פסוק א:דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־הוֹשֵׁעַ בֶּן־בְּאֵרִי. היו שפירשו שהוא בארה, נשיא שבט ראובן, בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז ויחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה, וּבמקביל להם – בִימֵי יָרָבְעָם השני בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שמלך שנים ארוכות. באותה תקופה התנבאו כמה נביאים, ביניהם ישעיהו.
פסוק ב:תְּחִלַּת דִּבֶּר־ה' בְּהוֹשֵׁעַ, ראשון הנביאים שדיבר אליהם ה' באותה תקופה היה הושע, או: הנבואה הראשונה שקיבל הושע – וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הוֹשֵׁעַ: לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים, אשה פרוצה שלא תפסיק לחשוד בנאמנותה, או שתדע בוודאות שהיא מזנה עם אחרים, וְשייוולדו לה יַלְדֵי זְנוּנִים, ילדים שזהות אביהם אינה ידועה. אף שבהמשך הם ייחשבו לילדי הנביא, מוצאם מפוקפק, כִּי־זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'. האשה הזונה הזו תסמל את בית ישראל, והנביא יְיצג את אלוקים. חייו הפרטיים יהפכו למעין מיצָג שיבטא את יחסו של העם לאלוקיו.
פסוק ג:וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת־גֹּמֶר בַּת־דִּבְלָיִם, ייתכן שזהו שם סמלי הרומז למעשיה. וַתַּהַר וַתֵּלֶד־לוֹ בֵּן.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: קְרָא את שְׁמוֹ של הילד 'יִזְרְעֶאל' על שם בירת החורף של מלכי ישראל, ואולי נרמזת כאן גם זרייתו של העם בין האומות, כִּי־עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת־דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל־בֵּית יֵהוּא. יהוא הוא אבי השושלת שממנה בא ירבעם, ובמצוות הנביא הוא קם למלוך תחת ממלכת בית עמרי. את ממלכתו הקים מתוך מרד רצחני ביזרעאל. עתה, מכיוון ששושלתו לא הצדיקה את הציפיות שנתלו בה, ואף בניו המשיכו לעבוד לאלוהים אחרים, ייזקפו הדמים ששפך לחובתם, כאילו שפך דם נקי. וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל.
פסוק ה:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְשָׁבַרְתִּי אֶת־קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל, כלומר תהיה מפלה מוחלטת לעם בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.
פסוק ו:וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת. וַיֹּאמֶר לוֹ ה': קְרָא את שְׁמָהּ 'לֹא רֻחָמָה', כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם, לרחם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל. היא תסמל את בני ממלכת ישראל שלא יזכו לרחמים כִּי־נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם, אותם לגלות.
פסוק ז:ולעומת בית ישראל, אֶת־בֵּית יְהוּדָה, שהיא מדינה קטנה הרבה יותר, אֲרַחֵם, וְהוֹשַׁעְתִּים בַּה' אֱלֹהֵיהֶם, מפני שהם שומרים לי אמונים, וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה, בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים, אלא באופן נסי.
פסוק ח:וַתִּגְמֹל, פסקה אשתו של הושע להניק אֶת־לֹא רֻחָמָה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן נוסף.
פסוק ט:וַיֹּאמֶר: קְרָא שְׁמוֹ 'לֹא עַמִּי', כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא־אֶהְיֶה לָכֶם לאלוקים.