פסוק א:ואמר שמעו נא ראשי יעקב וגומר עד שמעו נא זאת ראשי בית יעקב: ימשיך הנביא עוד דבריו עם מלכות אפרים אשר עמו היו הדברים עד כה, כי מפני שהיתה תחילת תוכחתו החמס והגזל שהיו האדירים עושים לעניים כמו שאמר וחמדו שדות וגזלו וגומר אולי שהיו מתנצלים מזה הראשים והקצינים שופטים ושוטרים והיו אומרים שלא ידעו מזה ושלא באו העניים והאביונים להתרעם לפניהם, ולכן האשימם הנביא עליו באמרו הלא לכם לדעת את המשפט רוצה לומר ואומר בתשובת הראשים והקצינים שני דברים האחד שהיה להם לדעת את המשפט כלומר אם נעשה בארץ או אם לא נעשה רק חמס וגזל כי מוטל היה על הדיינים שידרשו בכל הארץ לדעת אם צדק ילין בה ומשפט אם לא, (ב) ועוד אני משיב להם תשובה אחרת והיא שהקצינים והראשים עצמם הם שונאי הטוב ואוהבי הרע והם עצמם גוזלי עורם של העניים מעליהם ושארם ובשרם מעל עצמותם שהוא רמז לממונם נכסיהם ויגיעם, (ג) והקצינים והראשים האלה הם עצמם אשר אכלו שאר עמי כלומר הצדיקים הנקראים עמי הם אוכלים בשרם שהוא השאר, ועורם מעליהם הפשיטו וגם את עצמותיהם פצחו רוצה לומר ששברו אותם, ופירשו הבשר והעור והעצמות שפירושו הוא מלשון הלא פרוס לרעב והשי"ן תתחלף בסמך שהיו פורסין וחותכין הבשר והעור והעצמות שזכר כאשר יעשה להכניס העצמות בסיר וכבשר בתוך הקלחת שהוא ג"כ לשון קדרה לבשלם, וזה כולו משל למיני הגזל שהיו עושין לעניים.
פסוק ד:ואמר שמפני זה בבא האויב עליהם יצעקו אל ה' ולא יענה אותם כמו שהיו צועקים הדלים אליהם והם לא היו עונים, וכמו שהם היו מסתירים פנים מהעלובים כדי שלא יושיעום כן הש"י יסתיר פניו מהם בזמן ההוא כי ירע הקדוש ברוך להם מדה כנגד מדה כאשר הרעו מעלליהם.
פסוק ה:ולפי שנביאי השקר היו מתעים אותם בדבריהם לכן ניבא ואמר כנגדם כה אמר ה' על הנביאים המתעים את עמי הנושכים בשניהם ופירש הרב רבי אברהם בן עזרא שבדבור לשונם היו מרעים להם כאלו היו נושכים אותם על דרך ונעתרות נשיקות שונא, ואשר לא יתן על פיהם רוצה לומר שלא יעכלו מה שיאכלו וישתו וקדשו עליו מלחמה שיתאספו עליו נביאי השקר וילחמו נגדו בדברים רעים. ויותר נכון לפרש שנביאי השקר היו מנבאים טובה ושלום למי שיתן להם לשבעה והיו מנבאים רעה ומלחמה למי שלא יתן להם לאכול, וזה היה מורה על שקרות דבריהם שכפי המתנה כך היתה נבואתם וכמו שאמר אחר זה ונביאיה בכסף יקסומו, וזה שאמר כאן המתעים את עמי הנושכים בשניהם רוצה לומר שמאכילין אותם בשר בהמות פטומות שהנביאים אוכלים ונושכים אותם המאכלות בשיניהם לאלה היו מתעים וקראו שלום ביעדם אליהם לדברים טובים דברי שלום, אמנם אשר לא יתן על פיהם כלומר שלא יתן מה שיאכלו וישתו יקדשו עליו מלחמה שינבאו ויעדו עליו מלחמה מכת חרב והרג ואבדן, (ו) ואמר לכן לילה לכם מחזון לפי שהנביאים ההם ענינם היה הקסם ומשפט הגדת העתידות כפי חכמת הכוכבים, וידוע מחכמתם שאין להם דרך לשפוט כי אם כפי שעת השאלה או המולד ולא יוכלו להגיע לדעת השעה ההיא כי אם כצאת השמש בגבורתו או על פי הכוכבים בשבהיר הוא בשחקים מבלי חשך וענן, ועל זה אמר אוי לכם הנביאים החוזים שלא תוכלו לשפוט לפי שאתם תעשו חזיונכם בלילה ותחשבו לקחת השעה מפאת הכוכבים, הנה לא תדעו דבר לפי שתחשך לכם העת ומתוך החשך לא תראו הכוכבים ולא תוכלו לקסום וזהו אומרו לכן לילה לכם מחזון רוצה לומר אם תחשבו שהלילה תהיה לכם טובה לעשות לכם חזון לא יהיה כן לפי שתחשך לכם העת מקסום ומתוך החשך לא תוכלו לכוין השעה ע"פ הכוכבים, ואם תאמרו לקסום ביום ולשער השעה מהשמש גם לזה לא תזכו כי תבא השמש ותשקע עליכם כאלו קדר היום ואם היום ההוא יהיה חשך בהכרח לא תוכלו לקסום, יבושו אם כן החוזים ויחפרו הקוסמים לפי שלא יוכלו לקסום ועטו על שפם כאבלים לפי שלא יוכלו לדבר, ואמר כל זה להגיד שלא היו נביאים כי אם קוסמים וחוזים בכוכבים אשר היא מלאכה חסרה, גם לפי שיצטרכו לכוין השעה ובהיות החוזים בצרה וצוקה לא יוכלו לשפוט והיתה אם כן סבת סכלותם לפי שאין מענה אלקים כלומר שאין ענינם נבואה אמתית שיענה הש"י להם כי אם קסמים. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש לכן לילה לכם מחזון שזה החזון אשר אמרתם יהיה לכם לילה וחשך כי כשיבא האויב ויבחנו דבריכם כי שקר המה יחשב לכם חזיונכם ללילה ולחשך כי יקדר עליהם היום ההוא יום החרבן כאלו בא ושקע השמש עליכם היום מרוב הצרה, (ז) ותהיו בבושה ותעטו על שפה כאבלים כשתראו שלא נתקיימה נבואתם ושכל העם בדבריהם היו שוא ודבר כזב ואין מענה אלקים בפיכם, (ח) ואמר הנביא אולם אנכי איני כאחד מהנביאים האלה כי איני קוסם כמוהם ובפיהם אין מענה אלקים אבל אני מלאתי כח את רוח ה' ר"ל שעם רוח ה' ונבואתו נתמלאתי כח ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו, והגיד בזה כי לא היה הוא נושך בשניו וקורא שלום מפני המאכל והמשתה כי הוא מרוח ה' היה מלא כח ומשפט וגבורה ולכן היה תכליתו להוכיח העם באמת לא להחליק לשון ולנבא להם כזבים:
פסוק ט:שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וגו' עד סוף הנבואה: אחרי שהנביא הוכיח עד כה את מלכות ישראל וייעד הרעה אשר תמצא אותם ניבא בפרשה הזאת על מלכות יהודה, והנה יורה שעל מלכות יהודה באה הפרשה הזאת ממה שאמר בה בונה ציון בדמים וירושלם בעולה וממה שאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער, ואין ראוי שיחשב שבעבור ובגלל מה שעשו אנשי שומרון נחרב בית המקדש בהיותם מלכיות נבדלות אלא שהאמת הוא מה שפירשתי שעל מלכות יהודה נאמרה הפרשה הזאת, אמנם אמר למלכי יהודה ולשריה ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל לא לפי שמלכי יהודה ושריה יחשבו לבית יעקב ולבית ישראל כפי זרעם ומשפחתם כמו שחשב הרד"ק, אבל היה ענינו שבעבור שבית ישראל והוא מלכות אפרים ושומרון היו מפורסמים ברשע ובפשע העבודה זרה בחמס ובגזל והיה שבני יהודה ומלכיהם התערבו עמהם וילמדו ממעשיהם לכן בדרך גנות ותוכחה דיבר הנביא כנגד מלכות יהודה ושרי ירושלם באותו לשון עצמו שדיבר למלכי ישראל ושריו וקראם בשמותיהם ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל כלומר אתם שבמעשיכם מתדמים אליהם, ועל זה הדרך מהתוכחה אמר ישעיהו (ישעיה א, י) ג"כ כנגד בני יהודה שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה שמפני שעשו כמעשיהם קראם בשמותיהם, והוא אומרו כאן המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו כי להיות בני יהודה מואסים את דבר המשפט והצדק ומעקשים ומועלים הדבר הישר היו מתדמים לראשי בית יעקב וקציני בית ישראל ונקראים בשמם והותרה בזה השאלה השישית:
פסוק י:ואומרו בונה ציון בדמים כתב ה"ר אברהם ב"ע שכל אחד מהראשים והקצינים היה בונה ביתו בציון בדמים רוצה לומר בגזל וחמס שעושין לעניים ושופכים עליו דמם וכן היו בונים כל בתי ירושלם בעולה וגזל. ולי נראה שבונה ציון בדמים אמר על השם יתברך כי הוא באמת נקרא בונה ציון וירושלם והוא נאמר בתמיהה האם מי שבנה ציון בנה בדמים וירושלם בעולה לא באמת, ואמר דמים בלשון רבים על ג"ע ושפיכות דמים וכמ"ש עליהם ודמים בדמים נגעו (הושע ד, ב), ואמר עולה על העבודה זרה או שאמר דמים ועולה על הגזל והחמס שהיו עושים בירושלם, (יא) וכאילו אמר ולמה א"כ ראשיה בשוחד ישפוטו שהם השופטים שמטים דין העניים, וכהניה שנאמר בהם משפטיך ליעקב ותורתך לישראל במחיר יורו (דברים לג, י) שמי שיתן לו כסף או מחיר יעשה לו הוראה כרצונו, ונביאיה בקסם יקסומו שהם נביאי השקר שהיתה נבואתם קסם, ובהיותם עושים כל אלה הרעות איכה ואיככה על ה' ישענו שאומרים הלא ה' בקרבינו רוצה לומר מקדשו ושכינתו בתוכנו ולכן לא תבא עלינו רעה.
פסוק יב:על שקר אתם בוטחים שאין האל יתברך בונה ציון בדמים וירושלם בעולה ולכן ציון ובית המקדש אשר בו לא יגן עליכם אבל בהפך שיחרב בעבורכם והוא אומרו לכן בגללכם ציון שדה תחרש רוצה לומר כשדה תחרש ציון כי יחרבו הבנינים כולם וישאר כשדה ויחרשו עליו, וכן ירושלם תהיה לעיין שהם גלי אבנים כמו שאמר (תהלים עט, א) שמו את ירושלם לעיים, ואף הר הבית ששם היה בית המקדש יהיה ליער, ובעבור שהר הבית והר הזתים הם סמוכים זה לזה אמר לבמות יער, או שקרא גלי האבנים במות. וכבר העידו חז"ל שאחרי שהחריב טיטוס את ירושלם ימים נשארו כתלי המקדש והבנין וטורנוסרופוס הרשע נתץ כל הבנין עד עפר הגיע וחרש את ההיכל ואת סביבותיו לקיים מה שנאמר (ירמיה כו, יח) ציון שדה תחרש, ואל תטעה בחושבך שירושלם נשארה במעמדה כאשר היא היום ואיך אמר הנביא אם כן וירושלם עיין תהיה, כי ידוע תדע שעיר ירושלם אשר היא היום הזה אינה ירושלם הקדומה כי הנה הבבליים שרפו ירושלם הראשונה והרסו חומותיה ולא נשאר בה דבר קיים כי הם באמת שמו את ירושלם לעיים וכאשר באו בני יהודה מבבל בנו את העיר במקומה הראשון והמקדש גם כן וכבר היו שכניהם הרעים מלעיגים ממעשיהם ואומרים היחיו האבנים מערמות העפר והמה שרופות לפי שבאמת היתה ירושלם כעיים וכגלי אבנים, ואמנם בחרבן שני אין ספק שטיטוס השחית גם כן את חומותיה וכל הבתים אשר בה, אמנם אחרי כן אדריינוס קיסר רומי צוה לבנות ירושלם אחרת ועשה העיר קטנה ולא במקום אשר היתה בראשונה כי אם במקום אחר סמוך אליו ובנה החומות אשר שם היום, וזה לך האות והראיה שלא נתישבה במקומה הראשון כי הנה קבר ישו"ע הנצרי שבו נקבר כשנתלה חוץ מן העיר כמנהגם בקברי ישראל הנה הוא עתה בתוך העיר הזאת ירושלם באמצעיתה, והיה זה מפני שירושלם אשר בנה אדריינוס לא בנאה במקומה הראשון כי אם הרחק משם במקום שהיה בראשונה בית הקברות שלהם והיה תכלית כוונתו בבנין ההוא לעשות שם מקדש ולשים בו את צלמו ולכן עשה שם במות לזבוח, ואולי שעליו אמר מיכה והר הבית לבמות יער כאלו אמר לבמות חזיר מיער, האמנם בבוא קיסר אחר צוה להרוס את הבנין שעשה אדריינוס במקדשו וכמו שכתוב כל זה בספרי דברי הימים אשר לקסרי רומי, ואולי על אותו בנין כולו ניבא גם כן הנביא כאן באומרו בונה ציון בדמים וירושלם בעולה, הנה אם כן צדק הנביא בנבואתו ועולה לא נמצא בשפתיו:
