פסוק ד:בא ויוצא וכו׳. כי כשמלך צדקיה צוה להוציאו מבית הכלא שכלאו יהויקים ולא עזבו אותו בבית הכלא:
פסוק ה:יצא ממצרים. לעזרת יהודה:
פסוק ה:את שמעס. את פרסום גבורתם:
פסוק ה:ויעלו. הלכו מירושלים:
פסוק ז:לדרשני. לדרוש אותי בתפלה:
פסוק ז:שב לארצו. ולא יבא לעזרה:
פסוק ח:ושבו. הכשדים ישובו להלחם בכם:
פסוק ט:אל תשיאו. אל תהיו נפתים בעצמיכם לאמר שהכשדים ילכו להם מכל וכל:
פסוק ט:כי לא ילכו. ר״ל לא ילכו מכל וכל כי ישובו:
פסוק י:כי אם הכיתם. אף אם תכו את כל הכשדים ורק ישארו בה אנשים מדוקרי חרב:
פסוק י:איש באהלו. אותם המדוקרים אשר ישכבו איש באהלו הם יקומו וישרפו את העיר הזאת והוא ענין הפלגה וגוזמא וכאומר לא יועיל שום תחבולה נגד גזירתי:
פסוק יא:בהעלות. בעת שנסתלקו הכשדים מעל ירושלים על כי שמעו שבאים חיל פרעה לעזור ליהודה:
פסוק יב:ויצא. אז יצא ירמיה מירושלים וכו׳:
פסוק יב:לחליק משם. להשמיט עצמו משם בתוך העם היוצאים ר״ל שהיה יוצא בין העם היוצאים להיות נשמט מהם לבל ירגישו בו שומרי השער:
פסוק יג:ויהי הוא. כאשר בא בשער הנקרא שער בנימין ושם היה בעל פקידת שהיה ממונה לשמור פתח השער ההוא:
פסוק יג:ויתפוש. אחז בחזקה את ירמיה באמרו הנה אתה נופל אל הכשדים להיות עמהם:
פסוק יד:שקר. הדבר הזה הוא שקר:
פסוק יד:ולא שמע אליו. לא קבל דבריו ולא האמין לו:
פסוק טו:בית יהונתן. בבית יהונתן:
פסוק טו:כי אותו. כי את הבית ההוא הכינו להיות בית הכלא:
פסוק טז:כי בא ירמיה. אשר משם בא ירמיהו אל בית הבור אשר שם בור בית האסורים והוא המקום היותר רע שבמאסר:
פסוק טז:ואל החנויות. ר״ל אשר בתוך החנויות:
פסוק יז:היש דבר. ר״ל אם זה מקרוב בא לו נבואה מה:
פסוק יז:יש. באה לי נבואה מקרוב:
פסוק יז:ויאמר ביד וכו׳. וחזר ואמר וזהו הנבואה הבאה אשר תנתן ביד מלך בבל:
פסוק יט:ואיה נביאיכם. ר״ל איה הבטחת נביאיכם אשר נבאו וכו׳ וכאומר הלא הנה בא ועושה מצור על העיר:
פסוק כ:ועתה. הואיל ונביאיכם כחשו והאמת אתי שמע אתה אלי תפול עתה תחנתי לפניך וכו׳:
פסוק כ:ולא אמות. למען לא אמות שם מעקת המאסר:
פסוק כא:ויפקידו. והניחו בחצר המטרה שאין שם מאסר קשה כ״כ:
פסוק כא:ונתון לו. גם צוה לתת לו משוק האופים ככר לחם בכל יום עד אשר יהיה נשלם כל הלחם מן העיר:
פסוק כא:וישב ירמיה. ר״ל שם ישב מרצונו ולא שאל להוציאו גם משם: