ולזה לא קבלו דברי הנביא גם כי חשבו שאם היה זה דבר ה' היה בא לשעתו ולא היה מתאחר כמה ימים אלא שהנביא היה אומר זה מעצמו (ג) בהסתת ברוך בן נריה, ואמנם מה היה בזה ענין ברוך בן נריה ולמה חשבו שהוא יסית את ירמיהו למנוע ההליכה למצרים לא ראיתי בו למפרשי' דבר וגם לא ראיתיו בדברי חכמים ז"ל, ויראה לי בענינו שברוך בן נריה היה משתדל להנבא כמו שיתבאר אחר זה והיה יודע שארץ ישראל היתה ארץ הנבואה מוכנת להנבא בה המוכנים ושארץ מצרים היתה בהפך מלאה גלולים לא תחול רוח הנבואה שמה על שום אדם, ולכן חשבו האנשים האלה שברוך כדי שיגיע למעלת הנבואה היה רוצה לשבת תמיד בארץ הנבואה והיה מואס ההליכה למצרים בעבור שלא תתעכב שמה נבואתו מפאת הארץ ושהוא לתועלתו זה היה מסית את ירמיהו שיאמר אליהם שישבו על הארץ, וזהו אומרם שקר לא שלחך ה' אלקינו לאמר לא תבאו מצרים כי הגירות אינו אסור במצרים אבל ברוך בן נריה מסית אותך בנו רוצה לומר שלא נלך מצרים, ואמרם עוד למען תת אותנו ביד הכשדיים וכו' אין פירושו שהיה רוצה ומכוין ברוך לזה התכלית, ולא אמרו עליו למען והוא ע"ד (שמות כג, יב) למען ינוח שורך וחמורך כמוך שאין זה סבת מצות השבת אבל הוא דבר נמשך ממנו כן הענין בזה שאם יעשו זה יהיה ישיבתם שמה סבה שיהרגום הכשדיים או יגלום לבבל, (ד) ולכן לא שמעו השרים והעם בקול ה' (ה) ויקחו את כל שארית יהודה (ו) וגם את ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריה והוליכום עמהם לארץ מצרים כי רצו שלא יפרד הנביא מהם כי זכותו יעמוד להם ושברוך ילך שמה ולא יזכה במעלת הנבואה. והותרה השאלה הרביעית:
פסוק ח:
ויהי דבר ה' אל ירמיהו בתחפנחס וגו' עד ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים. בעבור ששארית יהודה חשבו שלא היה דבר ה' מה שאמר ירמיהו אליהם שלא יבאו למצרים ושהיה זה לעכבם בארץ יהודה בעבור ברוך כמו שבארתי לכן באה לו הנבואה בהיותם כבר בתחפנחס שהיה מארץ מצרים, (ט) וצוהו השם שיקח בידו אבנים גדולות ושיטמנם ויכניסם במלט במלבן, והמלט הוא החומר שעושי' ממנו הלבנים והמלבן הוא המקום אשר שם עושים הלבנים שהיה בפתח בית המלך, (י) ושינבא שיבוא נבוכד נצר וישים את כסאו מעל האבנים ההמה רוצה לומר בפתח בית המלך:
פסוק ח:
ונטה שפרירו עליהם ושפריר הוא האהל וממני יופיו נקרא שפריר מלשון אמרי שפר (בראשית מט, כא), (יא) ובאה מחנהו וממשלתו והכה את ארץ מצרים מהם ימית ברעב ומהם יוליך בשבי ומהם בהיותם בשביה יהרוג בחרב, (יב) וישרוף באש את בתי אלקי מצרים ושרפם רוצה לומר הבתים, ושבם הצלמים אלהיהם מכסף וזהב, כן פירשו המפרשים. ויותר נכון לפרש והצתי אש בבתי אלקי מצרים ושרפם רוצה לומר לאלוקות ההם ואמר ושבם על המצריים ועטה את ארץ מצרים כלומר יכריך כל שללה כאשר יעטה הרועה את בגדו כשיסע ממקום למקום שיכריך הרועה בגדו שיתעטף בו אהלו ששכב בו ולא ישאר במקום ההוא דבר אלא יכרוך הכל להוליכו בידו כן יעשה מלך בבל לשלל מצרים, (יג) ולפי שהיו בארץ מצרים עובדים את השמש והיו שם מצבות לעבודתו זכר שישבר אותם וגם את הבתים אשר היו שם אלקי מצרים ישרוף באש, כי למעלה אמר שישרוף את אלקיהם וכאן יאמר שהבתים שהיו האלוהות בהם ישרוף אותם, והנה הודיע הקדוש ברוך הוא לנביא הייעוד הזה מאלקי מצרים כדי שיגידו לישראל ולא יפנו אחריהם כי גם המה יהיו עדי אובד: