פסוק א:שמעו את הדבר הזה - וקוננו אותו.
פסוק ב:נפלה, בתולת ישראל - מלכות בית יהוא, במות ירבעם בן יואש.
פסוק ג:כי, היוצאת - פועל עומד. ואל תתמה על בני יצאוני ואינם, כי פירושו יצאו ממני, או תהיה זאת המלה כמלת שב, שהיא במקומות עומדת ובמקומות יוצאה והוצרכתי לומר ככה, בעבור מלת תשאיר, והטעם כי איך תקום המלוכה ולא נשארו מאנשי החלק העשירית?!
פסוק ד:כי - הטעם דרשוני, וחיו ולא ימותו הרבים הנזכרים.
פסוק ה:ואל תדרשו בית אל - ששם העגל והוא מקום ממלכת ירבעם.
פסוק ה:יהיה לאון - וי"ו תחת יו"ד, כמו ואתה הוה להם למלך. הנה יד ה' הויה. או הוא כמשמעו, שסופו להקרא כן.
פסוק ו:דרשו, יצלח - יבקע, כמו: וצלחו את הירדן ובית יוסף פעול והוא ירבעם שהוא מאפרים, כאשר אפרש עוד.
פסוק ז:ההופכים - המלכים הם השופטים.
פסוק ז:וצדקה לארץ הניחו - לעשותה. ויפת אמר: הניחוה לאנשי הארץ ואיך שכחו השם שהוא.
פסוק ח:עושה כימה - נאם אברהם המחבר: דע כי שנים מקומות יש בגלגל והם הסדנים ועש, שהוא העגלה הוא הנקרא הדוב, הוא קרוב מהסדן הצפוני, על כן יראה עש לעולם בקיץ ובחורף בכל היישוב הצפוני, ויש סמוך לסדן הדרומי כוכב גדול אדום יקרא ובלשון ישמעאל סהיל. ויש כוכבים קטנים קרובים אליו ואלה יראו פעמים לכל מי שידור קרוב מהקו השוה והצפוניים לא יראו אחד מאלה, על כן קראם הכתוב: חדרי תימן, ונקראו אלה חדרי תימן, בעבור שהם ביישוב אינן נראין ונקרא עש מגזרת עושו, שהם שבעה שאינם מתפרדים.
פסוק ח:והנה נשאר לפרש כסיל וכימה – ודעת קדמונינו: שכימה הוא זנב טלה וראש שור והם ששה כוכבים נראים, אע"פ שהם קטנים וידוע בראיות גמורות שגלגל המזלות מתחבר עם הגלגל העליון בשנים מקומות, ובשניהם יקראו נקודת ההשתנות ומשם נוטה גלגל המזלות לצד צפון עשרים ושלש מעלות וחצי, מעלה וחצי ששיתם וככה לצד דרום והנה הם ג' נקודות והשמש הולכת בדרך גלגל המזלות, ע"כ יתהפך הבקר לצלמות ויום ללילה תחשיך בכל היישוב.
פסוק ח:וטעם לקרוא הנקודה כימה - כי שם היתה כימה בימים קדמונים, כי בכל מאה שנה יתגלגל גלגל המזלות ממערב למזרח קרוב ממעלה וחצי והנה בימי בלטמיוס החכם ואין לו רק אלף שנים מצא לב האריה על שתים מעלות, והנה היום על שמנה עשרה וידוע כי לעולם הוא לב האריה על תשע מעלות כנגד הצורה, רק לא כנגד נקודה המחברת. והנה כסיל הוא לנוכח כימה ואיננו אחד, רק רבים ולב העקרב מהם ולאלה הדברים צריך פירוש.
פסוק ח:וטעם הקורא למי הים – הם העבים העולים ואחר כך ישפכם על הארץ והמפרש כי על טביעת פרעה איננו פשט ולא דרש, כי פרעה לא טבע ביבשה. וטעם להזכיר אלה הדברים, שהיה ראוי למלך שהוא שופט לדעת חכמת השם וגבורתו ואיך יהפוך היום ללילה ויעלה בכחו המים מהים שהן למטה וישפכם על הארץ, ואיך לא יפחדו, כי השם יהפך מלכות השופט ויבא צר בצווי השם וגזירתו עליו להשחית ממלכתו על כן אחריו.
פסוק ט:המבליג שוד על עז - ולא יועיל המבצר על כן: ושוד על מבצר יבוא.
פסוק י:ואם נביא יוכיח השופט ישנאהו הוא ושריו, על כן כתיב: שנאו בשער מוכיח.
פסוק יא:לכן, בושסכם - אין ריע לו, כי הבי"ת שורש כי לא יתכן היותו משרת עם שם הפועל, כי אם אפס משקלו וטעמו לעשות חמס לדל.
פסוק יא:ומשאת בר - שעמל בה תקחו ממנו בחזקה, וזה תגמולכם בתי גזית בניתם.
פסוק יב:כי ידעתי - אם תעשו זה בסתר אני ידעתיו.
פסוק יב:צוררי צדיק - במשפט.
פסוק יג:לכן - יש מהמשכילים שידום ולא יוכיח בעבור פחד המלך.
פסוק יד:דרשו - טוב שם דבר, או תואר הטובה, דרך הטוב או החק או הדבר.
פסוק יד:כאשר אמרתם - בלבבכם.
פסוק טו:שנאו רע - תואר והוא אדם רע, וככה אהבו טוב שהוא המוכיח ודובר תמים.
פסוק טו:שארית יוסף - כי המלך מבני יוסף.
פסוק טז:לכן - אם לא תשמעו תבוא עליכם הרעה בכל רחובות מספד יהיה.
פסוק טז:הו הו - חסר יו"ד, כמו הוי.
פסוק טז:וקראו אכר אל אבל - כי לא יקצרו מה שזרעו כאשר לא ישתו יין כרמיהם, על כן.
פסוק יז:ובכל כרמים מספד - טעם כי אעבר - דרך משל על חרונו ואפו והם הגזירות שיעברו עליהם.
פסוק יח:הוי - על דרך האומרים: ימהר יחישה:
פסוק יח:יום ה' - להנקם מהם.
פסוק יט:כאשר - הטעם אם ימלט מרעה אחת לא ימלט מרעה אחרת כאשר ינוס, כי הוה על הוה תבוא והנמלט מהארי - יפגענו הדוב, ואם עוד ימלט ובא הבית ובטח כי נמלט - ישכנו נחש.
פסוק כ:הלא - הטעם איך תתאוו לבוא היום והנה חשך והאור הוא תאוה לעינים, לא האפילה.
פסוק כא:שנאתי - אם תאמרו כל הימים שאנחנו מקריבים עולות, לא נראה רע, על כן אמר: שנאתי.
פסוק כא:חגיכם - כבשיכם אסרו חג בעבותים חגים ינקופו.
פסוק כא:ולא אריח - ריח ביום עצרת שלכם, כי אם תעלו עולות שאין אתם חייבים ומנחות לרצות אותי, לא אריח.
פסוק כב:ושלם - יחיד, כי משלמים השם לשון רבים יאמר שלם לשון יחיד.
פסוק כב:ומריאכם - כדברי רבינו האיי זכרונו לברכה: מלשון משנה דחלבו אסור. ואינו מין בפני עצמו, כדברי הגאון רבי סעדיה זכרונו לברכה שאמר: שחלבו מותר ופירש בו בלשון ישמעאל גאמו"ס. ואיננו במקומות אלה והוא גדול מהשור ודומה לו:
פסוק כג:הסר - שירות הלוים ומלת המון בעבורם כאילו אמר הסר אסיפת הלוים המשוררים, או היא מגזירת המית ים, המית השירים.
פסוק כד:ויגל - מגזרת גולות עליות והוא מפעלי הכפל, כמו ימס ככה דעת כל מדקדקי ספרד. והטעם עשו משפט ולא זבח ושיר, כי אין לי חפץ בהם, רק במשפט.
פסוק כה:הזבחים - יראה בדרך הפשט כי ה"א הזבחים ה"א התימה והנה הטעם שלא הגישו. וקדמונינו זכרונם לברכה אמרו: כי הלוים הקריבו ואם היא קבלה קבלנו, כי על דרך הפשט לא הקריבו, והמפרש כי כבש אחד בבקר ואחד בערב לא יגיע לאחד מכם שוה פרוטה, אין לו טעם כי השם לא צוה להקריב יותר והנה עולת תמיד עשו ישראל בהר סיני חמשים יום והיו ישראל בישוב, כי באחד בניסן בשנה השנית הוקם המשכן ובחדש השני בעשרים לחדש נסעו מסיני הרי נ' יום וכל זמן שהיו בסיני היו בישוב, ויין היה להם בעמדם במדבר סיני כמו שנה, והיה להם יין נסך ואחר כך נסעו והוליכו יין עמהם, עד שתעבר יום הכיפורים כי כן כתוב בפרשת אחרי מות, ויעש כאשר צוה ה' את משה ובאו לארץ ערבה ושוחה ואין מרעה לצאנם ואין להם יין, רק בשנת הארבעים שללו המדיינים ואמוריים וככה בבאם אל קדש ביישוב בשנת המ' שללו המדיינים וקנו בהמות. והנה על דרך סברא לא הקריבו ואין טענה מחשבון ארבעים יום, כי יום אחד בשנה חשוב שנה והנה הטעם כאשר הולכתי אתכם במדבר שנים רבות לא הגשתם לי עולות, רק צויתי אתכם לעשות משפט וכן כי חסד חפצתי ולא זבח. וכן בירמיה הוא אומר: כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח.
פסוק כה:והנה טעם ויגל כמים – שלא יפסק כדרך ויהי כנהר שלומך:
פסוק כו:ונשאתם, סכות - מגזרת הסכת ושמע ושרשו סכת והטעם סבלות רצון וכן בלשון ישמעאל, אומר אדם לחבירו: סבתל"י והוא שיאמר לו סבול דברי וקבל ברצון.
פסוק כו:ומלת כיון – ידועה בלשון ישמעאל גם כי הוא כיוא"ן והיא שבתי כי עשו לו צלם: אשר עשיתם. שב אל צלמיכם.
פסוק כו:וכוכב – סמוך כוכב של אלהיכם, עשיתם דמותו לעובדו.
פסוק כז:והגליתי - זה יום החשך הבא עליהם.
פסוק כז:דמשק - מזרח ארץ ישראל.