פסוק א:שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן, דימוי לגבירות האצילות והעשירות שבעיר שומרון ומסביב לה. פרות הבשן כבדות וגדולות הרבה יותר משאר פרות. הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת, שוברות אֶבְיוֹנִים, עניים, הָאֹמְרוֹת לַאֲדֹנֵיהֶם, בעליהן: הָבִיאָה משקה וְנִשְׁתֶּה. בתפנוקיהן ובדרישתן למלא מיד את רצונותיהן הן דורסות את הדלים והמסכנים.
פסוק ב:נִשְׁבַּע ה' אֱלוֹהִים בְּקָדְשׁוֹ, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם, וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת, השובים יובילו אתכן בסירות קטנות, וְאַחֲרִיתְכֶן תהיה בְּסִירוֹת דּוּגָה. סופכן שתילקחו בספינות דיג.
פסוק ג:וּפְרָצִים, דרך הפרצות שהאויב יפרוץ בקיר או בחומה תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ, כל אשה תצא דרך הפרצה הקרובה אליה שכן מקום המחסה ייפרץ, הביטחון ייעלם, וכל אחת תברח לדרכה. וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה. תושלכו להרמונו של בעל שררה, לבית סוהר או מחנה מעצר שבו ירוכזו אלו שעתידות להימכר לשפחות. נְאֻם־ה'.
פסוק ד:בֹּאוּ לבֵית־אֵל, מרכז הפולחן של ממלכת ישראל, שבו העמיד ירבעם את אחד מעגלי הזהב, וּפִשְׁעוּ. בואו אל הַגִּלְגָּל, שגם הוא היה מעין מרכז דתי שבו חידשו את זכר הברית מימים עברו. והַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ. הנביא לועג למחשבתם שהקרבנות שהם מביאים יפצו על פשעיהם הרבים. וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר, מדי בוקר את זִבְחֵיכֶם לעבודה זרה, או: הביאו בבקרים את קרבנותיכם כדי לאכלם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, את זבחי מַעְשְׂרֹתֵיכֶם – 'מעשר בהמה' האמור בתורה. ישנם קרבנות האמורים להיאכל תוך יומיים לכל היותר, ואילו אתם משאירים אותם ליום השלישי. גם אם אינכם עובדים עבודה זרה של ממש לאלוהים אחרים, אתם מפֵרים את חוקי הבאת הקרבן, כעושים בתוך שלכם.
פסוק ה:וְקַטֵּר, הַקטירו, שִׂרפו על המזבח מֵחָמֵץ של קרבן התּוֹדָה – והרי התורה לא ציוותה להקטיר מלחמי התודה, אדרבא, היא אסרה להקטיר כל חמץ – וְקִרְאוּ לקהל להגיע להבאת נְדָבוֹת, קרבנות נדבה אלה. הַשְׁמִיעוּ, הכריזו זאת, כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. הפולחן שאתם עורכים במרכז הדתי שלכם מיוסד על הכתוב בתורה, אך אתם מזלזלים בפרטים ומשנים מדרישותי ומחוקי.
פסוק ו:וְגַם־אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם בתור עונש נִקְיוֹן שִׁנַּיִם, מחסור חמור באוכל בְּכָל־עָרֵיכֶם וְחֹסֶר לֶחֶם בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם. חרפת רעב אמורה לעורר אתכם לתשובה, וְאולם לֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי, עד אלי. נְאֻם־ה'.
פסוק ז:וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת־הַגֶּשֶׁם בּתקופה שעוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר, יהיה הקציר. לרוב קציר השעורים הוא בניסן וקציר החיטים בסיוון, ושלושה חודשים לפני ימי הקציר הוא שיאה של עונת הגשמים, ואז עדיין לא יָרד גשם. יתרה מזו, גם כשירד גשם כלשהו – וְהִמְטַרְתִּי עַל־עִיר אֶחָת, וְעַל־עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר. חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר, קיבלה גשם, וְחֶלְקָה אֲשֶׁר־לֹא־תַמְטִיר, הומטר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ. הבצורת שאינה אחידה גורמת חוסר ודאות, ערעור ובלבול.
פסוק ח:וְנָעוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עָרִים אֶל־עִיר אַחַת לִשְׁתּוֹת מַיִם. כיוון שהגשם ירד רק במקומות מסוימים ובאופן לא רציף, תושבי הערים היבשות באו אל העיר הגשומה לשתות מים, וְלֹא יִשְׂבָּעוּ. בני העיר לא הניחו להם לשתות, משום שאין להם די מים עבור שלוש ערים. וְגם אז, למרות הרמזים והעונשים – לֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי. נְאֻם־ה'.
פסוק ט:הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן, מחלה הגורמת לתבואה להתייבש, וּבַיֵּרָקוֹן, פטריות העולות ביבול ומקלקלות אותו. הַרְבּוֹת, ריבוי גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם – את כל אלה יֹאכַל הַגָּזָם, מין חגב, ובכל זאת לֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי. נְאֻם־ה'.
פסוק י:שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ יציאתכם למִצְרַיִם. הָרַגְתִּי בַחֶרֶב בַּחוּרֵיכֶם עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם. גדודי פרשים נפלו בשבי – הרוכבים נהרגו, והסוסים נלקחו שלל. וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ, סירְחון מַחֲנֵיכֶם וּבְאַפְּכֶם. וְאף שצחנת הגוויות עלתה באפכם, לֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי. נְאֻם־ה'.
פסוק יא:הָפַכְתִּי בָכֶם כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה. עולמכם התהפך עליכם; מהומות ירדו עליכם מלמעלה. וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה, כמו גזיר עץ שחלקו שרוף וחלקו טרם נשרף, וְלֹא־שַׁבְתֶּם עָדַי. נְאֻם־ה'.
פסוק יב:כיוון שכל העונשים אינם מועילים, לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ יִשְׂרָאֵל, עֵקֶב כִּי־זֹאת אֶעֱשֶׂה־לָּךְ – הִכּוֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. התכונן להתגלות של אלוקיך, שתהיה מאיימת הרבה יותר. כאשר יבוא אלוקים עצמו, ולא הרעב, הבצורת, השידפון, היירקון והגזם, הדבר, והחרב, שהם שליחיו, לא תוכלו להמשיך לדבוק באדישותכם ובשלוות רוחכם.
פסוק יג:כִּי הִנֵּה הוא יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ, עוסק בדברים הגדולים ביותר, ועם זאת הוא קשוב לפרטים הקטנים ביותר – מַגִּיד לְאָדָם מַה־שֵּׂחוֹ. יכול לדווח לאדם על מה שוחח עם חברו. עֹשֵׂה את השַׁחַר ועֵיפָה – קדרות וחשכה וְדֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי אָרֶץ, ה' אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת שְׁמוֹ. מי שלא התרגשו מן האסונות ומדברי התוכחה של הנביא על חוסר רגישותם, והמשיכו לנהוג כמקדם, עשויים להשתנות כאשר יבוא יום ה' הגדול באחרית הימים. אולי יחולל המפגש הישיר יותר עם אלוקים תמורה בעולמם.