פסוק א:הדבר אשר דבר ה' אל בבל אל ארץ כשדים:
פסוק ב:הגידו בגוים. לפי שנבוכדנצר השמיד כל הגוים אמר שיבשרו בשורה זו בגוים:
פסוק ב:הוביש בל חת מרודך. אלה היו אלהי בבל ואמר הרי הם כאילו הובישו עתה וחתו כי לא יוכלו להציל את עובדיהם, חת פעל עבר בשקל תם עונך שרשו תחת חתו מלעיל:
פסוק ג:כי עלה, גוי מצפון. מדי ופרס:
פסוק ד:ההמה. כי כשחרבה בבל יצאו ישראל מהגלות על ידי כורש מלך פרס:
פסוק ד:יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו. פי' המה אותם שהיו בגלות בבל עם יהודה ובנימין כי כשגלו עשרת השבטים נשארו בארץ מעטים מפוזרים כמו שכתוב בדברי חזקיהו ויאשיהו ועל אותם בני ישראל אומר שגלו עם יהודה לבבל והם יצאו עמהם כשעלו מבבל על ידי כרש מלך פרס:
פסוק ד:הלוך ובכה. משמחתם בשובם לארצם כי יש בכי של שמחה כמו בבכי יבאו כמו וישק לרחל וישא קולו ויבך, ויבך על צואריו עוד:
פסוק ה:ציון ישאלו. בשובם מגלות בבל ישאלו זה לזה דרך ציון:
פסוק ה:דרך הנה. דרך המקום הזה כמו לא אתם שלחתם אותי הנה והדומים לו:
פסוק ה:באו ונלוו אל ה'. כל אחד יאמר לחברו באו ונלוו אל ה', ונלוו צווי בא על דרך העבר וכן ונלוו אל ה' ונקבצו שניהם צווי נלוו ונקבצו וי"ת באו ונלוו עבר מוסב לעתיד ייתון ויתוספון על עמא דיי' ויגזר להון קיים עלם דלא יפסוק דעתו בזה שילוו עמהם גרים בעלותם מבבל וכן אמר בנבואת בבל בישעיה ונלוה הגר עליהם ואנחנו פירשנוהו שם כי הוא לעתיד חצי הפסוק בעלותם מבבל וחציו לעתיד בימות המשיח כמו שפי' שם:
פסוק ו:צאן אובדות. שאין מבקש אותן כן היו עמי עד אותו הזמן שתחרב בבל כי אז יהיה להם דורש ומבקש:
פסוק ו:היה עמי. כתוב על דרך כלל היו קרי על דרך פרט:
פסוק ו:רועיהם התעום. מלכיהם היו סבת אבדתם והם התעום שהלכו בדרך הרעה:
פסוק ו:הרים שובבים. כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו ואותיות אה"וי מתחלפות וענינו ענין גרוש ושלוח וכן כי שבבים יהיה על דעת רבי יונה פירושו אל ההרים גרשום ושלחום ויש לפרש שברום וכתתום בלכתם בגלות מהר אל הר ומהר אל גבעה וכן כי שבבים יהיה ענין שבר וכתיתה וכן ושבבתיך וששאתיך:
פסוק ז:כל, וצריהם. שעושים להם צרות:
פסוק ז:אמרו לא נאשם. אין עלינו אשם בהרע להם תחת אשר חטאו וזה דבר הנביא אומר להם למה באה להם כל הצרה הזאת:
פסוק ז:נוה צדק. שהיה להם נוה צדק ומעון אמת כשהיו עושים רצונו:
פסוק ז:ומקוה אבותיהם ה'. וכן היה מקוה אבותיהם שהיו בוטחים בו ומקוים אליו הוא היה להם מקוה שהיו מוצאים תקותם בו:
פסוק ח:נדו. אמר כנגד ישראל נדו מתוך בבל:
פסוק ח:יצאו. כתיב מדבר שלא לנכח וקרי צאו מדבר לנכח עניין אחד:
פסוק ח:והיו כעתודים לפני צאן. תהיו בצאתכם כמו העתודים שהולכים לפני הצאן כן תהיו אתם בלא פחד ובלא יראה וי"ת והוו כרברבין בריש עמא:
פסוק ט:כי הנה, וערכו לה משם תלכד. במקום שיערכו מלחמה משם ילכדו אותה לא יצטרכו ללכת אל מקום אחר:
פסוק ט:חציו כגבור משכיל. חצי הקהל הזה שיעלו על בבל יהיו כחצי גבור משכיל שלא ישובו ריקם בירותו שלא יהרג כן יהיו חצי כל הנלחמים על בבל משכיל פעל יוצא הגבור משכיל בהרגו ואם נהרג שכולה:
פסוק י: והיתה כשדים. פי' ארץ כשדים וכן תירגם יונתן ארע כשדאי או פי' עדת כשדים:
פסוק יא:כי תשמחי. כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו וכן תעלוזי תפושי ותצהלי כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו והכתוב שהוא כנוי הנקבה כנגד בבל אומר על הכנסה דרך כלל והקרי כנוי הרבים כנגד יושבי בבל דרך פרט אמר אתם שוסי נחלתי הייתם שמחים ועלזים בהחריבכם ארצי והייתם פשים ורבים בטוב ארצי כמו עגלה דשנה והייתם צהלים ושמחים כמו אבירים בנצחכם המלחמה ואתם לא בגבורתכם נצחתם את עמי כי אם מפני חרוני שהיה עליהם:
פסוק יא:תפושו. ענין רבוי ר"ל רבוי הבשר ובריאותו כמו ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק:
פסוק יא:כעגלה דשא. כעגלה שהיא תמיד רועה בדשא שהיא שמנה ובריאת בשר ודשא כתוב באל"ף והוא תאר במקום ה"א הנקבה ואל"ף השרש נגרעה או נפלה הה"א והקמץ סימן נפילתה וכן שיוצא מלפני השליט ומשפטו דשאה בפלס מלאה או דשאה בפלס חכמה ובמקצת ספרים הוא כתוב בה"א ופי' מענין דיש ופירש כעגלה שהיא דשה שהיא אוכלת כל היום מדישה לא כעגלה שהיא חורשת שאיננה אוכלת ויונתן תירגם ארי תרוצון כעגלי רבקא:
פסוק יב:בושה אמכם מאד. מן השמחה שהייתם שמחים כשהייתם שוסים נחלתי תהיו עתה בושים כשיבאו אחרים וישוסו אתכם ופירוש אמכם ויולדתם היא כניסתכם וקהילתכם וכן ריבו באמכם ותירגם יונתן אמכם כנשתכון ותירגם יולדתכם מדינתכון:
פסוק יב:הנה אחרית גוים. ואחרית גוים מלכות בבל סופם שתהיה ארצם מדבר כי הם יהרגו ותשאר ארצם ציה וערבה כמו מדבר:
פסוק יג:מקצף ה'. מקצף שקצף עליה ויונתן תירגם על דארגזת בבל קדם ה':
פסוק יג:לא תשב. כלומר לא ישבו בה בני אדם ומדבר על העיר כמו על יושביה וכן העיר היוצאת אלף רוצה לומר אנשים שיוצאים ממנה:
פסוק יג:והיתה שממה כלה. שלא ישאר בכל העיר שום ישוב ובבל שישוב דריוש וכרש ושהיא עד היום אינה אותה בבל שהיתה מקדם כי אותה היה חרבה ובנו עיר אחרת באותה בקעה ושמה בבל גם כן:
פסוק יד:ערכו. פירושו ערכו מלחמה:
פסוק יד:ידו אליה. השליכו אליה ומן הכבד לידות את קרנות הגוים ר"ל השליכו החצים או האבנים:
פסוק יד:אל תחמלו אל חץ. אל כמו על וכמוהו רבים אמר לא תחוסו על החצים ותאמרו שמא נירה אותו ולא נכה אדם כי לא ישוב ריקם כמו שאמר למעלה כי כל חץ שתשליכו יהרוג אדם כי לה' חטאה:
פסוק טו:הריעו עליה סביב. פי' כדי להבהילם כמו שעשו ביריחו:
פסוק טו:נתנה ידה. כלומר מסרה עצמה אל האויבים כי לא תוכל לעמוד בפניהם וכנגדם:
פסוק טו:נפלו אשויתיה. האל"ף נקרא בקמץ חטף ופי' יסודותיה וכן בארמית ואושיא ימיטו פי' כאשר עשתה שהרסה חומות ירושלים:
פסוק טז:כרתו זורע. אחר שתהיה שממה לא יזרע בה אדם ולא יקצור ויונתן תירגם דרך משל שיצו מלכא מבבל ואחידו חרבא בעדן קטול:
פסוק טז:מפני חרב היונה. פירשנוהו כי ענינו האונסת מן והאכלתי את מוניך ולא יונו נשיאי עוד את עמי וי"ת מן קדם חרב סנאה דהיא כחמרא מרויא תרגמו עניין יין:
פסוק טז:איש אל עמו יפנו. מאשר היו בבבל גולים מעמים רבים אומר שיפנו איש אל עמו:
פסוק יז:שה פזורה ישראל אריות הדיחו. פי' הדיחו אותה ואריות הוא משל על מלכי האומות שהגלו אותם מארצם:
פסוק יז:הראשון אכלו מלך אשור. פי' אכל בשרו שלא נשאר לו אלא העצמות והוא מלך אשור שהגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה ואחר כך שאר השבטים לא נשאר אלא יהודה ובנימין:
פסוק יז:וזה האחרון עצמו. פירוש שבר עצמותיו עד שלא נשאר בו דבר זה נבוכדנצר שהגלה יהודה ובנימין שהחריב ירושלם וכל ערי יהודה:
פסוק יט: ושובבתי. אשיבנו אל נוהו אחר שאפקוד על אויביו:
פסוק יט:ורעה. לפי שהמשילו לשה אמר ורעה וזכר המקומות האלה שהם ארץ מרעה וזה הפסוק ואשר אחריו בשיבת גלות בבל או הם לעתיד והוא הנכון כי כמו שפקד על מלך אשור ועל מלך בבל כן יפקוד על כל לוחצי ישראל כמו שנאמר ופקדתי על כל לוחציו:
פסוק כ:בימים ההם. ענין זה הפסוק מוכיח שהיא עתידה כמו שאמר למעלה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד ואמר כי כולם ידעו אותי למקטנם עד גדולם וכמה פושעים וחטאים היו בבית שני ואחריו בגלות זה:
פסוק כ:לאשר אשאיר. וגם זה מוכיח שהיא עתידה כמו שאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ונאמר שארית ישראל לא יעשו עולה וגו':
פסוק כא:על הארץ מרתים. קרא מלכות בבל מרתים עניין מרי וכן תירגם יונתן על ארעא דעמא סרבן:
פסוק כא:עלה עליה. אמר כנגד דריוש:
פסוק כא:ואל יושבי פקוד. קראה גם כן פקוד שבא העת לפקוד עונם ויונתן לא תירגם כן פקוד לדעתו שהוא שם מערי בבל כמו שכתוב פקוד ושוע וקוע:
פסוק כא:חרוב והחרם אחריהם. חרוב צווי מעניין חרב כלומר חרוב בחרב וכן והחרם כמו ואת כל הנשמה החרים ופי' אחריהם לאשר ינוסו רדוף אחריהם בחרב כמו וחרב אריק אחריהם והריקותי אחריכם חרב ויונתן פירש אחריהם כמו ואחריתם בחרב אהרוג שפירש בניהם שהם שארית האדם ואחריתו וכן ת"י ועל יתבי פקוד דקטלין בחרבא ייתון לגמרא שאריתהון:
פסוק כג:איך נגדע, פטיש כל הארץ. כי הוא היה כמו הפטיש ששובר ומפוצץ ועתה נשבר איך היה זה:
פסוק כד:יקשתי לך. שמתי לך מוקש שנלכדת בו:
פסוק כד:נמצאת וגם נתפשת. שאילו ידעת טרם בא עליך שמא היית בורחת אבל עתה שלא ידעת כי פתאום באה עליך הרעה ונמצאת במקומך ונתפשת וי"ת אתבעיאו חובך אשתכחו:
פסוק כד:התגרית. ענין התערב הריב כמו ואל תתגר בם מלחמה:
פסוק כה:פתח. על דרך משל שידעו ויכירו כי הוא נלחם בהם:
פסוק כו:באו לה מקץ. ת"י עולו לה מסטרא ויש לפרש מקץ מעת שבא קצה באו לה:
פסוק כו:פתחו מאבוסיה. המקומות שיאצרו בהם התבואות והפירות מעניין אבוס בעליו שהוא מקום שיתנו בו מאכל הבהמות:
פסוק כו:סלוה כמו ערמים. ידרכו עליה במסלה כמו שדורכים על הערמים לדושם ואדוני אבי ז"ל פי' כי עשו תלים תלים כמו ערמים משללה כי לדעתו כל לשון מסלה עניין הרמה וי"ת גמרו נכסהא כמה דמגמרין ית ערמת עבורא:
פסוק כז:חרבו כל פריה. עניין הריגה וחרב פריה משל על גדולים וגבורים כמו סבבוני פרים וכן ת"י גברהא:
פסוק כח:קול נסים. הנסים והפלטים הם ישראל ואף על פי שלא היה להם לנוס כי כורש העביר קול בכל מלכותו מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל דריוש מלך קודם כורש והוא כבש בבל והחריבה וכשבא חילו על בבל היו מקצת ישראל נסים מתוכה והולכים לציון כי ידעו כי דבר ה' הוא שנבא להם ירמיהו חרבן בבל:
פסוק כט: השמיעו. אספו לפי שאסיפת העם על יד השמעת קול נאמרה בלשון שמיעה וכן מן הדגוש וישמע שאול את העם:
פסוק כט:רבים. יורי חצים כמו וימררוהו ורבו יסבו עליו רביו וי"ת סגיאין כמו הן רבים עתה עם הארץ:
פסוק כט:אל יהי לה פלטה. לה קרי ולא כתיב של מעלה אל תהי לה שארית וזה אל יהי לה פליטה והסימן תשי"ף:
פסוק כט:כי אל ה' זדה. עבר מלעיל ענין זדון ות"י ארי על עמא דיי' בסרת אמרת מלין דלא כשרן קדם קדישא דישראל:
פסוק לא:הנני אליך זדון. שם תאר כמו זד יהיר:
פסוק לב:וכשל זדון ונפל. אמר זה כנגד מלך בבל וכן ת"י הא אנא שלח רוגזי עלך מלכא רשיעא:
פסוק לג:כה אמר ה'. מבואר הוא:
פסוק לד:גואלם, הרגיע והרגיז. שניהם מקור ובאה הה"א בהם בחיר"ק כמו העבר וכן באו כמו הם גנון והציל פסוח והמליט עד השמידו אותם ופי' הרגיע עניין מרגוע ומנוחה כי ברוגז שיבא ליושבי בבל יהיה מרגוע לארץ כי מלך בבל היה מרגיז הארץ ומרעיש ממלכות וי"ת הרגיע ענין רוגע הים שתרגם בדיל למתבר רשיעי ארעא ולאיתאה זיעא לכל יתבי בבל:
פסוק לה:חרב על כשדים. מבואר הוא:
פסוק לו:חרב אל הבדים ונואלו. הבדים פי' הכוזבים מן בדיך מתים יחרישו והם הקוסמים ועתה בבא הרעה עליהם נואלו ולא ידעו דבר ולא הועילו להם קסמיהם:
פסוק לו:נואלו. עניין סכלות וכן נואלו שרי צוען אשר נואלנו וכן תירגם יונתן על קסמהא וישתבשון:
פסוק לז:חרב, ואל כל הערב. כמו ערב רב רוצה לומר אנשים נכרים שהיו בבבל מכמה ארצות או יהיה עניין סחורה כמו ועורבי מערבך ר"ל אל כל אנשי הערב כלומר הסוחרים:
פסוק לז:והיו לנשים. חלשים כנשים שלא ילחמו כנגד אויביהם:
פסוק לז:חרב אל אוצרותיה. אפשר לפרש חרב זה כמו כי חרבך הנפת עליה שהוא חרב הבנין וההריסה והנתיצה וי"ת דקטלין בחרבא ייתון על בית גנזהא ויתבזזון:
פסוק לח:חרב אל מימיה ויבשו. מן חרבו המים לפי שבבל רבת מים אמר על דרך משל שיבשו מימיה רוצה לומר שיכלה טובה ועושרה:
פסוק לח:כי ארץ פסילים היא. כלומר לפי שהיו בוטחים בפסיליהם:
פסוק לח:ובאימים יתהוללו. נקראו העצבים אימים לפי שעובדיהם יפחדו מהם ואמר שיהיו משתגעים בהם ובעבודתם ומן התימה שתרגם יונתן ובטעותהא משתבחין תרגם יתהוללו ענין תהלה והוא לפי הנמצא עניין הוללות וסכלות כמו ויתהולל בידם והתהוללו הרכב:
פסוק לט:לכן, ציים. חיות השוכנות בציה ותירגם יונתן תמוון וי"מ שהם נמיות הנזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה כדי שלא תקפוץ הנמיה מרטי"נא בלעז:
פסוק לט:איים. תירגם יונתן חתולין:
פסוק מ:כמהפכת. להפלגה והוא שם סמוך אל הפועל כמהפכת סדום ועמורה שם סמוך אל הפעול:
פסוק מ:ואת שכניה. שכני סדום ושכני עמורה והם אדמה וצבוים והאחרות ות"י רחיק מימרי יתהון כמה דרחיק ה' ית סדום וית עמורה וקריבהא:
פסוק מא:הנה, ומלכים רבים. גדולים וחשובים כמו על כל רב ביתו והם דריוש וכורש או פירוש רבים במנין כי באו עם דריוש מלכי אומות אחרות כמו שאמר למטה ממלכות אררט מני ואשכנז:
פסוק מב:קשת וכידון. כתרגומו קשתן ותריסין פי' כידון כלי מגן ואפשר שיהיה כמין רומח כמו וישחק לרעש כידון להב חנית וכידון:
פסוק מב:ערוך כאיש למלחמה. כל אחד מהם ערוך בכל כלי זיין כמו אדם אחד שרוצה להלחם עם חברו עורך עצמו בכל כלי זיין:
פסוק מג:שמע מלך בבל. הוא בלשצר:
פסוק מד:הנה כאריה יעלה. פירשנו הפסוק למעלה בנבואת אדום ועוד אנו מפרשים אותו הנה אמר כי משחית בבל יעלה כמו אריה בלי פחד ויעלה מגאון הירדן כלומר יעלה ויתגבר כמו שמתגברים המים כשהירדן בגאונו מלא על כל גדותיו וזכר הירדן לפי שהוא בארץ ישראל ומגאון ישראל יבא עליהם הרע כלומר מעונש ישראל יבא הרע לבבל ויעלו ישראל לגאון על ידי המלך הכובש בבל:
פסוק מד:אל נוה איתן. אל נוה מקום איתן והיא בבל:
פסוק מד:כי ארגיעם אריצם מעליה. ר"ל כאשר ארגיע ואשקוט לישראל אריץ אותם מעל ארץ בבל שהם שם בגלות, ומי בחור אליה אפקוד וכל מי שהוא בחור למלחמה אפקוד ואמנה אותו על בבל להלחם בה ושאר הפסוק מבואר הוא:
פסוק מד:יועידני. הנו"ן דגושה כמו אשר למעלה:
פסוק מה:לכן אל בבל. כמו על בבל וכן אל ארץ כשדים כמו על:
פסוק מה:אם לא יסחבום צעירי הצאן. הם ישראל כמו שפי' למעלה ואף על פי שהסוחבים בני בבל לא היו ישראל כי אם מדי ופרס ישראל היו סבת סחיבתם והרי הם כאילו הם סחבום כי בעונש ישראל בא עליהם האויב כמו שנאמר נקמת ה' אלהינו נקמת היכלו:
פסוק מה:אם לא ישים עליהם נוה. ולמעלה נוהו ושם מבואר העניין:
פסוק מו:מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ. מקול שנתפשה בבל וכן תירגם יונתן מקל דאיתאחדת בבל זעת ארעא:
פסוק מו:וזעקה בגוים נשמע. פירוש וקול זעקה וקול שזכר עמד במקום שנים והוצרכנו לזה לפי שזעקה לשון נקבה ונשמע לשון זכר וכן אשר כמוהו לא נהיתה זכר ונקבה ואע"פ שלא זכר קול כי הזעקה היא הקול:
