א כִּ֗י הִנֵּ֛ה בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה וּבָעֵ֣ת הַהִ֑יא אֲשֶׁ֥ר אשוב (אָשִׁ֛יב) אֶת־שְׁב֥וּת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃ ב וְקִבַּצְתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְה֣וֹרַדְתִּ֔ים אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט וְנִשְׁפַּטְתִּ֨י עִמָּ֜ם שָׁ֗ם עַל־עַמִּ֨י וְנַחֲלָתִ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר פִּזְּר֣וּ בַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־אַרְצִ֖י חִלֵּֽקוּ׃ ג וְאֶל־עַמִּ֖י יַדּ֣וּ גוֹרָ֑ל וַיִּתְּנ֤וּ הַיֶּ֙לֶד֙ בַּזּוֹנָ֔ה וְהַיַּלְדָּ֛ה מָכְר֥וּ בַיַּ֖יִן וַיִּשְׁתּֽוּ׃ ד וְ֠גַם מָה־אַתֶּ֥ם לִי֙ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן וְכֹ֖ל גְּלִיל֣וֹת פְּלָ֑שֶׁת הַגְּמ֗וּל אַתֶּם֙ מְשַׁלְּמִ֣ים עָלָ֔י וְאִם־גֹּמְלִ֤ים אַתֶּם֙ עָלַ֔י קַ֣ל מְהֵרָ֔ה אָשִׁ֥יב גְּמֻלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם׃ ה אֲשֶׁר־כַּסְפִּ֥י וּזְהָבִ֖י לְקַחְתֶּ֑ם וּמַֽחֲמַדַּי֙ הַטֹּבִ֔ים הֲבֵאתֶ֖ם לְהֵיכְלֵיכֶֽם׃ ו וּבְנֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְנֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם מְכַרְתֶּ֖ם לִבְנֵ֣י הַיְּוָנִ֑ים לְמַ֥עַן הַרְחִיקָ֖ם מֵעַ֥ל גְּבוּלָֽם׃ ז הִנְנִ֣י מְעִירָ֔ם מִן־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתָ֖ם שָׁ֑מָּה וַהֲשִׁבֹתִ֥י גְמֻלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם׃ ח וּמָכַרְתִּ֞י אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיַד֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְכָר֥וּם לִשְׁבָאיִ֖ם אֶל־גּ֣וֹי רָח֑וֹק כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ ט קִרְאוּ־זֹאת֙ בַּגּוֹיִ֔ם קַדְּשׁ֖וּ מִלְחָמָ֑ה הָעִ֙ירוּ֙ הַגִּבּוֹרִ֔ים יִגְּשׁ֣וּ יַֽעֲל֔וּ כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃ י כֹּ֤תּוּ אִתֵּיכֶם֙ לַֽחֲרָב֔וֹת וּמַזְמְרֹֽתֵיכֶ֖ם לִרְמָחִ֑ים הַֽחַלָּ֔שׁ יֹאמַ֖ר גִּבּ֥וֹר אָֽנִי׃ יא ע֣וּשׁוּ וָבֹ֧אוּ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם מִסָּבִ֖יב וְנִקְבָּ֑צוּ שָׁ֕מָּה הַֽנְחַ֥ת יְהוָ֖ה גִּבּוֹרֶֽיךָ׃ יב יֵע֙וֹרוּ֙ וְיַעֲל֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט כִּ֣י שָׁ֗ם אֵשֵׁ֛ב לִשְׁפֹּ֥ט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם מִסָּבִֽיב׃ יג שִׁלְח֣וּ מַגָּ֔ל כִּ֥י בָשַׁ֖ל קָצִ֑יר בֹּ֤אֽוּ רְדוּ֙ כִּֽי־מָ֣לְאָה גַּ֔ת הֵשִׁ֙יקוּ֙ הַיְקָבִ֔ים כִּ֥י רַבָּ֖ה רָעָתָֽם׃ יד הֲמוֹנִ֣ים הֲמוֹנִ֔ים בְּעֵ֖מֶק הֶֽחָר֑וּץ כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהוָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הֶחָרֽוּץ׃ טו שֶׁ֥מֶשׁ וְיָרֵ֖חַ קָדָ֑רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם׃ טז וַיהוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽיהוָה֙ מַֽחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יז וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר־קָדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא־יַֽעַבְרוּ־בָ֖הּ עֽוֹד׃ יח וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכָל־אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֤ית יְהוָה֙ יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים׃ יט מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וֶאֱד֕וֹם לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה מֵֽחֲמַס֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁפְכ֥וּ דָם־נָקִ֖יא בְּאַרְצָֽם׃ כ וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלִַ֖ם לְד֥וֹר וָדֽוֹר׃ כא וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַֽיהוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, וִירוּשָׁלִָם,
פסוק ב:
וְקִבַּצְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל־עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ אותם בַגּוֹיִם, וְאֶת־אַרְצִי חִלֵּקוּ.
פסוק ג:
וְאֶל, על שבויי בני עַמִּי יַדּוּ, יפילו גוֹרָל. וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה. ככל ששבוי גדול וחזק יותר, כך מחירו גבוה יותר. על כן ילד, שאין מחירו רב, יימכר בעד ביקור אצל זונה. וְאת הַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַעבור יַּיִן וַיִּשְׁתּוּ.
פסוק ד:
וְגַם אשפוט עמים מסוימים – מָה־אַתֶּם, ערככם לִי, צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת?! הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי, וְאִם־גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי?! מה אתם עושים למעני?! האם אתם נותנים לי דבר-מה?! קַל מְהֵרָה, במהירות אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם. זה יהיה משפט הצדק שלכם.
פסוק ה:
אֲשֶׁר־כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם, וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם.
פסוק ו:
ואת בְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלִַם השבויים מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים, לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם. בצור, ובצידון ואף בערי הפלשתים ישבו ספנים. את השבויים שלקחו מבני יהודה, הם מכרו ליוון, שנחשבה אז לארץ רחוקה מאוד.
פסוק ז:
הִנְנִי מְעִירָם מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה, להחזיר אותם לארצם, וַהֲשִׁבֹתִי גְמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם, והמצב יתהפך –
פסוק ח:
וּמָכַרְתִּי אֶת־בְּנֵיכֶם וְאֶת־בְּנֹתֵיכֶם בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה, וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם, לתושבי ממלכת שבא, ששכנה או בקצה הדרומי של ערב הסעודית או בצדו האחר של הים, באפריקה המזרחית, אֶל־גּוֹי רָחוֹק, כִּי ה' דִּבֵּר.
פסוק ט:
קריאה למלחמה: קִרְאוּ־זֹאת בַּגּוֹיִם, הכריזו באוזני כולם, קַדְּשׁוּ, הכינו מִלְחָמָה, הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים, יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה.
פסוק י:
כֹּתּוּ, שִׁברו את אִתֵּיכֶם, והִפכו את הברזל שלהן לַחֲרָבוֹת, ואת מַזְמְרֹתֵיכֶם, המשמשות לקציצת ענפים, עשו לִרְמָחִים. גם הַחַלָּשׁ יֹאמַר: גִּבּוֹר אָנִי, כי כולכם תבואו.
פסוק יא:
עוּשׁוּ, חושו, מהרו וָבֹאוּ כָל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב למקום אחד וְנִקְבָּצוּ, שָׁמָּה הַנְחַת, הורֵד, ה', את גִּבּוֹרֶיךָ, גיבורי אויביך.
פסוק יב:
יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם מִסָּבִיב.
פסוק יג:
תיאור סמלי של המלחמה: שִׁלְחוּ מַגָּל לקצור כִּי בָשַׁל כבר הקָצִיר. בֹּאוּ רְדוּ, כִּי־מָלְאָה הגַּת בענבים. הֵשִׁיקוּ, התמלאו הַיְקָבִים על גדותיהם כִּי רַבָּה רָעָתָם. הכול בשל ומוכן, והגיעה השעה להשיב לגויים כגמולם.
פסוק יד:
הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים יבואו בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ, עמק יהושפט, הנקרא כך משום שהוא תלול ומבותר, כִּי קָרוֹב יוֹם ה' בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ.
פסוק טו:
שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ, יחשכו ביום ה', וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם, אורם. המאורות לא יאירו כלל.
פסוק טז:
וַה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. תהיה מהומה, הכול יהיה קודר ואפל והעולם כולו ירעד, אך יחד עם זאת – וַה' יהיה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ, וּמָעוֹז, מקום בטוח ומבוצר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אתם, בני ישראל, תהיו בטוחים.
פסוק יז:
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי. וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ ביד בניה, וְזָרִים לֹא־יַעַבְרוּ־בָהּ עוֹד לשם כיבוש או בתהלוכת ניצחון.
פסוק יח:
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים, ייזל מהם עָסִיס, מיץ פֵּרות וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב. מן הגבעות ישפע חלב. וְכָל־אֲפִיקֵי יְהוּדָה, שבהווה הם יבשים למדי, יֵלְכוּ מָיִם. וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא, ויהפוך לנהר גדול – וְהִשְׁקָה אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים, שהוא כנראה חלקו התחתון של נחל קדרון, שבית ה' עומד באגן ההיקוות שלו. נחל זה זורם מזרחה דרך מדבר יהודה לים המלח.
פסוק יט:
לעומת יהודה, שתהיה שופעת, פורייה ופורחת, מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה, וֶאֱדוֹם, שאינה ידועה גם היום כשטח פורה במיוחד, לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה. זוהי נקמת ה' בהם מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ הגויים דָם־נָקִיא, נקי בְּאַרְצָם של בני יהודה.
פסוק כ:
וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר.
פסוק כא:
ובאשר לכל אלה שנהרגו והתייסרו על ידי הגויים – וְנִקֵּיתִי, גם אם אנקה את הגויים משאר עברות שבידם – את דָּמָם של בני יהודה שנהרגו לשמי ולכבודי, לֹא־נִקֵּיתִי. וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן. כשה' ימלוך בציון, יבוא הגמול הראוי לכול גם על שופכי הדם מימים עברו.