פסוק ב: ויאמרו אל ירמיהו הנביא. הכא קראוהו נביא כי נאמן לנביא שראו שנתקיימה נבואתו ככל אשר דיבר והצילו ה' מיד שונאיו והסתירו בצל כנפיו:
פסוק ב: והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך. אמרו ה' אלהיך לכבוד ירמיה הע"ה ליחס ה' אלהיו. וירמיה לפי רוב ענותנותו ונועם מוסרו א"ל אל ה' אלהיכם:
פסוק ה: יהי ה' בנו לעד אמת וכו'. פליאה נשגבה אחר שהוחזק לנביא אמת והעידו עליהם ה' וגם אמרו לשמוע בקולו אם טוב ואם רע איך עשו ההפך:
פסוק ז: ויהי מקץ עשרת ימים. יש מי שפירש דאלו הם עשרת ימי תשובה כי גדליה נהרג ביום ג' לתשרי ובתוך עשרת ימי תשובה התפלל עליהם וביום הכפורים היה דבר ה' אליו:
פסוק יג: לבלתי שמוע בקול ה' אלהיכם. עיקר הדבר אינו כמו שאתם אומרים מפני הפחד אלא לעבוד ע"ז כי אתם סוברים שבארץ מצרים לא תענשו כל כך על ע"ז כמו בא"י:
פסוק כא: ואגיד לכם היום ולא שמעתם וכו'. הגם דעדיין לא השיבוהו מבין ריסי עיניהם הכיר שאינם רוצים לשמוע: