פסוק א:הנבואה השנית תחלתה שמעו הדבר הזה פרות הבשן וגו' עד כה הראני ה' והנה יוצר גובי. ויש בה ח' פרשיות. הא', שמעו הדבר הזה פרות הבשן. הב', לכן כה אעשה לך. הג', שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה. הד', כי כה אמר ה' לבית ישראל. הה', לכן כה אמר ה' אלקי צבאות. הו', הוי המתאוים את יום ה'. הז', הוי השאננים בציון. הח', כי הנה ה' מצוה. וראיתי לשאול בה ו' השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה מה היה שבסיפור הרעות אשר סיפר שבאו על האומה סיפר רעת הרעב ב' פעמים, כי ראשונה אמר וגם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם וחוסר לחם בכל מקומותיכם ולא שבתם עדי ואחר זה אמר וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם וגומר ולא שבתם עדי, ושני היעודים האלה אחד מהם שהוא רעת הרעב ולמה אם כן נשנה ב' פעמים ואמר וגם אנכי כאלו הוא יעוד אחר:
פסוק א:השאלה השנית במה שזכר הנביא בתוכחה הזאת ה' פעמים ולא שבתם עדי נאם ה' והוא תימה למה אמר הדבור הזה כ"כ מהפעמים והיה די באחת או בשתים ולא תמצא בכל נבואותיו הדבור הזה פעם אחרת:
פסוק א:השאלה השלישית אינה נדפסת כאן לפי שחסרה מספר ההעתק והמעיין יעיין מתוך התשובה:
פסוק א:השאלה הרביעית באמרו נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, כי יראה מזה שהשבטים לא יחזרו מגלותם והוא בהפך מה שניבאו נביאים רבים וישעיהו זכר קיבוץ ישראל ונפוצות יהודה יקבץ ואמר (ישעי' יא, יג) אפרים לא יקנא את יהודה וגו', וניבא זה יותר בפרט ובביאור יחזקאל אם במ"ש בפרשת העצים (יחזקאל לז, יט) הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי ואמר ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, גם בסוף ספרו זכר חלוקת הארץ לעת"ל בכל שבט ושבט בפני עצמו ואם לא היו עתידים לחזור לא יצדקו הכתובים האלה:
פסוק א:השאלה החמישית באומרו ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעבורו כי הגלגל גלה יגלה ובית אל יהיה לאון, ויקשה בזה למה אמר בבאר שבע לא תעבורו אם היה לענין הע"ז ולא אמר לא תדרשו או לא תבאו כמו שאמר בבית אל ובגלגל, ולמה זכר פורענות הגלגל וענשו ופורענות בית אל וענשו ולא זכר דבר מבאר שבע אם היה העון בשלשתם שוה שהיו עובדים בהם ע"ז:
פסוק א:השאלה הששית בפרשת הוי המתאוים את יום השם, כי איך יתכן שהאנשים ההם החטאים בנפשותם יתאוו את יום השם שהוא יום החרבן והגלות שלהם, והנה הנביא הזה ושאר הנביאים כולם ניבאו שיום השם שהיה עתיד לבא עליהם היה יום צרה ותוכחה ואיך אם כן יכספוהו הכל, גם אומרו שנאתי מאסתי וגומר כי אם תעלו לי עולות ומנחותיכם וגומר איך יתכן לאומרם על מלכות ישראל שלא היו הם עולים לירושלם ולא מקריבים שם קרבנות ואיך יאמר עליהם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח וליעד בעונש בני אפרים בפני עצמם ובני יהודה בפני עצמם כי הוא התחיל ראשונה לספר רשעת מלכות אפרים אם בנשים בנות שמרון שהיו סבות ברעות רבות לבעליהן, ויעד ענשם וגודל רעתם שיהיה בגלות, והוכיח ג"כ את האנשים שהיו מכוונים למרוד ברבונם יתברך בעשותם לעבודה זרה הזבחים והקרבנות שהיו מיוחדים לבית השם, וזכר שהקב"ה התרה בהם חמש התראות מרעות פרטיות שהביא עליהם אשר השלש מהם הם בענין הרעב שיביא עליהם פעם מיד האויבים הבוזזים ושוללים תבואותיהם ופעם בהעצור המטר ופעם בסבת הארבה אוכל התבואות, וכל שלשתם הם תחת סוג הרעב, וההתראה הרביעית היא מהדבר, והה' מהאויבים שהחריבו את הארץ בגליות הראשונים, ולפי שלא אבו שמוע נשא עליהם קינה מהחרבן הכולל משמרון ושארית השבטים ולכן נתן להם עצה שידרשו את השם ולא ידרשו את הבעלים כי אם במסדר את הכוכבים יתברך בורא יומם ולילה כי הוא היכול להחריבם אם לא ישובו בתשובה אליו באופן שיגדל המספד והנהי בכל חוצות שמרון, אחר כך ניבא על בני יהודה שהיו מתאוים חרבן מלכות ישראל והוכיחם עליו ואמר שאין חפץ לה' בעולותיהם וזבחיהם כי אם בעשות משפט והצנע לכת עם אלקיהם, ושמפני העבודה זרה שהיתה ביניהם יגלה אותם מהלאה לדמשק וילכו לבבל ועמון ופלשתים לפי שלא נתנו אל לבם הרעה העתידה לבוא עליהם והיו נוטים לתענוגים ולכן יגדל עונשם בדם ובחרב, ואחר כך ניבא על שתי המלכיות יחד וכמו שיתבאר היטב בפירוש הכתובים:
פסוק א:שמעו את הדבר הזה פרות הבשן וגומר. בעבור שהיו הנשים אשר בשמרון מתענגות ושמנות מרוב העונג והיו מושלות בבעליהן והן היו מסבבות לבעליהן שיעשקו ויגזלו הדלים לתת להן לתענוגי מאכליהן ותכשיטיהן, לכן ניבא הנביא עליהן וקראן פרות הבשן שהבשן הוא מקום מרעה והפרות הרועות בו היו שמנות וטובות ככה קרא את נשי המלכים והשרים שבשמרון בעבור שהיו שמנות ויפות פרות הבשן, וביאר שהיה אומר זה על אותן שהיו בהר שמרון שהנה היו עושקות דלים ורוצצות את האביונים שרוצצות הוא מענין על כמו עשוק ורצוץ, וביאר שלא היו הנה עושקות ורוצצות את האביונים בעצמן אלא במה שהיו אומרות לאדוניהם רוצה לומר לבעליהן הביאה ונשתה והבעלים כדי למלאות שאלתן היו עושקים ורוצצין ומשברים את האביונים שאין להם יכולת כדי להביא לנשותיהן והרי הן אם כן עושקות ורוצצות בהיותן סבה לעושק, (ב) ומפני זה נשבע ה' בקדשו כלומר שגזרה חכמתו העליונה שיבאו על הפרות המעונגות ההן ימי הרעה והגלות שהאויב והצר שזכר בפרשה של מעלה ישא אתהן בצנות באופן שיהיה אחריתן בסירות דוגה, והנה צנות פירשו המפרשים שהוא מלשון צנה וסוחרה אמתו (תהלים צא, ד), שהוא כלי המלחמה יביאו אותם הגבורים להגן בפניהם כדמות מגן סקוד"ו בלע"ז וכן תרגם יונתן ויטלון יתכון עממיא על תריסיהון, אבל הוקשה לי מה ענין הצנה והמגן ביעוד הזה כי הנושא אשה לא ישאנה במגנהו או בצנתו, האמנם תרגם ואחריתכן בסירות דוגה ובנתיכון בדוגות ציידין, והיה אם כן הסיר נאמר כאן על ספינה קטנה שקורין לה בלשון המשנה דוגיתא בבבא בתרא כאילו אמר שבנותיהם שהן אחריתן כי זרעו של אדם הוא אחריתו וכמו שאמר בדניאל (יא, ד) על אלכסנדרו מוקדון ובעמדו תשבר מלכותו ותתן לארבע רוחות השמים, ולא לאחריתו תלכנה בדוגיאות שצודין בהן את הדגים וכמו שכתב רש"י, ולפי דרכו של יונתן נראה לפרש גם כן צנות שהוא שם לאניות כי כמו שצנות הוא שם לאניות הקטנות מאד להיותן בתמונת סיר, והוא שם מסופק כן יש אניות אחרות גם אצלנו היום כתמונת צנה וכאילו אמר שיבואו עליהן ימי הרעה והגלות שישא אותן האויב כרצונו באניות גדולות הנעשות כצנות ובנותיהן הבתולות שהן אחריתן ישא אותן בדוגיאות קטנות הנקראות סירות שצדין הן את הדגה וכדי בזיון וקצף שהשרות הנכבדות ההן תלכנה בדוגיאות עם הפחותים כדרך הזונות, וכן פירשו אבן כספי.
פסוק א:ולפי דעתי שאין הכתוב הזה יוצא מידי פשוטו והצנות הוא לשון קרירות מלשון כצנת שלג ביום קציר (משלי כה, יג), עד שמפני זה נקרא אותו כלי מלחמה צנה מפני שהוא מונע מהכאת ניצוץ השמש בפני האיש ובגופו ובזה יעמוד האדם קר ולא חם, ואחריתכן הוא גם כן כפשוטו מתכלית האדם ואחרית ימיו מלשון ואחריתך ישגא מאד (איוב ח, ח), וגם סירות הוא כמשמעו מלשון סיר הבשר, יאמר שיבאו על הנשים המעונגות האלה הגלות והשביה באופן שישא אותן האויב בצנת שלג כי במקום שהיו בימי הקור יושבות בבתים חמים כמו שנאמר למעלה והכתי בית החורף עתה ילכו בגלותם לשלג ביום ולקרח בלילה, ובמקום שבהיותן בשומרון היו מעונגות בבשר ובלחם ומינים ממינים שונים ויין מלכות כמו שנאמר הביאה ונשתה הנה אחרי גלותן תהיה אחריתן רעה שלא יהיה להם כי אם סירות דוגה ויזכרו את הדגה אשר אכלו במצרים בעבדותם כי אליה בגלותם זה ישאו את עיניהם לא לדבר אחר עם היות הרעה שבמזונות כי כן נותנין בארצנו לעבדים מאכל הדגה להיותה בחנם.
פסוק ג:עוד זכר מעונשן באמרו ופרצים תצאנה אשה נגדה כלומר שתהיה הצרה והרעה כל כך בתוך שמרון עד שהנשים הנכבדות תצאנה משם ולא תצאנה בשערים כי אם בפרצי החומה אשה נגדה כלומר יחידה כל אחת לעצמה מבלי איש עמה כנשים מתיאשות והוא מלשון ויעל העם איש נגדו (יהושע ו, ה), או יאמר שתצאנה בפרצים אשה בפרץ שתמצא נגדה, ואמנם אמרו והשלכתנה ההרמונה כתב רש"י והשלכתנה מעליכן השררה והגאוה שנטלתם ולשון ארמי כי הורמנא דמלכא הוא צווי המלך, ולפי דרכו יהיה ההרמונה לשון צווי כאלו אמר אליהן שאז ישליכו מעליהם הצווים שהיו מצוות לבעליהן הביאה ונשתה, והראב"ע פירש שוהשלכתנה חוזר לואחריתכן שזכר למעלה שנאמר לרעתו על הבנים והבנות ושההרמונה הוא הר שומרון וכאילו אמר והשלכתנה אחריתכן ר"ל בניכם ובנותיכן אל ההר כדי שלא תראינה עיניכן במיתתן מרוב הצער והצרה הוא על דרך ותשלך את הילד תחת אחד השיחים (בראשית כא, טו). ויותר נכון לפרש שנאמר שפחד האויב תצאנה מן העיר בפרצי החומה וכדי שלא ימצאו אתהן האויבים וישבום תשלכנה עצמן ויכנסו אל ההר הגדול אשר אצל שומרון ע"ד מה שאמרה רחב למרגלים ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים (יהושע ב, יז). והיותר מתישב אצלי בזה הוא שהיה ארמון המלך סמוך לחומת העיר והשרות ההנה תצאנה בפרצי החומה מן העיר ותשלכנה עצמן לארמון המלך להשגב שם, וכבר ידעת שהיה מנהג המלכים בימים הקדמונים וגם היום בארץ ישמעאל וגם בתוך הנוצרים כן הוא במלכות ספרד שארמנות המלכים אינם בתוך העיר מבפנים לחומה כי חרפה היה להם לשבת בתוך החומה דלתים ובריח אבל היו חוץ לחומה סמוכה לעיר, ולכן אמר כאן שהנשים בבא האויב לפי שיהיו שערי שומרון סגורים אין יוצא ואין בא תצאנה בפרצי החומה רוצה לומר במקומות ידועין אליהן שהיו פרוצים ותשלכנה עצמן בארמון המלך כדי להשגב שם, ותהיה הה"א אשר בסוף ההרמונה במקום למ"ד כאלו אמר אל ההרמון.
פסוק ד:ואחרי שיעד אותן הנביא ברעה אשר ימצא להן בגלותן אמר כמהתל בואו בית אל ופשעו וגומר, והוא על דרך מה שאמר אליהו לנביאי הבעל קראו בקול גדול כי אלקים הוא (מלכים א יח, כז), כי לפי שהיו בני שומרון עובדים את העגל בביתאל והיו להם גם כן במות לע"ז בגלגל אמר עתה באו ביתאל ופשעו שם בעבודת העגל וכן בגלגל הרבו לפשוע רוצה לומר וכן בואו הגלגל ששם תרבו לפשוע, ושם הביאו לבקר זבחיכם כלומר בכל בקר ובקר הביאו שם זבחיהם, וכן לשלשת ימים שהרצון בו שלש שנים ע"ד ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה, כט), הביאו שמה מעשרותיכם כמו שצותה תורה מקצה שלש שנים (דברים יד, כח), כי בית אל והגלגל יהיו לכם במקום בית ה' להביא שמה זבחיכם ומעשרותיכם, (ה) וכן קטרו מחמץ תודה שהיו מקטירים לעבודה זרה מחמץ במקום מ"ש תורה על חלות לחם חמץ יקריב בקרבנו (ויקרא ז, יג), וכמו שהיה ראוי להביא אל בית השם נדריכם ונדבותיכם כן קראו והשמיעו שיעלה כל אדם נדריו ונדבותיו לבית אל ולגלגל, כי כן אהבתם בית ישראל רוצה לומר אין אני אומר לכם שתעשו כל זה להיותו הישר והטוב כי אם לפי שכן אהבתכם בני ישראל לעשות ולכן אמרתי שתעשו כמעשיכם כי הנה תקבלו גמולכם. ורש"י פירש והביאו לבקר זבחיכם התורה אמרה לא ילין חלב חגי עד בקר (שמות כג, יח), וכומרי העבודה זרה אומרים והביאו לבקר זבחיכם שהיו מלינים אותם ומקריבים אותם לבקר, התורה אמרה בקדשים קלים ביום זבחיהם יאכל וממחרת (ויקרא יט, ו), ואתם אוכלים לשלשת ימים מעשרותיכם רוצה לומר מעשר בהמה שהיו מהקדשים קלים, התורה אמרה שאור לא תקטירו ועבודה זרה אומרת וקטר מחמץ תודה, התורה אמרה לא תאחר לשלמו (דברים כג, כג), ועבודה זרה אומרת וקראו נדבות השמיעו שיכריזו הנדבות אשר ישכחו, וגם כן פי' על פי יונתן קראו והשמיעו שקרבן זה מרוצה בנדבה, והענין שעושים הפך כל מה שאמרה תורה:
פסוק ו:וגם אני נתתי לכם וגומר. כאן ביאר הנביא ההתראות שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל קודם שהביא עליהם את האויב והם חמש התראות, ועל כל אחת ואחת אמר ולא שבתם עדי נאם השם לפי שהיו ההתראות ההן עונשים פרטיים באים על האומה כדי שיראו ויקחו מוסר וישובו אל השם והם לא עשו כן כי העם לא שב עד המכהו וכבר בארתי בפירוש לספר ישעיהו שההתראות האלה ישעיהו התחיל בזכרונם בנבואה הז' תחלתם דבר שלח ה' ביעקב ואם אינם בסדר הזה ויאחז הצדיק עמוס דרכו, כי הנה אמר כאן בהתראה האחת וגם אני נתתי לכם נקיון שנים וגומר רוצה לומר כמו שאתם לא הבאתם זבחים ולא מעשרות לביתי והנה מזבחי נקי אין עולה ואין מעשר כן אנכי החסרתי לכם בכל עריכם הבשר והלחם באופן שיהיה לכם נקיון שנים מהבשר כי השנים עם מאכל הבשר הן מלאות וכמו שנאמר הבשר עודנו בין שיניהם (במדבר יא, לד), ובחוסר לחם האדם רעב. ורש"י פירש נקיון שנים כפירוש יונתן אקהיו' שניא, והנה היעוד הזה אינו מה שזכר אחר כך מעצירת הגשם וחוזק הרעב אבל היתה ההתראה הא' מהעונש הראשון הזה שהיו באין האויבים בארצם מדי שנה בשנה והיו אוכלים התבואות וגוזלים המקנה ובזה היה להם נקיון שנים וחוסר לחם לאמר ואף על פי כן לא שבתם עדי נאם ה', ודומה לזה אמר ישעיהו ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה והעם לא שב עד המכהו.
