פסוק א:האמנם רצו להתיעץ בנבואה וידברו כל השרים וכל העם מקצה אל ירמיהו, (ב) שיתפלל בעדם לה' כי נשארו מעט מהרבה שהיו, (ג) ויורם את הדרך ילכו בה והדבר אשר יעשון, (ג) וירמיהו קבל תחנתם להתפלל בעדם, (ד) והם חייבו עצמם לפניו לקיים דברי השם ולעשות מה שיצוה עליהם והוא אומרם יהי ה' בנו לעד אמת ונאמן רוצה לומר והוא יהיה עד אמת והוא יהיה נאמן רוצה לומר ערב שנקבל מצותו, והוא אמרם אם לא ככל הדבר אשר ישלחך אליך רוצה לומר אשר ישלחהו אליך בנבואתו כן נעשה, (ו) בין שיהיה טוב רצה לומר בעינינו ואם שיהיה רע לפנינו על כל פנים בקול ה' אלקינו כיון שאנחנו שולחים אותך אליו לבקש דברו נשמע כל שכן שלסוף ייטב לנו כאשר נשמע בקול ה' אלקינו ואין רע יורד מלמעלה:
פסוק ז:ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו וגומר עד ויהי דבר ה' אל ירמיהו בתחפנחס. ראוי לתת לב למה זכר הכתוב לכמה ימים באה לנביא דבר ה' להשיב אל העם, והנה לא נמצא כזה בשאר הנבואות גם לא נאמר כאן ויהי אחרי עשרת ימים אלא ויהי מקץ עשרת ימים, ואני אחשוב שגדליה בן אחיקם מת בחודש הז' ביום השני ממנו כי ביום הראשון היה יום תרועה וביום השני נהרג, ובא יוחנן באותם עשרת ימי תשובה להלחם עם ישמעאל והציל את השביה מידו, ומיד דיברו אל ירמיהו שיתפלל אל ה' מה יעשו כי היו יראים מאד מהכשדיים שיהרגום כולם בעבור הריגת גדליהו והכשדים שהיו אתו בחשבם שהיו כל השרים והעם במרד עם ישמעאל, והתפלל ירמיהו באותם עשרת ימי תשובה שבין ר"ה לי"ה עליהם ונתרצה השם לו ביום הצום, ולכן אמר מקץ עשרת ימים רוצה לומר בסוף עשרת ימי תשובה שהסוף הוא ביום הכפורים, אז בא דבר ה' אל ירמיהו לא שיאמר שנתאחרה תשובתו עשרה ימים אלא שניתנה לו בסוף עשרת הימים הנזכרים והנעשים בשנה ההיא ותהיה התשובה אחרי התפלה יום או יומים לא זמן עשרת ימים, (ח) ולכן קרא הנביא אל יוחנן בן קרח שהיה השר הגדול העומד על בני עמו ולשאר השרים ולכל העם מגדול ועד קטן, (ט) ודיבר אליהם תשובת השם ודברו, (י) שאם ישבו בארץ יהודה יבנה אותם ולא יהרוס רוצה לומר יעשה מהם בנין גדול להרבות אותם ולנטוע אותם בארץ כימי קדם ושלא יבאו לידי הריסה שיהרגום או יגלו אותם אויביהם כי נחם ה' על הרעה ולא יוסיף עוד עליה, (יא) ושלא ייראו מפני מלך בבל ואומרו אשר אתם יראים מפניו אל תיראו ממנו אינו כפל לשון, אבל ענינו והענין שבעבורו אתם עתה יראים מפניו והוא הריגת גדליהו והכשדים שהיו עמו אל תיראו ממנו רוצה לומר מאותו ענין כי אתכם אני להושיע אתכם, (יב) ולב מלך ביד ה' אבל יהיה בהפך שאתן לכם רחמים לפניו ונבוכדנצר עצמו ירחם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם רמז אל היושבים בבבל שישיב אותם ירושלם ברצון השם, (יג) ואומרו ואם אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת נראה לי שגזירת הפסוק הוא אומרו מיד לבלתי שמוע בקול ה' אלהיכם רוצה לומר ואם אתם אומרים לא נשב בארץ הזאת יודע אני באמת שאינכם רוצים ללכת ממנה אלא לבלתי שמוע בקול ה' אלקיכם כי הם היו יודעים שארץ ישראל היה ה' דורש אותה תמיד עיניו בה, ושאם היו עובדים ע"ז בתוכה לא יתקיימו בה כיון שאינם עושים משפט אלהי הארץ ולכן היו חפצים לרדת לארץ מצרים כדי שיעבדו שמה עבודה זרה לרצונם בחשבם שלא יענשו שמה עליה כאשר הם נענשים בהיותם בארץ הקדושה, וזהו מה שכיון באומרו ואם אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת אין זה אלא לבלתי שמוע בקול ה' אלקיכם בהיותכם במצרים ולא תתחייבו במצוות כבהיותם בארץ הקדושה זהו האמת מכוונתכם, (יד) עם היות שבדבריכם אתם נותנים בדבר סבה אחרת לאמר לא כי ארץ מצרים נבוא לא נראה מלחמה ושופר לא נשמע וללחם לא נרעב ושם נשב כאילו המלחמה והרעב תמיד תהיה בארץ יהודה ולא תבאו ולא תהיה במצרים בשום צד בעולם, ואין הדבר כן (טו) כי הנני מודיעכם בשם ה' שאם אתם תשימו פניכם לבוא מצרים ובפועל תבואו לגור שם בדרך גירות, (טז) החרב והרעב אשר אתם יראים מהם פה, ואמר דואגים רוצה לומר שיש לכם דאגה מכל מה שעברה מהם עליכם שם תדבק אחריכם במצרים כי אף על פי שאינם מטבע הארץ יהיה זה בה חולי מתדבק שיתדבק בה מכם, (יז) והאנשים שהם יותר חפצים לבוא שמה שם יתמו וימותו ולא יהיה מהם שם שריד ופליט לפי שכך גזר השם, (יח) שכמו ששפכה חמתו על יושבי ירושלם כך תתך עליכם בבואכם אל מצרים, ומלבד זה בעבור ענין אבותיכ' שהיה במצרי' תהיו ביניהם שמה לאלה ולשמה לקללה ולחרפה ולא תחשבו שאז תשובו אל הארץ הזאת כי אם תלכו מצרים לא תראו עוד את המקום הזה רומז אל ירושלם.
פסוק יט:והנה האשימם על אשר שאלו את פי ה' אם לא היה בדעתם לשומעו ולעשותו, כי היה מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין וזה שאמר דבר ה' עליכם שארית יהודה אל תבאו מצרימה ידוע תדעו שהעידותי בכם היום ומכאן ואילך תהיו מזידין אם תעשו דבר אחר ולא שוגגין כיון שכבר התריתי בכם והודעתי לכם דבר ה' ומצותו, (כ) כי אתם התעיתם בנפשותיכם כי אתם שלחתם אותי אל ה' ר"ל אתם עשיתם טעות גדול בנפשותיכם בששלחתם אותי אל ה' להתפלל ונשבעתם שכאשר אגיד לכם כן תעשו, (כא) ואגיד לכם דברו היום הזה ועם היות שעדיין לא השיבו לו דבר הנה הנביא ראה בפניהם שלא היו חפצים במאמרו ושלא יקיימוהו ושעכ"פ ילכו למצרים ולכן אמר ולא שמעתם בקול ה' אלקיכם ולכל אשר שלחני אליכם ר"ל וכן עשיתם בכל אשר שלחני אליכם שלא שמעתם בקולו אשר דברתי, (כב) ועתה ידוע תדעו כלומר עתה אחר ששאלתי את פי ה' והתריתי בכם ואתם אינכם רוצים לשמוע בקולו ידוע תדעו כי בחרב ברעב ובדבר תמותו במקום אשר חפצתם לבוא לגור שמה שהוא מצרים. הנה התבאר מזה ששרי יהודה וכל העם הנשארים בהיותם נבהלים וחרדים בהריגת גדליה בן אחיקם ולהיות בעשי"ת שבין ר"ה ליוה"כ נתישרו נפשותם לעבוד את ה', ולכן שאלו לנביא שיתפלל בעדם אל ה' ואמרו שיעשו כמצותו, אבל אחרי שעבר יוה"כ שבו לכסלותם ונכנסה טינא בנפשותם מפחד הכשדיים שיבאו עליהם ויהרגום על מיתת גדליהו והכשדיים שהיו אתו, וגם נכשל רוחם שהיה סכנה לשבת בא"י שתמיד עיני ה' בה ובעברם על מצותיו היו נענשים בעונשים רבים ובחרו ללכת מצרים להיותם מרוחקים מההשגחה ולשבת בטח: