פסוק א:שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל עד עושה כימה וכסיל והופך לבקר צלמות: החזות הקשה הזאת כפי פשט הכתובים אין ספק שנאמרה על גלות עשרת השבטים ושלא נאמר על יהודה וירושלם, וכן אחז"ל בפסיקתא (איכה רבה פתיחתא פ"ג) אמר ריש לקיש משל למלך שהיו לו שני בנים כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו ופרפר ומת נשא עליו קינה, לימים כעס על השני ונטל את המקל וחבטו ופרפר ומת, אמר מעתה אין בי כח לקונן אלא קראו למקוננות ויקוננו, כך גלו י' השבטים התחיל הקדוש ברוך הוא מקונן עלהם שנאמר שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל וכיון שגלו שבט יהודה ובנימין כביכול אמר הקדוש ברוך הוא אין בי כח לקונן עליהם קראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עליהם נהי אין כתיב כאן אלא עלינו דידי ודידהון ע"כ: הנה ביארו שהקינה שזכר עמוס הנה על גלות עשרת השבטים היתה, ובעבור שלא היתה ביניהם שכינה ואמרו שיוחדה הקינה עליהם כמו שאמר עליכם קינה בית ישראל אמנם בגלות יהודה וירושלם היתה הקינה לשכינה כי עלתה ונסתלקה מבית ה' ולגלות העם מעל אדמתם, ולכן אמרו על שתי הרעות האלה ותשאנה עלינו נהי ודרשו דידי ודידהון לרמוז על שתיהם.
פסוק ב:וכבר זכרתי בשאלות כמה מהספק יפול במה שיעד עמוס הנביא פה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל שיורה שעשרת השבטים אינם חוזרים עוד מגלותם והוא בהיפך ממה שניבאו הנביאים כולם שלעתיד לבוא ישובו גם הם על אדמת הקדש וימלוך על כולם יחד מלך מבית דוד, ויחזקאל הרבה ליעד ע"ז בפ' העצים ובחלוקת הארץ לשבטים שזכר כל שבט ושבט אשר ינחלו בשמו, ואיך יהיה הייעוד הזה סותר לכל הנבואות ההם, ואף למה שניבא עמוס עצמו בסוף ספרו שאמר ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגו' ואמר על השבטים ושבתי את שבות עמי ישראל וגו'. ועוד קשה אצלי מאד ר' עקיבא שאמר עשרת השבטים אינם עתידין לחזור למה לא הוכיח דעתו מזה הכתוב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל שהוא ייעוד מבואר מבלי ערעור, והוכיחו מוישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים שהיא דרשה שהיה לערער עליה כמו שערער ר' אליעזר שאמר מה היום מאפיל ומאיר אף אפלה שלהם עתידה להאיר להם כמו שבא במשנה בפ' חלק, ואני לא נקראתי במקום הזה לבאר דעת ר' עקיבא ואיך יפרש הכתוב שהביא לראיה ולא ג"כ דעת ר' אליעזר ולהכריע ביניהם לפי שאין זה מפירוש הפ' הזאת אף כי כבר הרחבתי בזה המאמר בספר ישועות משיחו אשר חברתי בחלק הב' ממנו עיון א' פ' ד' יבוקש משם כי הוא עיון נכבד מאד.
פסוק ב:אבל נתעסק פה בביאור דברי הנביא הזה להסיר מעליו תלונ' הספק הזה, ואומר שמלבד מה שדרשו חז"ל במסכת ברכות (ד, ב) על פסוק נפלה לא תוסיף קום שהוא על דרך הדרש הנה רש"י בדרך הפשט כתב בפירושו שמשהוגלו בימי הושע בן אלה לא יעמוד עוד מלך מעשרת השבטים ע"כ, וראה גם ראה כמה דייק הרב בכתוב הזה שאחרי שלא אמר ולא תוסיף שוב בתולת ישראל כ"א מלת קום מורה שעל המלך היה מיעד שלא יקום עוד בהם כי זה הלשון ר"ל קימה על המלך נאמר ויקם מלך חדש על מצרים (שמות א, ח), הקים בני את עבדי ויהיה הייעוד הזה אם כן שלא יהיו השבטים עוד מלכות בפני עצמו ולא יקימו עוד ביניהם מלך לא שלא ישובו להיות תחת מלכות בית דוד, וקרוב לזה כתב הראב"ע וז"ל נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל מלכות בית יהוא בימי ירבעם בן יואש ע"כ, ויש לו ג"כ טענה בפירושו כי עמוס בימי ירבעם זה ניבא שיכרת המלכות מביתו, אמנם הרד"ק פי' שמאמר לא תוסיף קום אינה שלילה מוחלטת לנצח כ"א שלא יקום עוד זמן ארוך ושכמוהו ולא יספו עוד גדודי ארם לבא בארץ ישראל ואחריו כתוב ויהי אחרי כן ויקבוץ בן הדד את כל מחנהו ויעל ויצר על שמרון, וגם לפירושו זה נוכל לסייעו במה שאמר ישעיהו (כד, כ) נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, אם היה שהפסוק ההוא אמרו ישעיהו על גלות יהודה אבל אם נאמר על מפלת האומות לעתיד לבוא כמו שפירשתי אני לא יהיה בענינו ענין נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.
פסוק ב:והיותר נכון בעיני הוא מה שפי' לזה הפסוק האלקי ר' שמעון בן יוחאי בספר הזוהר שלא תוסיף בתולת ישראל לקום מעצמה כי לא יהיה לה כח להתגבר על אויביה אבל הקב"ה יקימנה מעפר כמ"ש עמוס עצמו בסוף ספרו ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגו' ואמר ושבתי את שבות עמי ישראל, והוא באמת ענין אמתי ר"ל שהאומה לא תקום מעצמה אבל השי"ת יקימנה בהקימו את סוכת דוד הנופלת שימלוך לעתיד לבוא על כל השבטים יחד ולכן אמר וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם כי כמ"ש אקים את סוכת דוד רמז לירושלים כי היא עיר דוד וסוכתו כמו שאמר ויהיה בשלם סכו, ובאומרו הנופלת רמז לבני ישראל שעליהם אמר נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל יאמר שיקים עם סוכת דוד הנופלת שהוא בתולת ישראל, ועל שתיהן אמר וגדרתי את פרציהן בלשון רבים שהוא רמז לגלות ישראל וגלות יהודה ואז והריסותיו של דוד אקים כלומר שתשוב אליו המלוכה ובניתיה לירושלים כימי עולם, וכמאמר הושע (ג, ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם כי תהיה תשובת השבטים והקמותם משפלותם בהקמת סוכת דוד הנופלת, וכן אמרו בפסיקתא על פסוק נחמו נחמו עמי שהלכו הנביאים כולם לנחם את ישראל וזכרו בכל נביא ונביא נחמה מיוחדת מנבואותיו שיאמר לישראל ומה שישיבו ישראל אליו כמקשים עליו מדברי עצמו, וכשזכרו את עמוס אמרו שהביא בידו ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת ושהשיבתו כנסת ישראל אתמול אמרת נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ועכשיו אתה אומר כן לאיזו מהם לראשונה או לשנייה, שביארו בזה שהיה ייעוד אקים את סוכת דוד הנופלת כנגד נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, ויהיה אם כן פירושו לדעתם ז"ל כדברי האלהי רשב"י לא תוסיף קום מעצמה אם לא יקימה מקים מעפר דל ית'. ונ"ל שסוף הפסוק מוכיח על אמתת הפי' הזה באומרו נטשה על אדמתה אין מקימה כי אין פירושו שמלאכיה ושריה לא היו מקימים אותה כדברי הרב רבי דוד קמחי אבל אמר מקימה על הש"י וכאלו אמר בתולת ישראל שלא בעלוה אנשים כבתולה אשר לא ידעה איש נפלה ולא תוסיף קום מעצמה, והיה זה לפי שנטשה ונעזבה על אדמתה והאל ית' שהוא מקימה באמת אינו עמה, וימשך מזה שכבר תקום כשיקים אותה המקים האמתי ית', ומפני שהכתוב הזה לא גזר על השבטים שלא ישובו לכן לא הוכיח ר' עקיבא דעתו ממנו ולא גזר א"כ עמוס שלא יחזרו י' השבטים ואין סתירה מדבריו לדברי שאר הנביאים ולדברי עצמו, והותרה בזה השאלה הד':
פסוק ג:ומפני שאמר בענין האומה ב' דברים, הראשונה נטשה על אדמתה, והשנית אין מקימה, ביאר שניהם וכנגד נטשה על אדמתה אמר כי כה אמר ה' אלקים העיר היוצאת אלף תשאיר מאה ר"ל שגם בהיותם על אדמתם היו נטושים ונעזבים עד שמפני הדבר והרעב שהי' מכלה בהם העיר שהיו יוצאים ממנה אלף אנשים לצבא לא נשארו בה כ"א מאה, ומהעיר היוצאת מאה ישארו עשרה והוא המורה שגם בהיותם על אדמתם היו קרובים לכליה, (ד) וכנגד מה שאמר אין מקימה שלא היה אלוהיהם בקרבם אמר כי כה אמר ה' אלקים לבית ישראל דרשוני וחיו כלומר דרשו עבודתי וביתי ותחיו ולא תמותו ולא תשארו מעט מהרבה כי כל זה קרה לכם לפי שאינני בקרבכם, (ה) ולכן אל תדרשו בית אל ששם היתה עבודת העגל והגלגל לא תבאו כי שם היו גם כן במות לע"ז כמו שזכרתי למעלה, ואומרו ובאר שבע לא תעבורו כתבו המפרשים כי גם שם בנו מזבחות לע"ז כמו שאמר חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע (לקמן ח, יד), האמנם מאשר לא אמר בבאר שבע אל תדרשו וג"כ לא אמר תבואו כמו שאמר על בית אל והגלגל, וג"כ מאשר ראינו שאמר כי הגלגל גלה יגלה ובית אל יהיה לאון שזכר הפורענות והעונש אשר יהיה בגלגל ובבית אל ולא זכר שום פורענות שיהיה בבאר שבע לא תעבורו דרך צווי שלא יעברו שמה לעבוד עבודה זרה הנה אז לא יהיו גולים מן הארץ ולא יצאו מא"י לא תעברו מבאר שבע שר"ל לא תצאו מא"י והותרה השאלה הה':
פסוק ג:וביאר להם בזה שאם לא יעשו כן יבא עליהם הגלות וזהו כי הגלגל גלה יגלה ר"ל בסבת עבודת הגלגל גלה יגלה ישראל מעל אדמתו ובית אל יהיה לישראל לאון ולכן אל תדרשו אותם, (ו) אבל דרשו את ה' וחיו פן יצלח וידלק כאש בית יוסף שהוא מלכות ישראל כי מפני שהיה אפרים מבני יוסף יוחס אליו המלכות ויצלח הוא מלשון דליקה, ולכן אמר ואכלה ואין מכבה לבית אל כלומר לאנשי שמרון שהיו עובדים בבית אל, (ז) ופי' על מי אמר בית אל באמרו ההופכים ללענה משפט ר"ל העובדים בבית המלכים והשופטים שהיו מהפכים המשפט ללענה ר"ל שהמשפט שהיה ראוי שיהיה בפיהם דבר מתוק להיותו על פי התורה היו מעוותים אותו והופכין אותו ללענה כאלו היה רע ומר להם עשות צדקה ומשפט, ואומרו וצדקה לארץ הניחו פירושו שיעזבוה ויניחוה מוטלת בארץ לא יחושו עליה:
פסוק ח:עושה כימה וכסיל וכו' עד הוי המתאוים: הנה הראב"ע לפי שהיתה שלחן חכמת התכונה ערוכה בכל ושומרה לפניו הרחיב לבאר ענין כימה וכסיל שנזכרו בכתוב הזה ולמה זכר אלה מהכוכבים ולא זכר כוכבים אחרים וגם לא שני המאורות הגדולים שמש וירח, אבל דרך חכמים ז"ל היא באופן אחר שאמרו שכימה הוא קבוץ כוכבים מורים על הקור המופלג ומקטרא לפירי, וכסיל הוא כוכב מחמם מאד ומכבש את הפירות ושעליהם נאמר התקשר מעדנות כימה ומושרו' כסיל תפתח, וענין הכתוב הזה אצלי שהנביאים והמדברים ברוח הקדש היו עושין להמון בני אדם שלש ראיות על קיום ההשגחה האלהית, האחת ממציאות הכוכבים וכמו שאמר ישעיהו (מ, כו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא, והשניה היא מפאת התנועה היומית המחדשת היום והלילה וכבר פירשו אנשים על זה מאמר משה אדוננו (דברים ד, מ) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ר"ל שידעו ויעיינו בענין היום כחשכה כאורה לתנועת הגלגל המקיף וממנה ישיגו מציאות המניע הנבדל הוא אלקינו ואין עוד אחר, והראיה הג' היא מפאת ירידת הגשמים שבעלות האדים על הארץ ועשותה מטר להשקות את כל פני האדמה יראה שיש למטר אב ופועל כרצונו וכמו שאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות (איוב ה, י), ואמר הנביא זכריה (י, א) שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים בשמים ומטר גשם יתן להם.
פסוק ח:ולכן הנביא עמוס כלל בכתוב הזה ג' הראיות האלה כי בעבור שאמר למעלה דרשו את ה' וחיו ושמלכי הארץ ושופטיה לא היו עושים כן כי אם הופכים ללענה משפט והיו עוזבים את השם ביאר להם הנביא יכולת ה' והשגחתו בשלשת מיני הראיות האלה אם מענין הכוכבים וחלופי כחותיהם, והוא אומרו עושה כימה וכסיל כי שני הכוכבים האלה מושלים בזמנים מתחלפים בשנה והם הפכיים בפעולותיהם וכחותיהם והוא המוכיח שיש עליהם מי שמוציא במספר צבאם וכנגד הראיה השנית אמר והופך לבקר צלמות ויום לילה החשיך ר"ל שבתנועה היומית הוא יתברך יוצר אור ובורא חשך ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וכנגד הראיה השלישית אמר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ר"ל שמעלה אידים בעבים ממי הים שהם מלוחים ושופכם על פני הארץ להשקותה מתוקים, הנה האלוה שהיכולת וההשגחה הזאת בידו ה' הוא שמו והוא אשר דברתי אליכם דרשו את ה'. ואפשר לפרש הקורא למי הים וישפכם ע"ד חכמים ז"ל שהקב"ה בחמלתו על ברואיו גזר על הגלות היבשה ופעמים שבני אדם משחיתים את דרכם יביא עליהם מים וישטפם כי כמו שעשה בימי נח בימי המבול כן בכל דור ודור קורא למי הים לשפכם על הארץ ליסר את הרשעים. והיה תכלית דברי הנביא בזה שכיון שהוא יתברך כל כך יכול בכוכבים ובתנועת הגלגל והנפש מבקר לצלמות ומאור לחשך ושיקרא למי הים וישפכם על פני הארץ הלא יערוך ויסדר הכוכבים העליונים להחריב אתכם ויהפוך האור שלכם לחשך כמ"ש למעלה עושה שחר עיפה, והלא יקרא ג"כ לסנחריב ועמו ויהפוך כל הארץ אין ספק שזה כולו נקל בעיני השם יתברך לעשותו בערך שאר הדברים הגדולים אשר הוא עושה בכל יום, (ט) וזהו אומרו מיד המבליג שוד על עז רוצה לומר המחזק השוד והחרבן על עם עז ולא תבטחו במבצרכם כי שוד על מבצר יבא גם כן, (י) ואלה אנשי רשע במקום שהיה להם לתת לב להכנע לפני השם יתברך ולהתחנן לפניו הם עושים בהפך כי שנאו בשער, הנביא המוכיח אותם ודובר תמים שהוא החסיד והנביא שידבר דברים תמים יתעבו אותו.
פסוק יא:אבל אף על פי שתשנאו אותי על תוכחתי לא אחדל מליעד אתכם מה שיקרה אתכם והוא שיען בושכם על דל כלומר עקב שאתם רומסים ורוצצים ראש האיש העני והדל, ומשאת בר שהוא נושא לטרף ביתו ולתת לאכול לאשתו ובניו תקחו אותו ממנו, בעון זה אותם בתי גזית שבניתם לא תשבו בם כי קרוב יבא האויב ויוציא אתכם מהם ויחריבם, וכן כרמי חמד אשר נטעתם לא תשתו את יינם לפי שכל הבנין והנטיעה היה בעושק ובגזל ואף הכרמים היו כרמי חמדה על דרך מה שאמרו וחמדו שדות וגזלו.
פסוק יב:כי ידעתי רבים פשעכם מהגזל והעושק והשוחד שבקרבכם שאתם צוררי צדיק בדינו מפני שתקחו כופר ושחד מבעל דינו והאביונים שאין להם כח לעשוק בשער אשר שם ישובו כסאות למשפט יטו דינם בפרהסיא, (יג) עד שמפני זה המשכיל ויודע כל זה בעת ההיא ידום ולא יבקש משפט בראותו כי עת רעה עושק וגזל היא. ואפשר עוד לפרש כפי דרך רש"י וכמו כן מדבריו לכן המשכיל בעת ההיא ידום שלכן בעבור הפשעים שהיו עושים בני ישראל המשכיל והחכם שיבין וידע כל זה בעת ההיא כלומר כשיבוא האויב ויחריב בתיהם וכרמיהם ידום ויצדיק עליו הדין ויאמר כי עת רעה היא עת שבאה רעתם לפניו יתברך והשיב להם גמול כמעשה ידיהם. והרד"ק פירש לכן המשכיל בעת ההיא ידום לפי שהם שונאים המוכיח אותם לכן מי שישכיל בזמן כמו שהוא ישב בדד וידום ולא יוכיחם כדי שלא ישמע חרפתו כי עת רעה היא שיד הרשעים תקיפה. ויותר נכון לפרש גם זה לענין רשעת הדור שהמשכיל והחכם שהיה מדרכו ללמוד תורה תמיד בעת ההיא ידום וישתוק ולא יזכור שם הש"י ולא דבר תורתו בפיו כי עת רעה היא והס כי לא להזכיר בשם ה'.
פסוק יד:ואמר שאחרי שכל כך מהרעה והחרבן עתיד לבוא על פשעיהם אתם בני ישראל פחדו אל ה' דרשו טוב ואל רע כלומר תדרשו השם יתברך שטוב ה' לקוויו ואל תדרשו רע הע"ז כי רעה היא למען תחיו בארץ ולא תמותו בידי אויביכם: ואומרו ויהי כן ה' אלקי צבאות אתכם כאשר אמרתם פירשו המפרשים שיהיה עמכם להטיב אתכם כאשר אמרתם בלבבכם, ואיני מוצא טעם בזה הפי' ולכן נ"ל שאין זה מכלל השכר כי אם מתנאי העבודה יאמר שיהי' כן ה' אלקי צבאות אתם ואצלם כלומר שיהיו דבקים בו ובעבודתו כאשר אמרו לעשות כשקבלו אלהותו ותורתו בהר סיני שאמרו נעשה ונשמע וכמ"ש ליהושע (כד, טז) כשנכנסו לארץ חלילה לנו לעזוב את ה' ללכת אחרי אלהי אחרים כי ה' אלקינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים וגו' ויגרש ה' את כל העמים ואת האמורי יושב הארץ מפנינו גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלקינו הנה באמת על זה אמר הנביא הנה ויהי כן ה' אלקי צבאות אתכם כאשר אמרתם כלומר כאשר נדרתם ואמרתם לעבדו כן יהיה אתכם אלוה אמתי אותו תעבדון ובו תדבקון, (טו) ולכן שנאו רע ואהבו טוב, ואין בזה כפל דברים כי למעלה אמר דרשו טוב ואל רע במה שבינם למקום שידרשו בית המקדש ועבודת האל שהיא טוב ולא עבודת הבעלים שהיא רע, וכאן במה שבין אדם לחברו אמר שנאו רע ואהבו טוב, וביאר מיד באומרו והשיגו בשער משפט רוצה לומר שיהיה להם מקום קבוע לעשות משפט כי הוא הטוב והישר ותשנאו העול והעושק שהוא הרע, והיה גזרת כל זה המאמר אולי יחנן ה' אלקי צבאות שארית יוסף כלומר אע"פ שהרביתם לפשוע הנה אם תטיבו דרכיכם אולי יחנן אלקי צבאות אותם הנשארים ממלכות אפרים שהם שארית יוסף, ואמר שארית לפי שרובם היו כבר גולים וכלו בחרב וברעב ובדבר כמו שנזכר למעלה.
פסוק יד:ובפרק קמא דחגיגה (ד, ב) אמרו רב יוסף כי הוה מטי להאי קרא בכי אולי יחנן ה' אלקים צבאות שארית יוסף כולי האי ואולי, והיה זה לרב יוסף לפי שאין דבר עומד בפני התשובה ואם המה ייטיבו דרכיהם ותשובתם למה יאמר אולי יחנן כאילו היה הדבר בספק אם יחנן או לא ולא נתנו בגמרא טעם בזה, אבל כבר נוכל להשיב לרב יוסף עם אותם חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש (יומא פו, א) והיה אומר שמי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה למחול ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ובעבור שבני שמרון היה בידם חלול השם רב לכן אמר הנביא אולי יחנן כלומר אולי יחכה ה' לחננכם ומבלי יסורין ולא מיתה ממרקת יכפר לכם.
פסוק טז:וזכר הנביא שאם לא יעשו כן כבר היה גזור מלפניו שיהיה בכל הרחובות מספד ובכל חוצות שמרון יאמרו הו הו כלומר אוי אוי, ולפי שתבטל החרישה והזריעה יקראו אכר שהוא עובד אדמה שיבא אל אבל ויאבל על ביטול מלאכתו ועל שלא יקצרו מה שזרעו וכן יקראו אל מספד אל יודעי נהי, (יז) ומפני שיחדל היין ג"כ יהיה מספד בכל הכרמים לפי שלא יהיו ענבים בגפן, והסבה בכל זה כי אעבור בקרבך אמר ה' והוא מלשון ועברתי בארץ מצרים (שמות יב, יב) ר"ל כאשר אסלק השגחתי ואהבתי מבית ישראל אעבור בקרבך כאדם ההולך לדרכו ועובר בתוך העיר ושורפה, וכבר גלתה תורה כי ה' אלקיך הוא העובר לפניך אש אוכלה (דברים ט, ג) ולכן כאשר יעבור בקרבם יהיה אש אוכלה בהם בשדות ובכרמים בחוצות וברחובות:
פסוק יח:הוי המתאוים את יום ה' וכולי עד הוי השאננים בציון: המפרשים פירשו המתאוים את יום ה' שהוא על דרך מה שאמר ישעיה (ה, כ) האומרים ימהר יחישה מעשהו שבני ישראל בהיותם בלתי מאמינים בדברי הנביא היו אומרים מי יתן ויבא מהרה מה שהוא מיעד ונדע אם דבר ה' בפיו ושזה עצמו הוא המתאוים את יום ה', ואינו נכון בפשט הכתוב, אבל הנראה לי בזה הוא שהפרשה הזאת נאמרה על בני יהודה וירושלים שמפני השנאה שהיו שונאים את בית ישראל היו מתאוים שיבא היום שייעד הש"י עליהם לראות במפלתם, ולכן הוכיחם הנביא ע"ז באמרו הוי לכם המתאוים את יום ה' ר"ל שיבוא הרע על ישראל כאשר יעדתי כי מה תרויחו אתם בני יהודה בבא יום צרה ותוכחה היום הזה עליהם כי הוא חושך ולא אור כלומר חושך יהיה לבית ישראל ולא יהיה אור לכם, (יט-כ) אבל תהיו כאשר ינוס איש מפני הארי שאע"פ שינצל מידו יפגעהו הדוב אחריו ויבא מצרה לצרה, וכאשר ינצל מן הדוב ויבא אל הבית להיטמן שם ובסומכו ידו על קיר הבית ישכנו הנחש ולא תהיה לו א"כ פליטה, כן יהיה בענין העם הזה שבהיות יום ה' הוחשך לישראל לא יהיה אור ליהודה כי אחריו יבא אופל למלכות יהודה שלא יהיה נוגה לו, והכוונה במשל הארי והדוב והנחש להודיע שיום עונש השבטים יהיה חושך ולא אור בגלותם שיתמידו בו זמן ארוך בידי אשור אבל מלכות יהודה תלך מרעה אל רעה פעם מפני הארי שהוא נבוכדנצר ופעם מפני הדוב שהוא פרס ומדי ופעם בידי יון שהיתה ממשלתה בפני הבית ופעם בידי אדום שהוא נחש בריח אשר לא ישמע לקול מלחשים, וכן דרשו בשוחר טוב כאשר ינוס איש מפני הארי זה בבל ופגעו הדוב זו מדי ובא הבית זו יון שהיה הבית קיים בימיהם ונשכו הנחש זה אדום הרשעה שנאמר קולה כנחש ילך, וכן הוא אומר אחותי בבבל רעיתי במדי יונתי ביון תמתי באדום ולמה הוא קורא יונתי ביון שהיו מקריבים תורים ובני יונה על גבי המזבח תמתי באדום שהיו ישראל מותממין עמה ונותנין נפשותיהן על קדושת השם לפי שכמה שמדים נגזרה על ישראל בימיה עד כאן.
פסוק יח:הנה ביארו שהכתובים האלה על מלכות יהודה וירושלים נאמרו (כא) ולכן אמר עוד כנגדם שנאתי מאסתי חגיכם רוצה לומר האם תחשבו שמפני עלותכם לרגל ג"פ בשנה בחגיכם ומפני קרבניכם ושירות וזמירות הלוים שהיו משוררים בביתי אסלח להם באמת לא יהיה כן כי אני מאסתי חגיכם שאתם עולים בהם לרגל, ולא אריח בעצרותיכם שהם קרבנות חגיגה שהיו נעצרים ועומדים בבית ה' וזובחים אותם והוא מלשון עצרת תהיה לכם (במדבר כט, לה), (כב) כי אם תעלו לי עולות ומנחותיכם ר"ל באותם ימי חגיכם ידוע תדעו שלא ארצה אותם, וכן ושלם מריאיכם לא אביט ושלם הוא שם כולל לשלמים ומריאים הם הבהמות המפוטמות, והענין שאף שיהיו קרבנות מדברים משובחים לא אביט אותם ולא ארצם, (כג) וכנגד השירים והזמירות שהיו אומרים בבית המקדש אמר הסר מעלי המון שיריך כי מפני שהיו לוים רבים משוררים אמר בהם לשון המון וכן בענין הזמר אמר וזמרת נבליך לא אשמע.
פסוק כד:והיה תכלית דבריו ויגל כמים משפט רוצה לומר יהיה המשפט אשר כבשתם והסרתם מגולה ביניכם ובלתי פוסק כמים הנובעים שהם מגולים ובלתי פוסקים כאלו תאמר מימי הימים והנהרות והוא אומרו עוד וצדקה כנחל איתן.
פסוק כה:ועשה להם טענה להוכיח שחסד ואמת ומשפט היה חפץ ולא זבח באומרו הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר וגו' והנה אמר הזבחים ה"י לתימה כאילו יאמר האם זבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה שהלכתם בו, ואמר זה לפי שישראל בהר סיני עשו עולה תמיד מאחד בניסן בשנה השנית שהוקם המשכן עד בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש שנסעו מסיני שהם כמו חמשים יום כי כל זמן שהיו בסיני היו קרובים ליישוב והיה להם בשר ויין לנסך אבל אחרי שנסעו משם ובאו לארץ ערבה ושוחה לא היה מרעה לצאנם ולא יין ולכן נעדר מהם הבשר והיין ולא הקריבו במדבר זבחים ומנחה, ואין טענה ע"ז מחשבון ארבעים שנה כי יום בשנה יחשב לשנה וכמו שכתב ה"ר אברהם בן עזרא. והענין כולו שכאשר הוליך אותם במדבר שנים רבות לא הגישו לפניו ית' עולות וזבחים רק צוה אותם לעשות משפט והוא על דרך מה שאמר ירמיהו (ז, כב) כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח וגומר, וחכמים ז"ל אמרו העשויה בהר סיני רבי אליעזר אומר מעשי עולה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה ושוב לא פסקה אלא מה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל שבטו של לוי שלא עבדו עבודה זרה הם הקריבוה, ועוד בדבריהם ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא עשו בני ישראל במדבר אלא פסח זה בלבד וכן הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר וגומר רבי שמעון בן יוחאי אומר ישראל לא היו מקריבין ומי היה מקריב שבטו של לוי שנאמר ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך ואומר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי ישראל שעבדו עבודה זרה לא הקריבו שבטו של לוי שלא עבד עבודה זרה הקריבו.
פסוק כו:ואומרו ונשאתם את סכות מלכיכם פירשו המפרשים סכות מגזרת הסכת ושמע ישראל (דברים כז, ט), והטעם כמו סכלות רצון, ופירוש מלככם על הכוכב הגדול בצבא שהוא כמלך על צבאו, וכן כיון צלמיכם הוא גם כן שם לעבודה זרה ולצלמים שהיו עובדים. ולי נראה שמלככם הוא כפשוטו שבעבור שהיו מלכי יהודה החטאים בנפשותם מרשיעים את העם ומטים אותם לעבודה זרה וישראל היו סובלים אותם לכן אמר ונשאתם את סוכות מלככם רוצה לומר תשאו על עצמכם עון הסבל שהייתם סובלים למלככם, וגם כן עון כיון צלמיכם כוכב אלוהיכם רוצה לומר אשר עשיתם לכם צלמו לעובדו, (כז) ובעון כל זה תבואו לגלות גם אתם בני יהודה ולא תהיה גלותכם לדמשק וארם הלוחמים עתה בכם אבל יהיה גלותכם מהלאה לדמשק הרחק מאד משם. ורש"י פירש ונשאתם את סכות מלככם ונשאתם בגולה עמכם את כל גילוליכם שירכיבו האויבים על צואריכם לשאת אותם עמכם בגולה ופירש סכות מלכיכם וכל הפסוק על מיני העבודה זרה שהיו ביניהם: הנה התבאר מזה שפרשת הוי המתאוים את יום ה' כולה על מלכות יהודה נאמרה כמו שפירשתי ולכן זכר להם ענין הזבחים עולה ומנחה וסמך אחרי זה הוי השאננים בציון וגומר, והותרה בזה השאלה השישית:
