א אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־פְּלִשְׁתִּ֑ים בְּטֶ֛רֶם יַכֶּ֥ה פַרְעֹ֖ה אֶת־עַזָּֽה׃ ב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנֵּה־מַ֜יִם עֹלִ֤ים מִצָּפוֹן֙ וְהָיוּ֙ לְנַ֣חַל שׁוֹטֵ֔ף וְיִשְׁטְפוּ֙ אֶ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֔הּ עִ֖יר וְיֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ וְזָֽעֲקוּ֙ הָֽאָדָ֔ם וְהֵילִ֕ל כֹּ֖ל יוֹשֵׁ֥ב הָאָֽרֶץ׃ ג מִקּ֗וֹל שַֽׁעֲטַת֙ פַּרְס֣וֹת אַבִּירָ֔יו מֵרַ֣עַשׁ לְרִכְבּ֔וֹ הֲמ֖וֹן גַּלְגִּלָּ֑יו לֹֽא־הִפְנ֤וּ אָבוֹת֙ אֶל־בָּנִ֔ים מֵֽרִפְי֖וֹן יָדָֽיִם׃ ד עַל־הַיּ֗וֹם הַבָּא֙ לִשְׁד֣וֹד אֶת־כָּל־פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהַכְרִ֤ית לְצֹר֙ וּלְצִיד֔וֹן כֹּ֖ל שָׂרִ֣יד עֹזֵ֑ר כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד יְהוָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים שְׁאֵרִ֖ית אִ֥י כַפְתּֽוֹר׃ ה בָּ֤אָה קָרְחָה֙ אֶל־עַזָּ֔ה נִדְמְתָ֥ה אַשְׁקְל֖וֹן שְׁאֵרִ֣ית עִמְקָ֑ם עַד־מָתַ֖י תִּתְגּוֹדָֽדִי׃ ו ה֗וֹי חֶ֚רֶב לַֽיהוָ֔ה עַד־אָ֖נָה לֹ֣א תִשְׁקֹ֑טִי הֵאָֽסְפִי֙ אַל־תַּעְרֵ֔ךְ הֵרָגְעִ֖י וָדֹֽמִּי׃ ז אֵ֣יךְ תִּשְׁקֹ֔טִי וַֽיהוָ֖ה צִוָּה־לָ֑הּ אֶֽל־אַשְׁקְל֛וֹן וְאֶל־ח֥וֹף הַיָּ֖ם שָׁ֥ם יְעָדָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא אל פלשתים וכו' עד למואב כה אמר ה' צבאות. כתבו בסדר עולם שבשנה העשירית לצדקיהו כשהיו הכשדיים צרים על ירושלם כאשר עלה חיל פרעה ממצרים לבוא לעזור את מלך יהודה כנגד נבוכדנצר וישמעו הכשדים את שמעם ויעלו מעל ירושלם כמו שנזכר למעלה אז פרעה הלך עם חילו ושטף את עזה ושב לארצו ואז באותו זמן היה דבר ה' אל ירמיהו שיבוא חיל הכשדים ויכו את ארץ פלשתים, וע"ז נאמר כאן בטרם יכה פרעה את עזה שאז בא לירמיהו הנבואה הזאת מביאת חיל הכשדים על ארץ פלשתים להכותה, (ב) ולפי שהיה בבל לצד צפון אמר על הכשדים הנה מים עולים מצפון והיו לנחל שוטף שהוא משל לחיל נבוכדנצר הכבד והעצום וישטפו ארץ ומלואה שהיא ארץ פלשתים שהחריב נבוכדנצר כל הארץ ההיא כי פרעה לא הכה אלא עזה, (ג) מקול שעטת פרסות אביריו רוצה לומר מקול פסיעות רגלי אביריו וגבוריו של הכשדים ומרעש רכבו של נבוכדנצר ומהמון גלגליו הבאים עם המרכבות ועם הסוללות מהקול ההוא היה בפלשתים כל כך מהפחד שלא יפנו אבות על בנים להצילם אף על פי שהאבות הם מרחמים בטבע על הבנים וזה מסבת רפיון ידיהם וחולשת לבותם, (ד) על היום ההוא הבא עליהם לשדוד את פלשתים להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר רוצה לומר להכרית לצור ולצידון שהיו מדינות בארץ פלשתים כמ"ש, וגם מה אתם לי צור ולצידון וכל גלילות פלשת שיכרית מהם נבוכדנצר כל שיוכל להיות עוזר לפלשתים כלומר שישארו מהם נשים וטף ולא איש שריד שיהיה עוזר בענין המלחמה לפי שגזר השם שישודדו את פלשתים, וקראם שארית אי כפתור לפי שהיו הפלשתים והכפתורים אחים כמו שאמר אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים (בראשית י, יד) כאילו אמר שגם מכפתור שהיה זרע פלשתים לא ישאר שארית.
פסוק ה:
ולפי שפרעה כמו שנזכר הכה ראשונה את עזה ונבוכדנצר הכה אותה שנית לכן אמר הנביא באה קרחה אל עזה שנשארה כקרח מבלי שום דבר נדמתה רוצה לומר נדמתה אשקלון, ועל הפלשתים שהיו רבים ויושבים בעמק אמר שארית עמקם ויונתן תרגם שארית עמקם שאר תוקפיהון עד מתי תתגודדי רוצה לומר תשרטי הנה כבר התגודדת ממכת פרעה ועתה שנית ממכת נבוכדנצר עד מתי תתגודדי עוד, (ו) וכדרך המקוננים אמר חרב לה' עד מתי לא תשקוטי ואמר זה על מלך בבל נבוכדנצר שהוא החרב שהביא הקדוש ברוך הוא על עולמו ראוי היה שתחדל מהרה עוד ותרגיעי שהוא מלשון מרגוע, (ז) אבל איך תשקוטי וה' צוה לה והיה זה מפני מה שעשו הפלשתים מהרעות לישראל בחרבנם ולכן יחס ענין חרבנם אל ההשגחה האלהית, והנה לא זכר בפלשתים שישוב שבותם כמו שאמרו במצרים ובמואב ובעמון לפי שבאומות ההם הלכו בשביה עם רב מהם ולכן אמר ושבתי את שבותם, אבל מהפלשתים לא הלכו אנשים בשביה וכל חרבנם היה בהריגה וביזה ושלל נכסיהם ולכן לא נזכר בהם גלות כלל אבל אמר לשדוד את פלשתים כי שודד ה' את פלשתים, וכן היה שנבוכדנצר כשבא על צור שלל את כל רכושה אבל לא הוליך אנשיה בשבי כאשר עשה למואב ולעמון: