מצודת דוד על ירמיהו מז | תנ״ך באתר

א אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־פְּלִשְׁתִּ֑ים בְּטֶ֛רֶם יַכֶּ֥ה פַרְעֹ֖ה אֶת־עַזָּֽה׃ ב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנֵּה־מַ֜יִם עֹלִ֤ים מִצָּפוֹן֙ וְהָיוּ֙ לְנַ֣חַל שׁוֹטֵ֔ף וְיִשְׁטְפוּ֙ אֶ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֔הּ עִ֖יר וְיֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ וְזָֽעֲקוּ֙ הָֽאָדָ֔ם וְהֵילִ֕ל כֹּ֖ל יוֹשֵׁ֥ב הָאָֽרֶץ׃ ג מִקּ֗וֹל שַֽׁעֲטַת֙ פַּרְס֣וֹת אַבִּירָ֔יו מֵרַ֣עַשׁ לְרִכְבּ֔וֹ הֲמ֖וֹן גַּלְגִּלָּ֑יו לֹֽא־הִפְנ֤וּ אָבוֹת֙ אֶל־בָּנִ֔ים מֵֽרִפְי֖וֹן יָדָֽיִם׃ ד עַל־הַיּ֗וֹם הַבָּא֙ לִשְׁד֣וֹד אֶת־כָּל־פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהַכְרִ֤ית לְצֹר֙ וּלְצִיד֔וֹן כֹּ֖ל שָׂרִ֣יד עֹזֵ֑ר כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד יְהוָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים שְׁאֵרִ֖ית אִ֥י כַפְתּֽוֹר׃ ה בָּ֤אָה קָרְחָה֙ אֶל־עַזָּ֔ה נִדְמְתָ֥ה אַשְׁקְל֖וֹן שְׁאֵרִ֣ית עִמְקָ֑ם עַד־מָתַ֖י תִּתְגּוֹדָֽדִי׃ ו ה֗וֹי חֶ֚רֶב לַֽיהוָ֔ה עַד־אָ֖נָה לֹ֣א תִשְׁקֹ֑טִי הֵאָֽסְפִי֙ אַל־תַּעְרֵ֔ךְ הֵרָגְעִ֖י וָדֹֽמִּי׃ ז אֵ֣יךְ תִּשְׁקֹ֔טִי וַֽיהוָ֖ה צִוָּה־לָ֑הּ אֶֽל־אַשְׁקְל֛וֹן וְאֶל־ח֥וֹף הַיָּ֖ם שָׁ֥ם יְעָדָֽהּ׃

📖

פרשנים על הפרק

תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל7 פסוקים

רש"ירש״י12 פסוקים

רד"קרד"ק21 פסוקים

אברבנאלאברבנאל2 פסוקים

מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי1 פסוקים

מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר20 פסוקים

מצודת דודרבי דוד אלטשולר17 פסוקים

חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים

מלבי"ם באור המילותמלבי"ם3 פסוקים

מלבי"םמלבי"ם7 פסוקים

ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ7 פסוקים

📚

מאמרים על הפרק

אין מאמרים לפרק זה

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:

את עזה. היא היתה מארץ פלשתים ופרעה הכה אותה בעת שחזר מדרכו שרצה ללכת לעזור לישראל מול הכשדים כ״כ בסדר עולם:

פסוק ב:

הנה מים וכו׳. הם הכשדים היושבים בצפון השוטפים כמים רבים:

פסוק ב:

והיו לנחל שוטף וכו׳. ר״ל יאבדו ויכלו ארץ פלשתים והאנשים הממלאים אותה:

פסוק ב:

עיר. כל עיר ועיר והיושבים בה:

פסוק ב:

וזעקו. וצעקו בקול מר:

פסוק ג:

מקול שעטת. מקול פסיעות פרסות סוסיו החזקים ומהרעשת קול שיהיה לרכבו ומקול המיית גלגלי המרכבות יאחזם חלחלה עד לא יפנו אבות על בנים להצילם כי ירפו ידיהם ויתיאשו מן ההצלה:

פסוק ד:

על היום הבא. מוסב למקרא של מעלה לומר רפיון הידים יהיה בעבור היום ההוא הבא לשדוד את כל פלשתים:

פסוק ד:

לצור ולצידון. גם המה מארץ פלשתים:

פסוק ד:

כל שריד עוזר. ר״ל לא ישאר מי שיוכל לעזור במלחמה כי לא ישאר בהן כי אם נשים וטף:

פסוק ד:

כי שודד ה׳. ר״ל בהשגחת המקום יבוא לה השודד:

פסוק ד:

שארית אי כפתור. ר״ל אף השארית ישודד כי לא ישאר מה מאי כפתור וגם היא מארץ פלשתים:

פסוק ה:

באה קרחה. ר״ל הנה מעזה נתלש השער מכל וכל ונשארה מוקרחת ר״ל לא נשאר כלום ממנה כי פעם יכום פרעה ופעם נ״נ:

פסוק ה:

נדמתה אשקלון. נכרתה אשקלון אף השארית מהיושבים בעמקים עם כי רבים היו:

פסוק ה:

עד מתי תתגודדי. עד מתי תשרטי בשרך מחמת צער אבל כאומר הנה מאז התגודדת ממכת פרעה ועתה שנית ממכת נ״נ ועד מתי תתגודדי עוד ואמר בענין מליצת המקוננים:

פסוק ו:

הוי חרב לה׳. כאלו קורא אל החרב ואומר אתה החרב הבאה בהשגחת ה׳ עד מתי לא תשקוטי הלא כבר הרגת בהם מאז על ידי פרעה ולכן האספי אל תערך ומצאי מרגוע ושתוק מלהרוג עוד:

פסוק ז:

איך תשקוטי. כאלו משיב לעצמו איך אפשר לה להיות בהשקט ומנוחה וה׳ צוה לה להרוג עוד:

פסוק ז:

אל אשקלון. על אשקלון ועל כל פלשתים היושבים בחוף הים, שם על המקומות ההם הזמין את החרב להרוג ולאבד:

חזרה לפרק →