פסוק ב:תפל נא. בקשו ממנו להתפלל בעדם אל ה׳:
פסוק ב:כאשר עיניך ראות אותנו. שאנחנו מתי מספר:
פסוק ג:ויגד לנו. ר״ל התפלה תהיה שיגיד לנו את הדרך וכו׳ אם ללכת למצרים או להשאר כאן:
פסוק ג:ואת הדבר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:שמעתי. קבלתי אמריכם והנני מתפלל:
פסוק ד:אתכם. ר״ל על שאלתכם:
פסוק ד:לא אמנע. מבלי להגידה:
פסוק ה:לעד אמת ונאמן. ר״ל המקום יהיה בנו לעד אמת שקבלנו על עצמנו לעשות כפי שתאמר לנו בשמו ויהיה נאמן עלינו להפרע מאתנו אם לא ככל הדבר וכו׳ כן נעשה:
פסוק ו:אם טוב. בין שיהיה הדבר טוב בעינינו בין שיהיה רע בעינינו נשמע בקול ה׳:
פסוק ו:למען. בעבור זה ייטב לנו כאשר נשמע בקולו:
פסוק ז:ויהי מקץ. מעת ששאלו ממנו לחלות פני ה׳:
פסוק י:ובניתי אתכם. ר״ל יפרו וירבו בה ולא יגלו עוד ממנה:
פסוק י:ונטעתי. הוא כפל ענין במ״ש:
פסוק י:כי נחמתי. חשבתי מחשבה אחרת על הרעה שעשיתי להם כי לא אוסיף עוד להרע להם:
פסוק יא:אשר אתם יראים מפניו. ר״ל הדבר אשר אתם יראים מפניו והוא מהריגת גדליה כמ״ש למעלה:
פסוק יא:ממנו. מן הדבר ההוא לא תיראו כי נ״נ לא ירע עמכם בעבור זה:
פסוק יא:ולהציל אתכם. לבל יוכל להרע עמכם:
פסוק יב:ואתן. ועוד אתן אתכם לרחמים לפניו וירחם אתכם:
פסוק יב:והשיב אתכם. ר״ל הגולה מעמכם לבבל ישיבם מרצונו אל ארצם:
פסוק יג:לבלתי שמוע. ר״ל ואם גם עתה אחר ששמעתם דבר ה׳ לא תשבו פה ותמאנו לשמוע דבר ה׳:
פסוק יד:לאמר. כי תאמרו נבא למצרים אשר שם לא נראה מלחמה כי בהיותכם פה תפחדו ממלחמת הכשדים:
פסוק יד:וקול שופר. הדרך לתקוע במלחמה בשופרות:
פסוק יד:לא נרעב. לא כמו בכאן שהרעב מתמיד:
פסוק יד:ושם נשב. ולא נהיה גולים משם:
פסוק טו:ועתה. הואיל וכן תאמרו לכן שמעו וכו׳:
פסוק טו:שום תשימון. אם תחשובו לבוא שמה מדעת ומרצון:
פסוק טו:ובאתם. ר״ל וכן תעשו בפועל לבא שמה ולגור בה:
פסוק טז:אשר אתם יראים. הוא חרב הכשדים:
פסוק טז:שם ידבק אחריכם. יהיה דבוק בכם ללכת אחריכם שם ולתוספת ביאור אמר מצרים:
פסוק טז:ושם תמותו. בחרב וברעב:
פסוק יז:ויהיו כל האנשים. כל החפצים ללכת שמה כולם ימותו איש לא נעדר ולא ישאר שארית מה לפי גודל הרעה שאביא עליהם:
פסוק יח:כאשר נתך. כמו שנשפך אפי וכו׳:
פסוק יח:לאלה. כולם יאמרו בשבועתם אם עשיתי כזאת אהיה כמו אלה הבאים למצרים:
פסוק יח:ולשמה. כולם יתמהו על גודל מפלתכם:
פסוק יח:ולקללה. המקלל את מי יתלה הקללה בכם לומר שיהיה מקולל כמותכם:
פסוק יח:ולחרפה. כולם יחרפו אתכם:
פסוק יח:ולא תראו. כאשר תלכו מפה לא תשובו עוד לראות את המקום הזה:
פסוק יט:דבר וכו׳. אמר שוב להתרות בהם:
פסוק יט:ידוע תדעו. בבוא עליכם הצרה תדעו שאני התריתי בכם היום ואמרתי שכן יהיה:
פסוק כ:כי התעיתם. בדברו עמהם ראה בפניהם שלא היו חפצים להשאר במקומם ולכן אמר באמת עשיתם טעות גדול בנפשותיכם אשר אתם שלחתם אותי וכו׳ כי אילו לא שלחתם הייתם שוגגין ועכשיו אתם מזידין:
פסוק כא:ולכל. ר״ל וכמו שלא שמעתם מאז לכל אשר שלחני אליכם:
פסוק כב:ועתה וכו׳. חזר להתרות בהם שוב למען ידעו בבוא הרעה: