פסוק א:וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲלֵיהֶם, לומר להם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
פסוק ב:וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן־הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים, הרעים כולם אֹמְרִים אֶל־יִרְמְיָהוּ: שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר. לֹא שְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר: לֹא־תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם.
פסוק ג:יתר על כן, אינך מדבר אפילו מדעתך שלך, כִּי אם בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה הסופר-המזכיר שלך מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ, לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד־הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ לבָּבֶל, משום שהוא עצמו מעוניין להגיע לשם.
פסוק ד:וְלֹא־שָׁמַע יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכָל־הָעָם בְּקוֹל ה', לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. הם חששו שהכשדים לא ימצאו לנכון להיכנס לבירור המאורעות ולבדוק מי בדיוק הרג את גדליהו ומי בעדו, וירצו להשמידם בכל מקרה, שהרי הם היו שרידי הצבא שלחם בכשדים בשעתו.
פסוק ה:על כן — וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֵת כָּל־שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׁבוּ, חזרו אחרי החורבן לארץ מִכָּל־הַגּוֹיִם, מהמדינות הסמוכות אֲשֶׁר נִדְּחוּ־שָׁם, לָגוּר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה,
פסוק ו:אֶת־הַגְּבָרִים וְאֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הַטַּף וְאֶת־בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִנִּיחַ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים אֶת, עם גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, וְגם אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וְאֶת־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּהוּ לקחו למצרים שלא ברצונם.
פסוק ז:וַיָּבֹאוּ אנשי הצבא הקטן הזה עם כל שרידי העם — שהיה מתוקף הנסיבות כפוף למרותו — אל אֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'. וַיָּבֹאוּ עַד־תַּחְפַּנְחֵס, העיר המצרית.
פסוק ח:וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ בְּתַחְפַּנְחֵס לֵאמֹר׃
פסוק ט:קַח בְּיָדְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וּטְמַנְתָּם בַּמֶּלֶט, תערובת טין, חול וסיד המוכרת גם כיום. המלט שימש כחומר בנייה ויציקה גם במצרים — ושים אותן בַּמַּלְבֵּן, תבנית יציקת הלבנים אֲשֶׁר בְּפֶתַח בֵּית־פַּרְעֹה בְּתַחְפַּנְחֵס, לְעֵינֵי אֲנָשִׁים יְהוּדִים, בני יהודה,
פסוק י:וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַבְדִּי, וְשַׂמְתִּי את כִסְאוֹ מִמַּעַל לָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר טָמָנְתִּי, וְנָטָה, הוא יפרוש אֶת־שַׁפְרִירוֹ, אוהלו המפואר עֲלֵיהֶם — על האבנים.
פסוק יא:וּבָא וְהִכָּה אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לַמָּוֶת — לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי — לַשֶּׁבִי, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב — לֶחָרֶב.
פסוק יב:וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּבָתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וּשְׂרָפָם, וְשָׁבָם וְעָטָה, נבוכדנאצר יכרוך על כתפיו אֶת שלל אֶרֶץ מִצְרַיִם, בשלמות ובקלות כַּאֲשֶׁר־יַעְטֶה הָרֹעֶה העובר ממקום למקום אֶת־בִּגְדוֹ המכסה אותו בקור, את המצע או: את יריעת אוהלו, וְיָצָא נבוכדנאצר מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם,
פסוק יג:וְשִׁבַּר אֶת־מַצְּבוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ, כנראה העיר המצרית הליופוליס, הידועה בפולחנה לשמש, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֶת־בָּתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ.
