פסוק א:פרות הבשן. הם נשי השרים בשמרון ועל כי היו מתענגות ושמנות מרוב כל המשילם אל הפרות הרועות בבשן במרעה שמן שהן שמנות ובריאות בשר:
פסוק א:העושקות דלים וגו׳. וחוזר ומפרש שאינם עושקות בידיהן רק הן האומרות לבעליהן הביאה יין ונשתה ולפי שאין להם ממה להביא עושקים הדלים תשושי הכח ואם יעמדו נגדם רוצצים אותם ברדוי ומלקות א״כ העושק והרציצה באה ע״י הנשים וכאלו יעשום הם:
פסוק ב:ונשא אתכם. האויב ישא ויביא אתכם באניות קטנות עשויות בתמונת צנה והדרך להוליך בהן השפחות לא נשים מכובדות:
פסוק ב:ואחריתכן. בניכן ובנותיכ׳ יביאו בספינו׳ העשויות בתמונת קדרה שמביאים בהן הדגים ואינן עשויות להוליך בהן אנשים והאויב לא יחוש עליהם ויביאם בהם:
פסוק ג:ופרצים תצאנה. כאשר ינוסו למלט נפשם אל הארמון שמחוץ לחומת העיר ולהשגב במעוז הארמון הנה תצאנה מן העיר בדרך פרצי החומה הידועות להן כי לא יוכלו ללכת דרך השערים כי האויב ישמור מול השערים וישבום בצאתן ולכן תצאנה דרך הפרצות:
פסוק ג:אשה נגדה. כ״א תצא בפרצה שתמצא תחילה לפניה:
פסוק ג:והשלכתנה ההרמונה. תהיינה רדופות ונשלכות אל הארמון להשגב שמה:
פסוק ד:באו בית אל. הוא דרך גזום כאומר לבן בליעל עשה כחפצך ותראה מה יקרה לך באחרית הימים ודומה לו שמח בחור בילדותיך וגו׳ ואחריו נאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (קהלת י״א:ט׳):
פסוק ד:ופשעו. להקריב שם אל העגל:
פסוק ד:הגלגל. מוסב על באו לומר באו לגלגל ושם הרבו לפשוע כי הזביחה שמה אל העכו״ם הוא עון גדול ורב לפני המקום לפי ששם עמד המשכן בתחילה וכן נאמר כל רעתם בגלגל (הושע ט׳:ט״ו):
פסוק ד:והביאו לבוקר. בכל בוקר הקדימו להביא שם זבחיכם:
פסוק ד:לשלשת ימים. בכל כלות שלשה שנים הביאו שמה מעשרותיכם וכדרך שצותה התורה להביא לירושלים מקום המקדש כמ״ש כי תכלה לעשר וגו׳ בשנה השלישית וגו׳ ואמרת לפני ה׳ וגו׳ (דברים כ״ו:ה׳) הנה אתם הביאום לבית אל והגלגל מקום העגל והפסל:
פסוק ה:וקטר מחמץ תודה. הקטירו לחמי תודה מן לחם החמץ שבהן כי כן היה דרכם אבל התורה לא צותה להקטיר מלחמי התודה ומכ״ש לחם החמץ שאין החמץ נקטר כלל בכ״מ כמ״ש כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכו׳ (ויקרא ב׳:י״א):
פסוק ה:וקראו נדבות השמיעו. הכריזו להביא שמה נדבות והשמיעו ברבים:
פסוק ה:כי כן אהבתם. בזה יפרש אמריו לומר לא שאני מצוה אתכם לעשות כן באמת אבל אמרי המה כי כן אהבתם ולכן אני אומר עשו כאשר אהבתם ותראו מה יקרה אתכם:
פסוק ו:וגם אני. אבל גם אני שלמתי מדה במדה לפי שמנעתם ממזבחי בשר קרבנות ומנחות והנה מזבחי נקי אין עולה ואין מנחה כן אנכי החסרתי מכם בכל עריכם הבשר והלחם באופן שיהיה לכם נקיון שנים מהבשר כי דרך הבשר ליכנס בין השנים בעת האכילה וכמ״ש הבשר עודנו בין שניהם (במדבר יב) ובהעדר הבשר השנים נקיים וכן היו חסירי לחם כי האויב בא בארצם שנה בשנה ואכל תבואות השדה ושלל את המקנה:
פסוק ו:ולא שבתם עדי. עם כל זה לא לקחתם מוסר ולא שבתם אלי:
פסוק ז:וגם אנכי מנעתי מכם וגו׳. ועוד גם זאת עשיתי אני שמנעתי מכם את הגשם כשהיה עוד שלשה חדשים לזמן הקציר ואז הצורך רב אל הגשמים:
פסוק ז:והמטרתי. ולמען לא יאמרו שבמקרה קרה לשנה שאיננה גשומה לכן המטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת הסמוכה לה לא המטרתי למען דעת שבא בהשגחה:
פסוק ז:חלקה. ואפילו בעיר שירדה המטר לא ירדה בכל המקומות אבל חלקה אחת לבד היתה נמטרת והחלקה שאצלה אשר לא תמטיר העב עליה היתה יבשה ורטיבות החלקה שאצלה לא הועיל לה להצילה מן היבשות לדעת שבא בהשגחה:
פסוק ח:ונעו. אנשים משתים או משלש ערים שלא ירד שם הגשם היו נעים ללכת אל עיר אחת שהגשם ירד בה למצוא שם מים לשתות ולא היו שבעים מן השתיה כי מעט מים מצאו בה ולא היה בו די לרוות הצמאון:
פסוק ח:ולא שבתם. עכ״ז לא לקחתם מוסר ולא שבתם אלי:
פסוק ט:הרבות. מרבית פרי גנותיכם וגו׳ אכל ארבה ולא קבלתם הנאה ממרבית הפירות:
פסוק י:בדרך מצרים. כשהלכו בחוריכם רוכבי סוסים לרדת מצרימה לשבור בר כי שם יש הרבה תבואה הנה בדרך אלה בתחילת מלכותו כמ״ש (בס״ע):
פסוק י:ותהיו. אתם בני שומרון לבד תשארו כאוד המוצל מן השרפה:
פסוק י:ולא שבתם. ר״ל ידעתי שלא תקחו מוסר ולא תשובו אלי ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הנבואה ברורה כאלו כבר נעשתה:
פסוק יב:לכן. הואיל ולא שבתם עד הנה לכן אעשה לך כה כמו שאמרתי שאהפוך בכם כמהפכת וגו׳:
פסוק יב:עקב. בעבור אשר אעשה לך את זאת האמור למעלה וידעת א״כ מזה לכן הכון עצמך אתה ישראל לקראת אלהיך להלחם בו לעכב על ידו ואמר כמהתל ומלעיג וכאומר אף שידעת הדבר אין בידך להיות נשמר ממנה:
פסוק יג:כי הנה יוצר הרים. כי הנה ה׳ הוא היוצר את ההרים והוא הבורא את הרוח והכל שלו ובידו והוא מגיד לאדם מה יהיה דבורו כי יודע הוא תעלומות לב ובידו להפך אור השחר להיות חושך והוא דורך על במתי ארץ ר״ל משפיל הוא את הרמים, כי שמו ה׳ אלהי צבאות כי הוא מושל בצבאות מעלה ומטה וכאומר אה כל אלה בו מי א״כ יוכל להיות נשמר מהרעה שהוא מייעד להביא: