פסוק א:אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־פְּלִשְׁתִּים בְּטֶרֶם יַכֶּה, כבש והחריב פַרְעֹה אֶת־עַזָּה. הפלשתים שישבו בערי החוף — מצור ודרומה, היו אוסף של ממלכות קטנות עצמאיות, שלא תמיד היו נתונות למרותם של שליטי האזור מצפון ומדרום. נראה שבאותה שעה הם נקטו עמדה עוינת כלפי פרעה, ולכן הוא עלה והכה בהם.
פסוק ב:כֹּה אָמַר ה': הִנֵּה־מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן, צבא נבוכדנאצר שיילחם בפלשתים מאוחר יותר, או: צבא פרעה, שהוזכר בפסוק הקודם, שיגיע לפלשת כשיחזור ממסע הקרב בצפון, וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף, וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ. האסון יקיף את הארץ כמים גואים השוטפים הכול. וְזָעֲקוּ הָאָדָם, וְהֵילִל, יילל כֹּל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ.
פסוק ג:מִקּוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת אַבִּירָיו, סוסיו, מֵרַעַשׁ שלְרִכְבּוֹ, מהֲמוֹן, שאון גַּלְגִּלָּיו — לֹא־הִפְנוּ, יפנו אָבוֹת אֶל־בָּנִים לעזרתם מֵרִפְיוֹן יָדָיִם, כי לא יהיה בכוחם לעשות דבר. הרעש העולה מכלי המלחמה, פרסות הברזל של הסוסים וגלגלי הרכבים, נועד בין השאר להטיל אימה על האויב.
פסוק ד:הזעקה והיללה יהיו עַל־הַיּוֹם הַבָּא לִשְׁדוֹד אֶת־כָּל־פְּלִשְׁתִּים, לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידוֹן כֹּל שָׂרִיד עֹזֵר. הפגיעה בפלשתים תפגע קשה גם בצור ובצידון, משום שערי הפלשתים יכלו לסייע להן ולהעניק להן תמיכה. כִּי־שֹׁדֵד ה' אֶת־פְּלִשְׁתִּים, שהם שְׁאֵרִית האִי כַפְתּוֹר, כרתים.
פסוק ה:בָּאָה קָרְחָה, חורבן, שממה אֶל־עַזָּה, נִדְמְתָה, נשמדה אַשְׁקְלוֹן. שְׁאֵרִית עִמְקָם, העמק שלהם, האזור שישבו בו הפלשתים – עַד־מָתַי תִּתְגּוֹדָדִי, תפצעי את עצמך מתוך אבל?!
פסוק ו:כאן מגיעה פנייה ציורית: הוֹי, חֶרֶב לַה', הפורענות שנגזרה מלמעלה, עַד־אָנָה, מתי לֹא תִשְׁקֹטִי?! את מכה ומכה ללא הרף. הֵאָסְפִי אֶל־תַּעְרֵךְ, נדנך. הֵרָגְעִי וָדֹמִּי, שקטי.
פסוק ז:והתשובה על כך: אֵיךְ תִּשְׁקֹטִי — וַה' צִוָּה־לָהּ — לחרב אֶל, על אַשְׁקְלוֹן וְאֶל חוֹף הַיָּם. שָׁם יְעָדָהּ, קבע לה מטרה לטבוח.