פסוק ז:וההתראה הב' זכר באומרו וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם שהיתה עצירת הגשמים בארצם וכל שכן בעוד שלשה חדשים לקציר שהוא זמן צורך הגשם, כי אילו היה נעצר הגשם בתחילת השנה לא היו זורעים ולא יפסידו הזרע וישאר להם לאכול ועתה לא יהיה כן כי ימטיר השם על הארץ בתחילת השנה באופן שתזרעו ותוציאו הזרע מבתיכם ואחר כך ימנע את הגשם בעוד ג' חדשים לקציר באופן שתפסידו הזרע שזרעתם ולא תהיה לכם תבואה, וכדי שלא תאמרו שהוא מקרה שקרה לשנה שלא היתה גשומה תראו פלא עצום שאמטיר על עיר אחת ועל עיר א' לא אמטיר, ולא לבד יהיה ההבדל הזה בערים אבל חלקה אחת תמטר שירד עליה הגשם וחלקה אשר לא תמטיר עליה קללתי ועונשי תיבש אותה חלקה, (ח) עד שינועו וילכו שתים או שלש ערים אל עיר אחת רוצה לומר אשר אמטיר עליהם לשתות מים ולא ישבעו כי תהיה מארת ה' בהם. ואין ספק אצלי שהעיר או החלקה והשדה אשר תמטר תהיה לזכות בעליה או לתשובת היושבים בעיר או בעל השדה, ואמר השם כנגדם ואף על פי שהייתם בהתראה הזאת נדונים ברעב ובצמא לא שבתם עדי נאם ה', וכנגד זה אמר ישעיהו (ט, יח) ויהי העם כמאכלות אש רוצה לומר שבהעצר המטר היה השמש בחומו מכה כל הארץ, ולהיותם בשנת בצורת ורעב רב איש את רעהו לא יעזורו וסוף הדברים שם בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. הנה התבאר שאין ההתראה הב' ככח ההתראה הא', והותרה בזה השאלה הא'.
פסוק ט:וזכר ההתראה הג' באומרו הכיתי אתכם בשדפון רוצה לומר עוד הבאתי עליכם רעה אחרת שנפסדה והוכאה תבואתכם בשדפון בשבלים שבסבת הרוח החזק אשר יבא עליהם יהיו שדופות קדים, ובירקון שמוריקות השבלים, וגם שגנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם כל מיני פירות יאכל הגזם, ובמקום שהייתם מרבים בגנות ופרדסים להתענג בפירותיהם לא תזכו בהם כי יאכלם הגזם, וגם בזאת ההתראה לא שבתם עדי נאם ה' ואולי שכנגדה אמר ישעיהו (י, א) הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו שהיו יגעים ועמלים להרבות בגנות ופרדסים וגוזלים קרקעות העניים להחריב גבולם ומה יעשו ליום ה' בשיאכלם הגזם ולכן אמר שם בסוף כל דבריו בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה.
פסוק י:וזכר הרעה וההתראה הד' באומרו שלחתי בכם דבר בארץ מצרים רוצה לומר כשהייתם שולחים בחוריכם וסוסיכם להביא תבואה מארץ מצרים מפני זלעפות רעב שלחתי בכם דבר שקצת ההולכים שמה היו מתים במגפה ואותם שלא ימותו היו הורגים אותם בדרכים בחרב הלסטים, וכשהיו הורגים הבחורים היו שבים סוסיכם והיה עולה סרחון ובאוש מחניכם מאותם המתים בדרכים וגם באפכם היה עולה אותו סרחון כי כאשר הייתם שבים למצרים הייתם רואים אותם המתים מושלכים על פני האדמה והיו דראון לכל בשר, ואעפ"כ לא שבתם עדי להתחנן אלי להשיב אפי מעליכם וכנגד זה אמר ישעיה (י, ד) בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפולו בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה.
פסוק יא:וזכר ההתראה הה' באומרו הפכתי בכם כמהפכת אלקים את סדום ואת עמורה ואמנם מה היתה ההפכה הזאת הנה הראב"ע פירשה כפשוטו שירד עליהם רעמים ואש מן השמים, והנר"ל בזה הוא שאמר זה על החרבן הראשון אשר נעשה בראובני ובגדי ובחצי שבט המנשי שהיו מעבר לירדן וגם כן על הגלות שנעשה אחר כך בעיון ואבל ובית מעכה וינוח וקדש וחצור ואת הגלעד ואת הגליל כל ארץ נפתלי שהגלם תגלת פלאסר מלך אשור ויגלם אשורה, ועליהם אמר הפכתי בכם כמהפכת אלקים את סדום ואת עמורה שהיו אותן הערים של קצת השבטים שוממות מבלי יושב כסדום, וכנגד שמרון ובנותיה אמר ותהיו כאוד מוצל משרפה לפי שניצול אז מיד מלך אשור, ואף על פי כן שהיה לכם לשוב אלי להציל אתכם מיד מלך אשור שלא יבא עוד עליכם לא שבתם עדי וכנגד זה אמר ישעיהו (ט, ח) וידעו העם כולו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגודל לבב לאמור לבנים נפלו וגזית נבנה וגו'. הנה התבאר מזה למה אמר ה' פעמים ולא שבתם עדי נאם ה' שהוא להיותם חמש התראות מחמש רעות, ולמה אמר הפכתי בכם כמהפכת אלקים את סדום ועמורה שלא נזכר ככה בספורי ספר מלכים כי היה זה מאמר המשלי נאמר על חרבן השבטים שהיו קודם שמרון שנזכר שם, והותרה בזה השאלה השניה והשלישית:
פסוק יב:והיה סוף דברי הנביא לכן כה אעשה לך ישראל עקב כי זאת אעשה לך והקשו המפרשים בפירושו כי יראה שהוא מאמר כפול, וענינו אצלי כה אעשה לך כלומר כל אלה הרעות שזכרתי אעשה לך ישראל זו אחר זו בדרך התראה עקב כי זאת אעשה לך רוצה לומר שעוד אני עתיד לעשות לך רעה אחרת יותר גדולה ולכן התריתי בך כל כך טרם בואה, ולכן הכון לקראת אלקיך כאיש היודע אשר אויבו יבא עליו ויכין עצמו כדי להשגב ממנו כן הכון אתה לקראת אלקיך שהוא יוצא להלחם בך, (יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ואמר יוצר הרים כנגד הר שמרון ושאר ההרים סביב לו, ובורא רוח רוצה לומר רוח בני אדם הוא יתן ברוח סנחריב לבא להחריב הר שומרון והוא המגיד לאדם מה שיחו כי הוא המדבר דבריו לנביאים כדי שיתרו בכם, ויהיה לפירוש זה מה שיחו חוזר להקב"ה שהוא מגיד לאדם שהוא הנביא מה שיחו ורצונו של האל יתברך, והדבר הזה אשר יעשה השם יתברך לך הוא שיעשה השחר עיפה כלומר השחר ברב נוגהו ישוב עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים יהיה השם דורך על במות ארצכם כי הוא אלקי הצבאות צבאות עליונים ותחתונים והוא יביא עליכם צבאות מלך אשור, ולכן אמר אחר זה שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקומה שיעדה בזה על גלותם בכללי ועל חרבן שמרון כאילו אמר שאינכם שמים על לב התראותי הנני מביא עליכם רעה אחרת יותר גדולה אשר כל שומעה תצלנה שתי אוזניו. והמפרשים פירשו כדרך חז"ל הכון לצאת לקראתו בתשובה ובמעשים הטובים וייטיב לך ויהפך הרעה לטובה כי הוא אלקיך ומשגיח בך והוא יוצר הרים החזקים ובורא הרוח שמפיל אותם בהכנסו בבטן הארץ ובצאתו ממנה בוקע הארץ ופותחה, וזהו ענין הרעש כי לפירושם זכר הרים ורוח והוא מגיד לאדם מה שיחו כלומר מה שידבר בינו לבין עצמו הפך דברי הכופרים האומרים אין ה' רואה אותנו, והוא יעשה השחר עייפה וחשך ודורך על במותי ארץ ר"ל שהוא משפיל רשעים וגסי הרוח וגבוהים כן יעשה לכם אם לא תשובו ואם תשובו ה' אלקי צבאות שמו כי הוא אלוה צבאות ישראל וירחם עליהם. ומה שפירשתי אני ראשונה הוא היותר נכון בעיני: