פסוק א:דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר־הָיָה בַנֹּקְדִים, אחד ממגדלי הצאן מִתְּקוֹעַ. אֲשֶׁר חָזָה עַל־יִשְׂרָאֵל ולא רק עליהם בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ, רעידת אדמה קשה מאוד שהחריבה מקומות יישוב בארץ, ובשל עצמתה נחרטה בתודעת העם במשך דורות רבים.
פסוק ב:וַיֹּאמַר: ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ, והקול הזה יישמע ויפעל בכל העולם. וְאָבְלוּ, יקמלו מקולו נְאוֹת, מקומות המרעה של הָרֹעִים, וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, אזור פורה ובו צמחייה רבה.
פסוק ג:כֹּה אָמַר ה': אבוא חשבון עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק, בירת ארם, הממלכה המאיימת מצפון, ואבליג, וְאולם עַל־אַרְבָּעָה, הפשע הרביעי, שהוא חמור מהם, לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, לא אסלח, לא אשיב את גזר דיני או חרון אפי מהם, או: לא אנהג כשופט המשיב את מי שזוּכָּה בדין אל מעמדו הקודם. הפשע הרביעי הוא עַל־דּוּשָׁם, דישתם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל, כלי דישה, אֶת־הַגִּלְעָד, על ההשמדה האתנית שביצעו המלכים האחרונים של ארם בגלעד, לאחר שפלשו לשם, כבשו את המקום מישראל ביד קשה והטילו את מוראם על התושבים.
פסוק ד:על כן – וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל, שר צבא ארם שעלה לשלטון ומלך. ייתכן שעל שמו התכנו ממלכת ארם והנהגתה. וְאָכְלָה את אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד, השליט הארמי שקדם לחזאל.
פסוק ה:וְשָׁבַרְתִּי את בְּרִיחַ שער העיר דַּמֶּשֶׂק, אפרוץ את העיר בפני אויבים, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת־אָוֶן, אזור מישורי בקרבת דמשק. מן הסתם אין זה שמו האמתי של המקום אלא כינויו בפי הנביא על שם העבודה הזרה של תושביו. לא רק העיר דמשק תיהרס אלא גם היושבים בסביבתה יושמדו, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט, אוחז במטה או בשרביט, כלומר מושל, יסולק מִבֵּית עֶדֶן, וְגָלוּ עַם־אֲרָם קִירָה, אל העיר האשורית קיר. אָמַר ה'. הנביא רומז להגליה העתידית של ארם בידי ממלכת אשור.
פסוק ו:נבואה נוספת: כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה, העיר הפלשתית התקיפה, אבוא אִתה חשבון, אך עדיין אמָּנע מלהענישה, וְאולם עַל־אַרְבָּעָה, הפשע הרביעי, שהוא חמור מהם, לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, לא אבליג עליו, והוא הפשע שפשע כנגד עם ישראל – עַל־הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר שבויים מיהודה לֶאֱדוֹם. העזתים שיתפו פעולה עם ממלכת אדום, ששנים רבות הייתה כפופה ליהודה ומפעם לפעם הייתה מתמרדת. הפלשתים לא היו חזקים דיים כדי לתקוף את ארץ יהודה, אבל כשפרצה מלחמה אחרת, הם הצטרפו וסייעו לאויבים, ועוון זה לא יימחל להם.
פסוק ז:לפיכך – וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה, וְאָכְלָה האש לא רק את חומות העיר אלא גם את אַרְמְנֹתֶיהָ, בתיה הגדולים או טירותיה והמבצרים שבתוך העיר. העיר כולה תיפול ביד האויב. ועזה לא תיענש לבדה –
פסוק ח:וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב גם מֵאַשְׁדּוֹד, שאף היא עיר פלשתית, וְתוֹמֵךְ, מחזיק בשֵׁבֶט, כלומר מושל מֵאַשְׁקְלוֹן, עיר פלשתית אחרת, וַהֲשִׁיבוֹתִי, אַטה את יָדִי עַל, אעניש ואכה גם את עֶקְרוֹן, שגם היא מערי פלשתים. וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים, אָמַר ה' אֱלוֹהִים. המלך עוזיהו הוא ששבר את כוחם של הפלשתים, וייתכן מאוד שהדבר אירע לאחר שנאמרה הנבואה.
פסוק ט:כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי־צֹר אבליג, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם. אמנם ממלכת צור רחוקה מאדום, אבל הצורים שלחו ידם במסחר, והם סחרו בכול – בבגדים, במתכות וגם בבני אדם. אף את שבויי המלחמה מישראל שלחו לאן שהתבקשו, וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים. בין צור וירושלים שררו יחסי ידידות ואף נכרתה ברית עוד מזמן דוד ושלמה. במשך דורות לא ידוע על סכסוכים בין המדינות. אדרבא, מלכי ישראל קשרו אפילו קשרי נישואין עם מלכי צור וצידון. כיוון שאומה זו, שנחשבה לידידותית, הפכה פניה ושיתפה פעולה עם אויבינו, היא תיענש.
פסוק י:וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ. לצור לא מנובא חורבן גמור או השמדה רבתי, כפי שתואר לעיל לגבי הפלשתים, אך גם תושביה של צור יוכו ויובסו.
פסוק יא:כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם, וְאולם עַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו, שכן אדום הוא עשָׂו, אחיו של יעקב אבינו. וְשִׁחֵת רַחֲמָיו, אם היו לו רחמים, הוא השחית ובזבז אותם ולא הביאם לכלל מעשה. וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ, כעסו. וְאת עֶבְרָתוֹ, זעמו שְׁמָרָה לנֶצַח. אדום שמרה ליהודה טינה על היותה כפופה לה במשך שנים רבות. אחת הפעמים שאדום התקוממה כנגד יהודה הייתה סמוכה לנבואה זו. ממלכת יהודה לא הייתה במיטבה, והאדומים ניצלו את שעת הכושר ופתחו במלחמה נגדה.
פסוק יב:אשר על כן, הנביא מנבא להם מפלה ותבוסה. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן, חבל ארץ מארץ אדום, עיר או משפחה, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה, עיר חשובה באדום.
פסוק יג:כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי־עַמּוֹן, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד, בני עמון פלשו לגלעד בשעה שנחלש כוחה של ממלכת ישראל, ושיספו שם באכזריות את הנשים ההרות. העמונים עשו זאת לְמַעַן הַרְחִיב אֶת־גְּבוּלָם. בני עמון ניסו לכבוש את אזור הגלעד הסמוך להם במשך דורות רבים. בעקבות תביעותיהם הטריטוריאליות מפעם לפעם הייתה פורצת שם מלחמה. הרג של נשים ועובָּרים חפים מפשע בא לשם דיכוי האוכלוסייה ומניעת התקוממות בעתיד.
פסוק יד:וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה, רבת בני עמון בירתם, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה, בְּסַעַר, בסערת קרב בְּיוֹם סוּפָה. לא תהיה זו מפלה קטנה אלא מלחמה גדולה שבה הם יוכו מכה אנושה שתשבור את המדינה.
פסוק טו:וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה, הוּא וְשָׂרָיו יַחְדָּו. אָמַר ה'.
