פסוק א:כי הנה בימים ההמה וגומר, זה הייעוד הששי שייעד פה הנביא, ועם היות שתלה קבוץ הגליות ביהודה וירושלם יתחייב מזה שלא ישובו גם כן שבטי יה אשר הגלה סנחריב, אבל הנביא הזה יואל לבד על יהודה וירושלם היתה נבואתו ולכן לא זכר דבר ממלכות ישראל כמו שזכרתי למעלה, ובעבור שזכר הנביא ענין אותה המלחמה והנקמה ברמז באמרו דם ואש וגומר השמש יהפך לחשך וגומר בא לבאר מתי תהיה אותה הנקמה ועל מה תהיה, וזהו כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשיב את שבות יהודה וירושלם כלומר כאשר יקרב זמן גאולתם וארצה להושיעם הנה ראשונה אקבץ את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וכתב הרב רבי דוד קמחי שהמלחמה הזאת אשר ייעד הנה היא מלחמת גוג ומגוג שיבא על ישראל ויתן השם בלב כל הגוים לעלות עמו, ואני כבר כתבתי במקום הנזכר למעלה שלא יאמר הנביא כל הגוים כי אם על אדום וישמעאל שהם שתי כתות אמונת הגוים שכוללים כל יושבי תבל ושוכני ארץ היום הזה, וידוע שבני אדום לא יעלו עם גוג ומגוג אשר בקצה המזרח כי מה להם עמו, אבל הענין הוא כמו שכתבתי שם שמסבב הסבות יתברך ישים אז בלב אומת אדום ומלכיה לעבור ולכבוש ארץ הצבי כי שם עיניהם ולבם תמיד כל הימים וכולם קיימו וקבלו שירושלם היא בית ה' ושער השמים כ"ש לדעתם ששם מקום קבורת יש"ו הנוצרי וכל מאויים על הארץ ההיא, גם שהם כבר התחזקו ומשלו בה שני פעמים אחרות ובראשונה התמידו בממשלתה תק"ס שנה מעת שלכדה טיטוס עד שלקחוה מידי הנוצרים הערביים ממלכות ישמעאל והפעם השנית היתה אחר תע"א שנה שמשלו בה הערביים שאז חזרו הנוצרים ממלכות צרפת וממלכות אינגלטיר"א וגם מאנשי איטלי"א ויעלו על ארץ ישראל וילכדוה, ובימי רש"י היה והמליכו מלך בירושלם והחזיקו בה בפעם ההיא פ"ה שנה שחזרו הישמעאלים והתגברו עליהם ולכדוה מידם והחזיקו בה עד היום הזה, והנה דברי הנבואות יורוני יאמרו לי שעוד פעם אחרת יתעוררו בני אדום לומר נעלה ביהודה ונקיצנה ויבאו על הארץ בטח ויכבשוה ויעשו בבני ישמעאל מכת חרב והרג ואבדן ויאספו על זה בני ישמעאל מבבל ומאשור ומפאות המזרח ויבאו על הנוצרים למלחמה לנקום דם אחיהם השפוך ולקחת את הארץ הקדושה מידיהם ואז תהיה נקמת השם בבני אדום ובבני ישמעאל כי תהיה חרב איש באחיו, ומפני שהישמעאלים מאשור ומבבל החריבו את הארץ הקדושה פעם ראשונה ובני אדום החריבוה שנית לכן יהיה מהמשפט האלקי שבמקום הרשע אשר עשו שמה יהיה משפטו מהם, וידמה שיהיה גוג ראש לאנשי המזרח במלחמה ההיא אבל לא יהיה התעוררותו לבא להלחם בישראל כמו שחשבו המפרשים כי אם להלחם בנוצרים אויביהם.
פסוק ב:והנה על אותו ההתעוררות שיעשה השם בעמים אמר הנביא כאן וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט שתהיה שם המלחמה, ונקרא העמק כן אולי שעשה יהושפט שם מעשה רשום, והיותר נכון שהוא מפני שתוף השם שיהושפט הוא רמז למשפט השם ולפי שמשפטיו עמקו קורא אותו עמק יהושפט וכן תרגם יונתן למישר פלוג דינא וכן כתב רש"י ג"כ אל עמק יהושפט ארד עמם בשורת הדין, ולבאר אותו השתוף אמר ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגויים רוצה לומר בשני החרבנות ואת ארצי חלקו כלומר למשול עליה פעם ישמעאל ופעם אדום, (ג) ואמר שגם ישפוט אותם על הבזיונות והקלונות שהיו עושים לבני ישראל שהיו משליכין גורל ביניהם זה יהיה שלי וזה יהיה שלך, והיו נותנין ילד אחד מישראל בשכר זונה אחת והילדה מבנות ירושלם היו מוכרין ביין וכתועבות האלה הרבה וכדאי בזיון וקצף.
פסוק ב:ולפי שצור וצידון וכל גלילות פלשת היו סמוכות לירושלם ואנשיה ולא יהיו לא מכלל בני אדום העולים שמה למלחמה ולא מכלל בני המזרח הבאים מרחוק להלחם בם, ואולי יחשוב חושב שהם ימלטו מנקמת השם ועונשו ויבואו על בני אדום ובני ישמעאל לכן אמר (ד) וגם מה אתם לי צור וצידון רוצה לומר ומלבד הנוצרים והישמעאלים שאמר שאקבץ שמה אתם צור וצידון וכל גלילות פלשת עם היות שלא תהיו אתם מהבאים למלחמה הנה גם כן יש לי להנקם מכם (ה) לפי שבאתם לשלול שלל ולבוז בז בחרבנות ירושלם וזהו אשר כספי וזהבי לקחתם כי לי הכסף ולי הזהב של ישראל ואני נתתיו אליהם ומשלי שללתם, (ו) ובני יהודה ובני ירושלם אשר לקחתם בגולה מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם, ועל כל הרעה הזאת שעשו גלילות פלשת אמר הגמול אתם משלמים עלי ואם גומלים אתם עלי רוצה לומר האם עשיתי עמכם רע שאתם באתם לשלם לי גמולי או אם גומלים אתם עלי שאע"פ שלא קבלתם ממני רעה אתם החלתם לעשותה כי גם זה יקרא גמול כמו אשר גמלנו אותו, הנה באמת בעבור זה קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם, וגילה הנביא בזה שלא תהיה נקמת צור וצידון בסוף הגלות כשאר האומות כי אם קל מהרה כי הנה אלכסנדרוס מקדון בא בזמן בית שני והחריבם בהחלט. ואמר כי הנה בני יהודה ישובו מגלותם מבבל אף על פי שאתם הרחקתם אותם בכל יכלתכם וזהו (ז) הנני מעירם רוצה לומר משיבם ומחזירם מן המקום אשר מכרתם אותם שמה ועל ידיהם אשיב גמולכם בראשכם.
פסוק ח:שימכרו גם כן בניכם ובנותיכם ביד בני יהודה אשר בבית שני והם ימכרו אותם לשבאים רוצה לומר לבני שבא לפי שהם גוי רחוק מכם כי כן דבר וגזר השם עליכם וכל זה תתקיים בזמן בית שני, והותרה בזה השאלה החמישית:
פסוק ט:קראו זאת בגוים וגומר. זהו הייעוד הז' שייעד פה הנביא והוא פנת תחיית המתים, כי עם היות שכבר נוכל לפרש הנבואה הזאת כולה על אותה מלחמה אשר יעיר הקב"ה לבבות בני אדום ובני ישמעאל לעלות על אדמת הקדש ולהלחם אלו באלו עד תומם, הנה בלי ספק טבע הכתובים יורונו יאמרו לנו שגילה לנו הנביא פה גם כן דבר מתחיית המתים כי על זה אמר העירו הגבורים, ואמר יעורו ויעלו הגוים בלשון תעורה, ואמר המונים בעמק החרון וכל זה ממה שיגלה שהיה דעתו שישני אדמת עפר יעורו ויקיצו ממיתתם ומהם יהיו יחידים מבני ישראל כדי שיראו במפלת אויביהם אשר רדפום ומהם יחידים משאר האומות כאלו תאמר סנחריב ונבוכד נצר טיטוס ושאר האויבים כדי שיענשו עם זרעם וכדי שיראו באבדן מולדתם, והוא אמרו קראו זאת בגוים קדשו מלחמה ואין פירושו קדשו מלחמה אם תוכלו להלחם כנגדו כמו שפרש"י וגם לא נאמר על החיל הגדול הבא על יהושפט כמו שלקח הראב"ע למושלם מדברי רבי משה הכהן, אבל על אותה מלחמה שתהיה באחרית הימים אמר קראו זאת בגוים ויקדשו כלם לאותה המלחמה כי אע"פ שיתפרסם הדבר בגוים לא יוכלו להמלט ממנה כי באשר דבר מלך שלטון ודבר אלקינו יקום לעולם, ולפי שמלכים ושרים רבים הרעו לישראל בחרבנם בגלותם ומתו בכבוד אמר עליהם העירו הגבורים כלומר עורו עורו משנת מיתתכם תגשו ותעלו כי הנה יתקבצו שמה כללות הגוים למלחמה וגם יקיצו משכני עפר ויבאו עמהם שמה, וביאר שלא יהיה זה בכללות העם שכולם יחיו אז אלא כמלכים ויועצי ארץ הגבורים אשר מעולם אשר נלחמו על ישראל ועל זה אמר כל אנשי המלחמה רוצה לומר שנלחמו עם השם ועם עמו על דרך עד תום כל הגוי אנשי המלחמה (יהושע ה, ו) שנאמר על דור המדבר לפי שנלחמו עם השם ולא האמינו לדברו.
פסוק י:וכנגד כל הגוים אשר זכר ראשונה שיבאו לאותה מלחמה אמר כותו איתיכם לחרבות כלומר האיתים שחופרים בהם העפר והמזמרות שיכרתו בם הזמורה כל כלי ברזל יעשו לחרבות ולרמחים כי צריכים יהיו לכם כפי גודל המלחמה ההיא, וכל כך ימלא לב כל איש אז לבוא למלחמה עד שהחלש יתחזק ויאמר גבור אני כדי לעלות בה.
פסוק יא:ולפי שזכר שיעלו ויבאו במלחמה ההיא גויי הארצות וגם כן הקמים בתחייה לכן אמר כנגד שניהם אם כנגד החיים (יא) עושו ובואו כל הגוים מסביב ועושו הוא מלשון קבוץ ואסיפה שיתקבצו שמה, ובעבור שאלה הם אשר יעשו המלחמה לכן עליהם אמר הנחת השם גבוריך כלומר יוריד וישפיל השם וישבר כל הגבורים שלכם כי הנחת הוא מלשון ונחתה קשת נחושה (תהלים יח, לז), (יב) וכנגד הקמים בתחייה לראות במפלת אומותיהם אמר יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט שיקיצו משנתם ויעלו שמה לא להלחם כי אם לראות ששם אשב לשפוט את כל הגוים מסביב והמשפט הוא שיעשה בהם משפט ונקמה על כל מה שעשו מהרעה והחרבן על אדמת הקדש.
פסוק יג:ולפי שיש לגאולה ולנקמת השם מהאומות עת קצוב ומוגבל לפניו ית' כמו שנאמר הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי לי נקם ושלם (דברים לב, לה) וגומר, לכן אמר שלחו מגל כי בשל קציר וגומר וזהו הייעוד הח' שהמשיל הענין הזה לתבואה שבשלה והגיע זמנה לקציר או לבציר שאז בבוא עתה ראוי שישלח האדם המגל לקוצרה אם היא תבואת גורן או ירדו לקחת היין כאשר מלאה הגת השיקו היקבים אם היא תבואת יקב, וכן יהיו הגוים ההם ראויים להכרת וליהרג ולדרוך אותם בגת בבוא עת פקודתם והוא אמרו כי רבה רעתם.
פסוק יד:וכנגד רבוי העמים מבני אדום ומבני ישמעאל מן החיים ומן המתים אשר יתקבצו שמה אמר המונים המונים בעמק החרוץ רוצה לומר המון החיים והמון מתים, ואם יפורש כל הפסוק על החיים הלוחמים יאמר שיפלו שמה מהאומות המונים רבים באותו עמק המשפט שיקרא אחר כך עמק החרוץ לפי שכלה ונחרצה תהיה בהם שמה, ועל יום אותה מלחמה העצומה אמר כי קרוב יום ה' בעמק החרוץ. והמפרשים פירשו שלחו מגל שהוא צווי לישראל שישלחו יד להרוג באומות בראותם אותם נלחמים אלו באלו כי כבר הגיע עת בשולה לנקמה, ושכנגד ישראל אמר גם כן בואו רדו כי מלאה גת רוצה לומר רדו בעמק המלחמה להנקם מאויביכם כי הוא כמו הגת שמלאה ענבים שראוי לדרוך אותם, וכן השיקו היקבים שהם מלאים עד שיצוף היין מעל פניהם שהוא כולו משל לרוב הדמים שישפכו מהאומות ולכן אך טוב לישראל להכנס שמה ולהנקם מהם.
פסוק טו:(טו-טז) ואמנם אמרו עוד שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם וה' מציון ישאג וגומר אפשר לפרש השמש והירח והכוכבים על מלכי האומות כדרך הרב המורה בפ' כ"ט ח"ב ועל המלכיות אמר ורעשו שמים וארץ, ואפשר לפרשו כולו כפשוטו יאמר שמערכות הגרמים השמימיים שהיו מורים על הצלחות האומות וטובותיהם יקדרו ויאספו נגהם אז יתעדר השפעתם ולא יגינו עליהם לפי שה' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ומ"ם מציון ומירושלם היא מ"ם הסבה כמו מה' יצא הדבר (בראשית כד, נ) כלומר מסבת מה שעשו לציון ולירושלם ישאג השם כארי ויתן קולו וישדד כל שרי מעלה ומפניו ירעשו שמים וארץ רוצה לומר המשפיעים העליונים והתחתונים המושפעים, ובזה האופן יהיה השם מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל ולזה באמת כיון רש"י שכתב מציון ישאג ממה שעשו לציון ורעשו שמים וארץ יפרע משרים של מעלה שרי האומות ואחר כך מהאומות (יז) וזכר הנביא שכאשר יראו בני ישראל הנקמה העצומה ההיא באויבם וכל שכן בראותם המתים שכבר מתו על פני האדמה ידעו ויאמינו באמת כי ה' הוא אלקיהם משיג בהם תמיד ושאין העולם כמנהגו נוהג בדרך הטבע ולא בדרך מקרה אבל שעניני אומתנו הם כולה בדרך ההשגחה והוא אמרו וידעתם כי אני ה' אלקיכם, ואחר שיודע גם כן כי הוא יתברך שוכן בציון הר קדשו כלומר שתשוב השכינה והקדושה שמה יותר ממה שהוא מימי קדם ושבמקום שבזמן בית ראשון היה בית אלקים קדש ולא יוכל אדם להכנס בהיכל כי אם כהני ה' וכל שכן בית קדש הקדשים שלא היה נכנס שם כי אם כהן גדול אחת בשנה אז לעתיד לבוא תהיה במדרגת בית המקדש והיכל ה' ירושלם העיר כולה קדש שלא יכנס שם ערל וטמא לרוב הראות מפעלות השכינה בתוכה, ועל זה אמר והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד רוצה לומר שלא יכנסו בה לקדושתה. וי"מ וזרים לא יעברו בה עוד שלא יעברו בה עוד זרים להלחם על ירושלם בראותם המפלה העצומה אשר תהיה באותם הגוים אשר עלו עליה לכובשה וגם נכון הוא.
