשל ומליצה (וכמ"ש ישעיה י"ג א'), ויהיה גם על דבר שכבר עבר, והחזון הוא מה שחוזה בלבו את העתיד, ועי' גדרו (ישעיה ל' י'):
פסוק ב:
קנוא ונקם. הקנאה היא על חילול כבוד, והנקמה על רע שעשו לו, הנקמה היא בפועל והקנאה תהיה גם בלב, והחמה הוא בלב, וזה הבדלו מן אף כמ"ש בכ"מ, וכמ"ש כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם, שהנקמה תוציא החמה אל הפועל להעניש. ויש הבדל בין נוקם ובין נוטר שהנטירה היא בלב והנקימה הוא בפועל, כמ"ש בחבורי התו"ה (קדושים סי' מ"ד), ויש הבדל בין צר ואויב. שהצר מציר בפועל,והאויב דורש רעה בלב ואינו מציר בפועל, ועי' ישעיה (נ"ט י"ז י"ח), באו ג"כ כמליצות האלה:
פסוק ד:
ויבשהו, החריב. יבש הוא יותר מחרב כמ"ש בכ"מ, ומצייר שלפי גודל הדבר תגדל חורבנו:
פסוק ה:
הרים גבעות. גבעות קטנים מהרים ואין הר בלא גבעה כמ"ש בכ"מ:
פסוק ה:
ותשא. מענין הרמה, תתנשא ממקומה:
פסוק ה:
ארץ, תבל. תבל פורט מקום המיושב כמ"ש בכמה מקומות:
פסוק ו:
זעמו, חרון אפו חמתו. כבר התבאר כי חימה היא הכעס הצפון בלב וכשיוצא לפועל נקרא אף כמ"ש (ישעיה ל"ד ב', יחזקאל ה' כ"ג) ובכ"מ, וזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש עצמו (ישעי' י' ה'):
פסוק ו:
מי יעמוד, מי יקום. כשבאו נרדפי' תהי' הקימה קלה מן העמידה, כמ"ש וישישים קמו עמדו (איוב כ"ט ח'), ר"ל נשארו עומדים, ישען על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום (שם ח'), ר"ל אף לא יקום, וכן בכאן מוסיף שגם לא יקום קימה קצת:
פסוק ו:
כאש. שהיא מתכת כל דבר מוצק:
פסוק ח:
מקומה. של הצרה שזכר כמ"ש ביום צרה, וכן בפסוק שאח"ז לא תקום צרה:
פסוק ח:
יְרַדֶּף, פעל יוצא לשלישי שירדף אותם ע"י החשך:
פסוק ט:
תחשבון. כבר בארו דורשי הלשון שפעל חשב הבא בנפעל מורה על מחשבות בלתי ראויות:
פסוק י:
עד סירים. מלת עד מציין ההגעה עד הדבר, כשיגיעו הסבואים עד הסירים הנסבכים זב"ז שהם הקוצים שבהם מדליקים אש(שמות כ"ב, ש"ב כ"ג, ישעיה ל"ג י"ב), וכ"ף כסבאם כף הזמן, בעת סבאם של הסבואים, ומלת מלא מציין תבואה הנגמרת, כמו פן תקדש המלאה:
פסוק יא:
חשב, יעץ. כבר בארתי (ישעיה י') שהמחשבה הוא דבר עיוני, והעצה היא בדבר מעשיי, חושב רעה באמונה, ויועץ בליעל במעשים:
פסוק יב:
כן רבים וכן נגוזו. שני כפ"י הדמיון, ר"ל כמו שהם רבים כן נגוזו מן העיר לפי' א', ולפי' ב' ר"ל כן רבים נגוזו, וכפל מלת כן להתעוררות המליצה, שהיה כן מכוון, והמליצה תצייר העברת אנשים ממקומם כגזה שגוזזים דבר ממקום חבורו, וא"ו ועבר לפי' הראשון הוא וא"ו ההשואה, כמו מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק:
פסוק יג:
מוטהו. כמו ועשית לך מוסרות ומוטות (ירמיהו כ״ז:ב׳):
פסוק יד:
וצוה עליך. צוה שאחריו על, הוא, או אזהרה, כמו ויצו ה' על האדם, או שיצוה בעבורו, כמו ויצו עליו פרעה אנשים, ופה ר"ל בעבורך:
פסוק יד:
לא יזרע משמך. לא יקום זרע שיקרא על שמך, והמליצה תצייר התרבות הדבר בזריעה, כי בני המלך יקראו בשמו, ושמו כזריעה המצמחת פרי ותנובה:
פסוק יד:
כי קלות. מענין בזיון, ויל"פ קלות, נשרפת באש, מענין אשר קלם מלך בבל באש, וכבר בארתי בחבורי בתו"ה (ויקרא כ' ק"נ), שלדעת חז"ל נחשת קלל הוא מענין שרפה, וקלוי משתתף לדעתם עם קלל מפעלי הכפל: