פסוק א:וָאֹמַר: שִׁמְעוּ־נָא, רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הֲלוֹא לָכֶם, עליכם, אתם אמורים לָדַעַת אֶת־הַמִּשְׁפָּט, החוק והיושר.
פסוק ב:במקום זאת, אתם שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רָע, גֹּזְלֵי עוֹרָם של בני האדם מֵעֲלֵיהֶם ועושקי שְׁאֵרָם, בשרם מֵעַל עַצְמוֹתָם, עצמותיהם.
פסוק ג:ואתם אלה אֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר, בשר עַמִּי, המסכנים, וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ, וְאֶת־עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ, שברו, וּפָרְשׂוּ, חתכו לפרוסות כַּאֲשֶׁר עושים בַּסִּיר, וּכְבָשָׂר ששמים בְּתוֹךְ קַלָּחַת.
פסוק ד:אָז, בבוא הזמן יִזְעֲקוּ המנהיגים הללו אֶל־ה' – וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם, וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר, כמו שהם הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם.
פסוק ה:כֹּה אָמַר ה' עַל־הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים, המטעים אֶת־עַמִּי. אלו הם מעין מנהיגים רוחניים, כ'אנשי הרוח' של היום, הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם – וְקָרְאוּ שָׁלוֹם. מי שנותן להם דבר לנגוס בו, לאכול – לו הם מבשרים שלום וכל טוב, ואילו אֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן עַל־פִּיהֶם – וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. מי שאינו מפרנס אותם מואשם ומושמץ על ידם.
פסוק ו:לָכֵן יבוא לַיְלָה לָכֶם מלראות בו חָזוֹן, וְחָשְׁכָה לָכֶם מִלקְּסֹם, וּבָאָה, תשקע הַשֶּׁמֶשׁ עַל־הַנְּבִיאִים וְקָדַר, יחשך עֲלֵיהֶם הַיּוֹם.
פסוק ז:וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ, ייכלמו הַקֹּסְמִים, וְעָטוּ, יעטפו עַל־שָׂפָם כֻּלָּם. מנהג האבלים היה לעטוף לפחות את חלקם התחתון של הפנים, כך שהבגד מכסה את השפם, כִּי אֵין לכם מַעֲנֵה, דבר אֱלֹהִים.
פסוק ח:וְאוּלָם אָנֹכִי, הנביא, מָלֵאתִי, התמלאתי כֹחַ אֶת, עם רוּחַ ה' וּמִשְׁפָּט, תוכחה וּגְבוּרָה, בין השאר על מנת לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל – חַטָּאתוֹ. נביאי השקר אינם אלא אנשי רוח מאולפים. הם מנבאים טובה והצלחה לתומכיהם, וצופים רעות לאלה שאינם מסייעים להם. אולם בסופו של דבר, רק הנביא המלא רוח ה' יישאר עם רוחו, למרות שהוא איננו מחניף לבעלי הכוח ואינו אומר רק את הדברים ששומעיו רוצים לשמוע.
פסוק ט:שִׁמְעוּ־נָא זֹאת, רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַמְתַעֲבִים, מרחיקים מִשְׁפָּט, וְאֵת כָּל־הַיְשָׁרָה, הדרכים הישרות יְעַקֵּשׁוּ, הם מעקמים.
פסוק י:המנהיג בֹּנֶה את העיר צִיּוֹן בְּדָמִים, בעושק ממון, או: בפגיעה בנפש, ואת ירוּשָׁלִַם – בְּעַוְלָה, מעשה שאינו הגון.
פסוק יא:רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר, בהתאם למחיר שמשולם יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ, וְעַל־ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ, לֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה. יושבי ירושלים הניחו שמקדש ה' יגן עליהם מפני כל פורענות.
פסוק יב:לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן כמו שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. שלא כתחושת הביטחון שלכם, חטאיכם יגרמו לציון להיהרס ולהפוך לשדה חרושה. וִירוּשָׁלִַם לעִיִּין, תלי חרבות תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת יהפוך לְבָמוֹת יָעַר, מקום מוגבה של צמחייה שאין בו אנשים.