פסוק טו:הנה כפי הפי' הזה נתבארה בנבואה הזאת פנת תחיית המתים ושתהיה גם באנשים מאומות העולם ולא ימשך מזה שלא יהיה זמן לימות המשיח כי הנה בימים ההם אפשר שנאמר שיוכנו בדברי חז"ל בסגנותם עד אחרית החלד, ואף שנאמר שהם עד תחיית המתים אפשר שיהיה ענינם כמו שכתבו חכמים מבני עמנו שתהיה התחייה בשתי פעמים האחת לשרידים אשר ה' קורא בזמן הגאולה רוצה לומר יחידים מבני ישראל וכן ליחידים מהאומות אותם שהרעו לישראל שתקדם תחייתם להיות באותו זמן כדי שיראו מפלתם ולא תהיה התחייה הזאת כ"א על אדמת הקדש בעמק יהושפט, ועליהם ניבא ישעיהו (סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגומר והתחייה השנית תהיה אחר כך יותר כוללת לכל צדיקי ישראל שהיו בכל הדורות ולאכלוסיו רבים משלומי אמוני אומות העולם שיקומו בכל מחוזות היישוב ובכל פלך ופלך לפרסם בעולם אמונת הש"י ואמתת תורתו כדי שיתישרו בני אדם לקרא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד וכמו שביארתי בספר מעיני הישועה מתכלית התחייה, ואין ספק שבאמונות האלה סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, והותרה עם זה השאלה הד', ואם לא תאבה נפשך לפרש כתובי הפרשה הזאת על תחיית המתים אמור מעתה שיעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט והעירו הגבורים גם כן כולו נאמר על התעוררות האומות לעלות לאותה מלחמה כמו שזכרתי למעלה וגם הוא נכון ומתיישב בפרשה:
פסוק יח:והיה ביום ההוא וגומר. עתה יבאר הנביא הייעוד הט' והוא שעם היות שבחרבן ארץ ישראל וגלות עמה נתקללה האדמה ההיא כמ"ש בקללות (ויקרא כו, כ) ותם לריק כחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ השדה לא יתן פריו, שהנה בזמן העתיד הרי ישראל ענפיהם יתנו ותבואותיהם יצמחו בהם בברכה מופלגת ועל זה אמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס רוצה לומר שבזמן ההוא אחרי כלות הגוים מן הארץ ושוב ישראל אליה תשוב ותתברך הארץ בתבואותיהם ובמרעה הצאן והבקר מבלי עמל ויגיעה רבה כאלו ההרים בעצמם יטפו עסיס, והגבעות מרוב ההזלה וההגרה מהחלב היוצא מהמרעה שיהיה בהם יהיו כאלו תלכנה חלב, וכן כל אפיקי יהודה והם העמקים שהיו חסרי מים בזמן הקדום אז כולם ילכו מים כי יתגלו בהם מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר שבהם יתברכו התבואות. ואמנם אומרו ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים כתב רש"י שהוא כפשוטו, והגאון רב סעדיה פירש שנחל השטים הוא הירדן כי הירדן הוא קרוב למקום שנקרא שטים, והרב רבי אברהם בן עזרא כתב בלבד שהיה זה משל ולא ביאר הנמשל מהו, ובאמת זהו הייעוד הי' אשר ייעד הנביא בנבואה הזאת וכבר ניבא יחזקאל וזכריה על המעין הזה שיצא מבית השם, וראוי לישב הייעוד הזה כפי כל אחת משתי הדעות האלה אם כמשמעו אם בד"מ. ואומר שאם יהיה הייעוד כמשמעו יהיה צורך הנס הזה לפי שהיה בירושלם מקדם חסרון גדול מהמים עד שהיו משתמשים שם ממים שאובים בבריכות כמו שנאמר בספר ישעיה (ז, ג) ואל קצה תעלת הברכה העליונה, ולכן זכר שבזמן התשועה כדי שתהיה ירושלם ברכה בארץ שלימה בכל הדברים ולא יחסר כל בה בריאה יברא ה' שיתחדש בה מעין מים חיים ויהיה מקום מוצאו מתחת בית השם כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל שנשתנה טבע הארץ ההיא ושהחלמיש שיבש היה כעץ הפכו השם למעינו מים ושבזכות בית ה' יהיה הנס ההוא, ואין להפלא מזה הייעוד כי הנה ייעודים אחרים גדולים ממנו דיבר אלינו הנביא פה.
פסוק יח:ואם יהיה היעוד הזה משל שהוא היותר מתישב אצלי ירמוז למה שניבא ישעיהו שבזמן הגאולה נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וילכו שמה עמים רבים לקבל תורתו ויאמרו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, כי מפני שנמשלה התורה והדעות האלקיות למים לרוב ההדמות אשר ביניהם כמו שפירשתי בספר ישעיהו (כה, א) בפ' הוי כל צמא לכו למים, לכן הנביא ביעדו שהאמת האלקי יצא מירושלם מבית השם לכל העולם אמר ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים כאלו אמר את העולם כולו שהוא נחלת השוטים גם השטים מאחרי ה', ועד"ז אמר זכריה (יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה, שגם שם בא הספור ההוא אחר יעוד המלחמה הגדולה אשר תהיה באחרית הימים כמו שבא כאן, וכתוב אחר הייעוד ההוא והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד לפי שזה יהיה תכלית המעין וצרכו, והוא באמת משל נפלא ומליצה נכונה מאד שמירושלם שהיתה ארץ ציה מבלי מים יצאו מים חיים שישפכו על הימים לרמז שמירושלם שהיתה למס שרופה באש כסוחה מידי האומות תצא תורה לימוד ואמונה אמתית לכל בני עולם, והותרה בזה השאלה הששית:
פסוק יט:ולפי שזכר שתהיה נקמת המלחמה וחורבנה על כל הגוים בכלל ייעד הנביא עוד ייעוד אחר והוא הייעוד הי"א, שמצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה, והנה הראב"ע בזייפו הנבואה הזאת בדרך רבי משה הכהן כתב שהיה זה בימי נבוכדנצר ושמצרים אשר היום אינה מצרים הקדמונית ויהודה לעולם תשב אם לא תמרה, והנה אין לו טענה בזה לפי שהנביא לא ניבא בכאן על החרבנות שיעשה נבוכדנצר כמו שעשה ירמיהו שאם היה מנבא עליהם היה זוכר האומות האחרות שהחריב ג"כ שכן עשה ירמיהו שזכר כולם ולמה יזכור מצרים ואדום לבדנה בענין נבוכדנצר, ומה שאמר שאין מצרים שהיא היום הקדמונית אין זה ממה שיבטל היותה בנקמה לעתיד כ"א אנשי מצרים מפני ההיזק שהיה הנהר עושה בהם החליפו מקום תחנותם מצד אל צד ונקראת תמיד העיר מצרים כראשונה ויושביה הם עצמם זרע הראשונים מה לנו שתהיה באותו חלק מהארץ אשר נעתקה שמה לענין העונש, גם אומרו וירושלם לעולם תשב אינו תנאי כמו שחשב אבל הוא ייעוד החלטי לעתיד לבוא שלא ישובו עוד לגלות אחר. ויותר נכון הוא מה שכתב ה"ר דור קמחי שאמר מצרים בעבור הישמעאלים כי אשת ישמעאל היתה מצרית כמו שנאמר ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים (בראשית כא, כא) וכן אמו היתה הגר המצרית, ושלפיכך ייחס אומה הזאת למצרים ואנשי בבל שהחריבו בית ראשון, ואדום הוא מלכות רומי אשר החריב בית שני ולכן אמר ששני אלה מבין שאר האומות יהיו לשממה כלה ונחרצה מסבת החמס אשר עשו בבני יהודה מהדם הנקי אשר שפכו בארצם.
פסוק יט:ולפי דעתי שלא אמר מצרים כ"א על מצרים בפרט וענין זה הוא מה שפירשתי במאמר משמיע ישועה על הנבואה השלישית מנבואות יחזקאל והוא גם כן בתמר הח' מעין י"א ממעיני הישועה שהמלחמה העצומה הנזכרת למעלה שבה תהיה נקמת השם תהיה התחלתה על מצרים לפי שהנוצרים בעלותם לכבוש את ארץ ישראל יחריבו את מצרים ויכו בה מכה רבה ועצומה לאין מספר ויקחו את ארץ יהודה וירושלם שהם היום ממלכות מצרים, ועל זה יתעוררו כל בני מזרח והצפון לבא להלחם על הנוצרים לנקום נקמת אחיהם המצריים ולהוציא הארץ הקדושה מידי הנוצרים, ואז תהיה מפלת מלכות אדום גדולה עד מאד שלא תשאר בהם פליטה מה שלא יהיה כן בשאר האומות, ולפי שמצרים בתחלה ואדום באחרונה ישומו באותה מלחמה עד כלה לכן אמר על שניהם הנביא מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מסכים למה שאמר ישעיהו (לד, א) על אדום בפרשת קרבו גוים לשמוע כמו שפירשתי שם ואמר הנביא פה שיהיה זה במצרים ואדום מפני החמס שעשו בבני יהודה ששפכו דם נקי בארצם והיה זה בחרבן בית שני שהחריבו אדום הוא מלכות רומי, ושהתחברו אליהם המצריים בזה לפי שאז היו המצריים נכנעים לרומיים כמו שנראה מספורי יוסף בן גוריון ולכן התחברו המצריים עם הרומיים במצור ירושלם ובחרבנה, וזכר בלבד מחמס בני יהודה ולא זכר חרבן עשרת השבטים מפני שלא נעשה חרבנם על ידי אדום ומצרים ותבוא על חרבנם נקמת השם יתברך באנשי המזרח רוצה לומר באשורים ובאותם העמים שנכללו באותם אנשי המלחמה הזאת שזכר אח"כ שבכולם תהיה נקמת השם, אבל הנביא יואל היתה כל נבואתו על יהודה וירושלם ולכן כנגדם בלבד עשה נבואתו וייעודיו.
פסוק כ:ואמנם אומרו ויהודה לעולם תשב וגומר הוא הייעוד הי"ב שהבטיח הנביא לאומות ישראל שלא תשוב עוד לכסלה ולא תגלה עוד בגלות אחר, וכאלו אמר מצרים ואדום רוצה לומר שהוא ראש מלכות אדום יהיו שממה ולא ישבו בה אדם עוד לעולם אבל מלכות יהודה ובית דוד שלו תהיה המלוכה על כל ישראל לעולם תשב וירושלם לדור ודור תשב בשובה ונחת ובדבקות האלקי, ושניהם ר"ל יהודה על כל השבטים וירושלם על כל ערי ישראל יהיו ראש המלכות לעתיד לבוא, ואמנם אומרו עוד ונקיתי דמם לא נקיתי ויי שוכן בציון פירשו המפרשים ונקיתי האומות מכספם וזהבם של ישראל שלקחו להם לפי שגם ישראל יקחוהו מהם באותה המלחמה אבל דמם של ישראל ששפכו לארץ לא נקיתי. ויותר נראה לי לפרש שנתן הכתוב שתי סבות למה תהיה מצרים לשמה ואדום למדבר שממה האחת, מפני ששפכו דמי בני יהודה כמים סביבות ירושלם. והשנית, מפני ששרפו בית השם ומקום שכינתו וכנגד הראשונה אמר ונקיתי דמם לא נקיתי והוא לשון תימה כאומר האם נקיתי אני את האומות מדם ישראל אשר שפכו על הארץ באמת לא נקיתי ולכן אפרע מהם, וכנגד הסבה השני אמר והשם שוכן בציון כלומר שם היתה שכינתו וביתו והם החריבוהו ושרפו מקום שכינתו ובעבור זה גם כן ראויה שיפרע מהם: הנה התבארה הנבואה הזאת על פי אמתתה:
פסוק כ:תם ונשלם ספר יואל, והתהלה לאל.
