פסוק א:הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל, על בָּבֶל, אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
פסוק ב:הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ־נֵס, הרימו דגל, פרסמו, הַשְׁמִיעוּ אַל־תְּכַחֵדוּ, תסתירו. אִמְרוּ: נִלְכְּדָה בָבֶל, הֹבִישׁ, המיט בושה, אִכזב בֵּל, כינוי לאליל הראשי של בבל, במיוחד של בבל העיר, חַת, נשבר מְרֹדָךְ, שמו של בל, הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ, חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ, אליליה,
פסוק ג:כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן, מממלכת מדי ופרס. הוּא־יָשִׁית, ישים אֶת־אַרְצָהּ לְשַׁמָּה, לשממה וְלֹא־יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ, מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה, נָדוּ, נעו הָלָכוּ.
פסוק ד:בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא, כאשר בבל תיפול, נְאֻם־ה', יָבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, שיישארו מעשרת השבטים, הֵמָּה וּבְנֵי־יְהוּדָה יַחְדָּו, הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ מהתרגשות ותחנונים, וְאֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ.
פסוק ה:על צִיּוֹן הם יִשְׁאָלוּ, דֶּרֶךְ הֵנָּה, לכאן — מקום עמידת הנביא — מועדות פְנֵיהֶם, ויאמרו: בֹּאוּ וְנִלְווּ, ונתחבר אֶל־ה', לכרות עמו בְּרִית עוֹלָם שלֹא תִשָּׁכֵחַ.
פסוק ו:הערה המתייחסת גם היא לישראל: כמו צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי, כי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם, מנהיגיהם גרמו להם לאבד את דרכם. על הָרִים המייגעים את הצאן שׁוֹבְבוּם, הטו אותם הרועים, מֵהַר אֶל־גִּבְעָה הָלָכוּ, שָׁכְחוּ מקום רִבְצָם. הם כבר אינם יודעים אפילו לאן הם שייכים.
פסוק ז:כָּל־מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם, כילו בהם, וְצָרֵיהֶם, אויביהם שהצרו להם אָמְרוּ: לֹא נֶאְשָׁם, אין עלינו כל אשמה, שהרי הדבר מגיע להם תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַה', שהוא להם נְוֵה, מעון צֶדֶק, וּמִקְוֵה, תקוות אֲבוֹתֵיהֶם ה'.
פסוק ח:נֻדוּ, יושבי בבל, מִתּוֹךְ בָּבֶל העומדת להיחרב, וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ, וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים, תיישים ההולכים לִפְנֵי־הצֹאן, משכוכיות,
פסוק ט:כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר, מניע, מזרז וּמַעֲלֶה עַל־בָּבֶל קְהַל־גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְעָרְכוּ מלחמה לָהּ, כנגדה. מִשָּׁם תִּלָּכֵד. חִצָּיו של קהל הגויים יהיו כְּחץ גִבּוֹר מַשְׁכִּיל, ההורג ומביא שכול ולֹא יָשׁוּב רֵיקָם.
פסוק י:וְהָיְתָה ארץ כַשְׂדִּים לְשָׁלָל. כָּל־שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ. נְאֻם־ה'.
פסוק יא:כִּי, אמנם כעת תִשְׂמְחוּ, אתם הבבלים, כִּי תַעַלְזוּ, שֹׁסֵי, שודדי ישראל נַחֲלָתִי, כִּי תָפוּשׁוּ, תשמינו כְּעֶגְלָה דָשָׁה, שתבואתה מצויה לה תמיד, וְתִצְהֲלוּ כָּאַבִּירִים, כסוסים חזקים,
פסוק יב:אבל כל זה יחלוף שכן בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד, חָפְרָה, התביישה יוֹלַדְתְּכֶם. הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם — מִדְבָּר, צִיָּה וַעֲרָבָה. זה יהיה גם סופכם.
פסוק יג:מִקֶּצֶף, כעס ה' לֹא תֵשֵׁב, תהיה בבל מיושבת, וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ. כֹּל עֹבֵר עַל־בָּבֶל יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶיהָ. אנשים ישמיעו קולות תדהמה על בבל, שהייתה עיר ממלכה ומרכז אימפריה, והפכה לתל חורבות.
פסוק יד:עִרְכוּ מלחמה עַל־בָּבֶל סָבִיב, כָּל־דֹּרְכֵי קֶשֶׁת. יְדוּ, יְרו אֵלֶיהָ, אַל־תַּחְמְלוּ אֶל־חֵץ, אל תחסכו בחצים, כִּי לַה' חָטָאָה.
פסוק טו:הָרִיעוּ עָלֶיהָ תרועת כיבוש וניצחון סָבִיב, שהרי נָתְנָה יָדָהּ, הושיטה ידה לאות כניעה ותחינה. נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ, יסודותיה, נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ, כִּי נִקְמַת ה' הִיא. על כן הִנָּקְמוּ בָהּ — כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה כך עֲשׂוּ־לָהּ.
פסוק טז:כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל, וְתֹפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר. החקלאות של בבל תאבד, מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה, המייסרת והמשמידה. אִישׁ אֶל־עַמּוֹ יִפְנוּ, וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנוּסוּ. סביב האימפריה הבבלית היו עמים שונים שהשתעבדו לה, אלו ישובו למקומותיהם בזמן שבבל עצמה תחרב לגמרי.
פסוק יז:שֶׂה פְזוּרָה היא יִשְׂרָאֵל, אֲרָיוֹת תקפו את העדר והִדִּיחוּ, הרחיקו את הצאן. האריה הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ — הוא מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ, פיצח עצמותיו – הוא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. האריה האשורי כילה את ממלכת ישראל וגם כבש חלקים ביהודה, ונבוכדנאצר אחריו סיים להחריב את הארץ.
פסוק יח:לָכֵן, כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי פֹקֵד אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל־אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר. בזמן שנאמרה הנבואה, הייתה אשור ממלכה חרבה וחסרת משמעות, וכך צופה הנביא שיקרה גם לבבל.
פסוק יט:וְשֹׁבַבְתִּי, אשיב אֶת־יִשְׂרָאֵל אֶל־נָוֵהוּ, וְרָעָה, הוא ייזון מיבול הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן, אזורי מרעה, וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ.
פסוק כ:בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, ביטוי שירי המרמז על זמן גאולה, נְאֻם־ה', יְבֻקַּשׁ אֶת־עֲוֹן יִשְׂרָאֵל — וְאֵינֶנּוּ, וְאֶת־חַטֹּאת יְהוּדָה יחפשו — וְלֹא תִמָּצֶאינָה, כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר. אחרי חורבן בבל עתידים לבוא ימים טובים.
פסוק כא:עַל־הָאָרֶץ, ארץ מְרָתַיִם, מחוז הכפוף לבבל, עֲלֵה, אתה הכובש, עָלֶיהָ, וְאֶל־יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד, השוכנת סמוך לבבל חֲרֹב וְהַחֲרֵם, רדוף בחרב וכלה אַחֲרֵיהֶם, נְאֻם־ה', וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. האויב שבא לכבוש את בבל ישמיד ארצות אחרות שהיו קשורות אליה.
פסוק כב:קוֹל מִלְחָמָה נשמע בָּאָרֶץ וְשֶׁבֶר גָּדוֹל.
פסוק כג:אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל־הָאָרֶץ, בבל האדירה, המנפצת את כל העמים?! אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה, לשממה בָּבֶל בַּגּוֹיִם, בין הגויים?!
פסוק כד:יָקֹשְׁתִּי, הנחתי מוקש לָךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ, בָּבֶל, וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ שלפנייך מלכודת. נִמְצֵאת וְגַם־נִתְפַּשְׂתְּ, כִּי בַה' הִתְגָּרִית.
פסוק כה:פָּתַח ה' אֶת־אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא משם אֶת־כְּלֵי זַעְמוֹ, כִּי־מְלָאכָה, יצירה המצריכה כלי זעם הִיא לַה' אֱלוֹהִים צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים.
פסוק כו:בֹּאוּ־לָהּ מִקֵּץ, מקצה הארץ, פִּתְחוּ את מַאֲבֻסֶיהָ, מחסני התבואה המלאים שלה, סָלּוּהָ, רמסו אותה כְמוֹ־עֲרֵמִים, ערמות תבואה המיועדות לדישה, או: הרימו את חורבותיה כפי שמערימים תלי עפר, וְהַחֲרִימוּהָ. אַל־תְּהִי־לָהּ שְׁאֵרִית.
פסוק כז:חִרְבוּ, הפילו בחרב את כָּל־פָּרֶיהָ, דימוי למנהיגיה ושריה, יֵרְדוּ לַטָּבַח. הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי־בָא יוֹמָם, עֵת פְּקֻדָּתָם.
פסוק כח:קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים נשמע מֵאֶרֶץ בָּבֶל. הנמלטים ישמיעו קול בשורה — לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת־נִקְמַת ה' אֱלֹהֵינוּ, נִקְמַת הֵיכָלוֹ שהוחרב על ידי בבל.
פסוק כט:הַשְׁמִיעוּ, היאספו אֶל־בָּבֶל, רַבִּים, יורי חצים. כָּל־דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב. אַל־יְהִי־לָהּ פְּלֵיטָה. שַׁלְּמוּ־לָהּ כְּפָעֳלָהּ, כמעשיה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ־לָהּ, כִּי אֶל־ה' זָדָה, הרשיעה בזדון, אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. בבל תיענש קשות בעיקר בגלל הצרות שהביאה על ישראל, עם ה'.
פסוק ל:לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל־אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ יִדַּמּוּ, ייכרתו בַּיּוֹם הַהוּא. נְאֻם־ה'.
פסוק לא:אותם דברים בסגנון אחר: הִנְנִי אֵלֶיךָ, זָדוֹן, נְאֻם־ה' אֱלוֹהִים צְבָאוֹת, ה' עורך מלחמה כנגד הזדון כביכול. כִּי בָּא יוֹמְךָ, עֵת פְּקַדְתִּיךָ.
פסוק לב:וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל, וְאֵין לוֹ מֵקִים, וְהִצַּתִּי, אבעיר אֵשׁ בְּעָרָיו, וְאָכְלָה את כָּל־סְבִיבֹתָיו.
פסוק לג:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֲשׁוּקִים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי־יְהוּדָה יַחְדָּו, וְכָל־שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם, שעבדו אותם, מֵאֲנוּ לשַׁלְּחָם.
פסוק לד:אכן, למרות שישראל עצמם שדודים ומסכנים, גֹּאֲלָם החָזָק, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, רִיב יָרִיב אֶת־רִיבָם, הוא ינקום את נקמתם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת־הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז, יחריד לְיֹשְׁבֵי בָבֶל.
פסוק לה:חֶרֶב עַל־כַּשְׂדִּים, נְאֻם־ה', וְאֶל־יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל־שָׂרֶיהָ וְאֶל־חֲכָמֶיהָ; כולם יוכו —
פסוק לו:חֶרֶב אֶל־הַבַּדִּים, על הקוסמים ומגידי העתידות שהם דוברי בדים — וְנֹאָלוּ, ייטפשו; חֶרֶב אֶל־גִּבּוֹרֶיהָ — וָחָתּוּ, יישברו;
פסוק לז:חֶרֶב אֶל־סוּסָיו וְאֶל־רִכְבּוֹ וְאֶל־כָּל־הָעֶרֶב, בני תערובות עמים שונים אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ. ובמקום להיות אנשי מלחמה — וְהָיוּ לְנָשִׁים; חֶרֶב אֶל־אוֹצְרֹתֶיהָ — וּבֻזָּזוּ. יישדדו.
פסוק לח:חֹרֶב, יובש אֶל־מֵימֶיהָ — וְיָבֵשׁוּ, כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא, וּבָאֵימִים, בדברים נוראים — בין אם אלו צלמים מעוררי פלצות, או טקסים וחגיגות מזוויעים — יִתְהֹלָלוּ, הם משתוללים, משתעשעים ומתפארים.
פסוק לט:לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים, בעלי חיים שוכני מדבריות וחורבות, ששמם נגזר מן המלה 'ציה', אֶת, עם אִיִּים, בעלי חיים מדבריים המשמיעים קולות יללה. וְיָשְׁבוּ בָהּ — בבבל בְּנוֹת יַעֲנָה, עופות מדבריים, וְלֹא־תֵשֵׁב, לא תהיה מיושבת עוֹד לָנֶצַח, וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד־דּוֹר וָדֹר. הארץ תהפוך למקום מגוריהן של חיות המדבר.
פסוק מ:כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה וְאֶת־שְׁכֵנֶיהָ כך תהיה גם בבל, נְאֻם־ה'. לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם.
פסוק מא:הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל, וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי, מקצות אָרֶץ. ממקומות רחוקים מאוד לבבל.
פסוק מב:קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ. קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה, וְעַל־סוּסִים יִרְכָּבוּ. עָרוּךְ, מסודר כְּאִישׁ, כגיבור לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת־בָּבֶל.
פסוק מג:שָׁמַע מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־שִׁמְעָם של התוקפים, וְרָפוּ יָדָיו, צָרָה, מצוקה הֶחֱזִיקַתְהוּ, אחזה בו, וחִיל, חלחלה כַּיּוֹלֵדָה.
פסוק מד:הִנֵּה האויב כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן, השטח שבו עובר אפיק הירדן, שבו צמחייה סבוכה וחיות טרף, אֶל־נְוֵה אֵיתָן, לתקוף במרעה טוב, כִּי־אַרְגִּעָה, בן רגע אֲרִיצֵם, אשלח את התוקפים להיות מֵעָלֶיהָ, וכל מִי שהוא בָחוּר, מובחר וטוב — אֵלֶיהָ אֶפְקֹד, אצווה עליו לעלות עליה למלחמה, כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יוֹעִדֶנִּי, מי יקבע לי מועד, וּמִי־זֶה הרֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי. אני הוא שמנהיג את העולם, ואין לבבלים במי להיעזר.
פסוק מה:לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת, תכנית ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל־בָּבֶל, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל־אֶרֶץ כַּשְׂדִּים: אִם־לֹא בוודאי יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן. העמים שהשמידו את בבל — פרס, מדי ובני עילם, לא היו עמים חשובים בעבר. צעירי הצאן הללו הקימו חיל גדול והביסו את הממלכה הבבלית. אִם־לֹא בוודאי ה' יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה, יהפוך את מקומם לשממה.
פסוק מו:מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה, תפיסתה של בָבֶל ראש הממלכות נִרְעֲשָׁה, הזדעזעה הָאָרֶץ, וקול זְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע.
