הושע מנבא על הגלות
הושע בן בארי, הראשון מבין נביאי ישראל באותה תקופה, מנבא את שלבי הגלות שעם ישראל יעבור מחורבן מלכות ישראל ועד חורבן ירושלים וכן על הגאולה העתידה מנבא.
הגמרא (פסחים פז.) אומרת: "אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו, והיה לו (להושע) לומר (לקב"ה) בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם, יצחק ויעקב גלגל רחמיך עליהם. לא דיו שלא אמר כך (הושע) אלא אמר לפניו: רבונו של עולם כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת". הקב"ה הקפיד מאד על הושע ואמר לו לקחת אישה הסוטה מדרכי אבותינו.
יזרעאל
אצל הבן הראשון שילדה לו אותה אישה (לדעת אבן עזרא במראות נבואה) נאמר: "ותלד לו בן"(הושע א ג), כלומר שעם ישראל עדיין קשור עם הקב"ה כי עגלי ירבעם לא היו עבודה זרה כעבודת הבעל אלא עבודה זרה בשיתוף. הקב"ה אומר להושע כי מלכות יהוא שנוסדה לאחר שהרג את יהורם בעמק יזרעאל תיפסק, מאחר ויהוא לא השלים את שליחותו ולא השמיד את עגלי ירבעם בן נבט.
לא רוחמה
אחרי רצח זכריהו מלכו מלכים חלשים שלא כיהנו תקופות ארוכות וגם לא מתו על מטותיהם. הנביא הושע מבטא זאת בנבואה של הולדת הבת, לרמז שהמלכות תהא חלשה. הנביא אומר: "ותלד בת" (הושע א ו) ולא נאמר 'ותלד לו בת' כפי שנאמר כאשר נולד יזרעאל. כי בימי אותם מלכים הייתה עבודת האלילים במלוא עוצמתה והצדיקים נתמעטו. הנביא נצטווה לקרוא שמה לא רוחמה, כי בניגוד למה שהיה בימי ירבעם בן יואש, שהקב"ה רחם על ישראל והרחיב את גבולות הארץ, הופיע עתה פול מלך אשור ואחריו תגלת פלאסר, והמלך שלמנאסר הגלה את ישראל אשורה והביא לקצה של מלכות ישראל. מאידך עדיין עם ישראל נקרא עם ה', כי אנשי יהודה הלכו עדיין בדרך ה' והממלכה פעלה כתקנה על ידי חזקיהו ויאשיהו, מלכי יהודה הצדיקים, שמלכו ביהודה אחרי חיסול ממלכת ישראל. ה' אומר לנביא (הושע א ז) כי ירחם על בית יהודה ויגאלם על ידי נסים כפי שמצאנו שמלאך ה' הכה במחנה אשור.
לא עמי
הנביא ממשיך ואומר: "ותגמול את לא רוחמה ותהר ותלד בן ויאמר: קרא שמו לא עמי" (הושע א ח-ט). שואל המלבי"ם מדוע נאמר "ותגמול את לא רוחמה" ואילו אצל הילדים הקודמים לא נאמרה המילה "ותגמול"? מתרץ המלבי"ם כי הדרדרות מלכות ישראל התרחשה במשך תקופה קצרה, בטרם נגמל הראשון, ואילו לאחר גלות עשרת השבטים גלתה יהודה כעבור תקופה ארוכה, כפי שגמילת ילד מתבצעת לאחר שתי שנות הנקה. עתה אומר הקב"ה לקרוא לילד לא עמי, לרמוז כי עם ישראל בכללותו סטה מדרך ה'. עשרת השבטים גלו, בית המקדש נחרב וכל האומה נעקרה מארץ ישראל. הגמרא (שבת קמה:) אומרת שבמשך חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – מלכים'