א וַיִּ֨מְלָךְ־מֶ֔לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ תַּ֗חַת כָּנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִמְלִ֛יךְ נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ ב וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וְעַ֣ם הָאָ֑רֶץ אֶל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ ג וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ אֶת־יְהוּכַ֣ל בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֗ה וְאֶת־צְפַנְיָ֤הוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹ֑ר הִתְפַּלֶּל־נָ֣א בַעֲדֵ֔נוּ אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ ד וְיִרְמְיָ֕הוּ בָּ֥א וְיֹצֵ֖א בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וְלֹֽא־נָתְנ֥וּ אֹת֖וֹ בֵּ֥ית הכליא (הַכְּלֽוּא׃) ה וְחֵ֥יל פַּרְעֹ֖ה יָצָ֣א מִמִּצְרָ֑יִם וַיִּשְׁמְע֨וּ הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶת־שִׁמְעָ֔ם וַיֵּ֣עָל֔וּ מֵעַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃ ו וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃ ז כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַשֹּׁלֵ֧חַ אֶתְכֶ֛ם אֵלַ֖י לְדָרְשֵׁ֑נִי הִנֵּ֣ה ׀ חֵ֣יל פַּרְעֹ֗ה הַיֹּצֵ֤א לָכֶם֙ לְעֶזְרָ֔ה שָׁ֥ב לְאַרְצ֖וֹ מִצְרָֽיִם׃ ח וְשָׁ֙בוּ֙ הַכַּשְׂדִּ֔ים וְנִלְחֲמ֖וּ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וּלְכָדֻ֖הָ וּשְׂרָפֻ֥הָ בָאֵֽשׁ׃ ט כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תַּשִּׁ֤אוּ נַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הָלֹ֛ךְ יֵלְכ֥וּ מֵעָלֵ֖ינוּ הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּי־לֹ֖א יֵלֵֽכוּ׃ י כִּ֣י אִם־הִכִּיתֶ֞ם כָּל־חֵ֤יל כַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים אִתְּכֶ֔ם וְנִ֨שְׁאֲרוּ בָ֔ם אֲנָשִׁ֖ים מְדֻקָּרִ֑ים אִ֤ישׁ בְּאָהֳלוֹ֙ יָק֔וּמוּ וְשָֽׂרְפ֛וּ אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בָּאֵֽשׁ׃ יא וְהָיָ֗ה בְּהֵֽעָלוֹת֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים מֵעַ֖ל יְרֽוּשָׁלִָ֑ם מִפְּנֵ֖י חֵ֥יל פַּרְעֹֽה׃ יב וַיֵּצֵ֤א יִרְמְיָ֙הוּ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לָלֶ֖כֶת אֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֑ן לַחֲלִ֥ק מִשָּׁ֖ם בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃ יג וַיְהִי־ה֞וּא בְּשַׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן וְשָׁם֙ בַּ֣עַל פְּקִדֻ֔ת וּשְׁמוֹ֙ יִרְאִיָּ֔יה בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲנַנְיָ֑ה וַיִּתְפֹּ֞שׂ אֶֽת־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ לֵאמֹ֔ר אֶל־הַכַּשְׂדִּ֖ים אַתָּ֥ה נֹפֵֽל׃ יד וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֜הוּ שֶׁ֗קֶר אֵינֶ֤נִּי נֹפֵל֙ עַל־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וַיִּתְפֹּ֤שׂ יִרְאִיָּיה֙ בְּיִרְמְיָ֔הוּ וַיְבִאֵ֖הוּ אֶל־הַשָּׂרִֽים׃ טו וַיִּקְצְפ֧וּ הַשָּׂרִ֛ים עַֽל־יִרְמְיָ֖הוּ וְהִכּ֣וּ אֹת֑וֹ וְנָתְנ֨וּ אוֹת֜וֹ בֵּ֣ית הָאֵס֗וּר בֵּ֚ית יְהוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר כִּֽי־אֹת֥וֹ עָשׂ֖וּ לְבֵ֥ית הַכֶּֽלֶא׃ טז כִּ֣י בָ֧א יִרְמְיָ֛הוּ אֶל־בֵּ֥ית הַבּ֖וֹר וְאֶל־הַֽחֲנֻ֑יוֹת וַיֵּֽשֶׁב־שָׁ֥ם יִרְמְיָ֖הוּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ יז וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ וַיִּקָּחֵ֗הוּ וַיִּשְׁאָלֵ֨הוּ הַמֶּ֤לֶךְ בְּבֵיתוֹ֙ בַּסֵּ֔תֶר וַיֹּ֕אמֶר הֲיֵ֥שׁ דָּבָ֖ר מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ יֵ֔שׁ וַיֹּ֕אמֶר בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל תִּנָּתֵֽן׃ יח וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֔הוּ אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּ֑הוּ מֶה֩ חָטָ֨אתִֽי לְךָ֤ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וְלָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־נְתַתֶּ֥ם אוֹתִ֖י אֶל־בֵּ֥ית הַכֶּֽלֶא׃ יט ואיו (וְאַיֵּה֙) נְבִ֣יאֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־נִבְּא֥וּ לָכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לֹֽא־יָבֹ֤א מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עֲלֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ כ וְעַתָּ֕ה שְֽׁמַֽע־נָ֖א אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ תִּפָּל־נָ֤א תְחִנָּתִי֙ לְפָנֶ֔יךָ וְאַל־תְּשִׁבֵ֗נִי בֵּ֚ית יְהוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר וְלֹ֥א אָמ֖וּת שָֽׁם׃ כא וַיְצַוֶּ֞ה הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיַּפְקִ֣דוּ אֶֽת־יִרְמְיָהוּ֮ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וְנָתֹן֩ ל֨וֹ כִכַּר־לֶ֤חֶם לַיּוֹם֙ מִח֣וּץ הָאֹפִ֔ים עַד־תֹּ֥ם כָּל־הַלֶּ֖חֶם מִן־הָעִ֑יר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
וימלוך מלך צדקיהו בן יאשיהו תחת כניהו בן יהויקים וגומר עד וישלח המלך צדקיהו: בעבור שיעד הנביא על יהויקים על שריפת המגילה שלא יהיה לו בן יושב על כסא דוד, לכן סמך לספור הקודם המלכת צדקיהו שמלך במלכות יהויקים תחת יהויכין בנו רוצה לומר כי בהיות יהויכין מולך ביהודה מתחת יד מלך מצרים שהמליכו הנה בקללת השם על יהויקים לא נתקיים המלכות בידו כי אם ג' חדשים כי מיד בא נבוכדנצר והגלה אותם והמליך בארץ יהודה את צדקיהו ונתקיימה בזה נבואת ירמיהו, (ב) אבל גם צדקיהו ועבדיו ועמו לא שמעו את דבר ה' ואמרו חכמים ז"ל (סנהדרין קג, א) שיהויקים היה רשע ודורו היה זכאי וצדיק וצדקיהו היה צדיק ועמו ואנשיו היו רשעים, (ג) וכבר יורה ע"ז שצדקיהו שלח אל ירמיהו לאמר התפלל נא בעדנו אל ה' אלקינו והדברים האלה היו דברים מיושרים, ואין ספק אצלי שזה מה שכתוב כאן ששלח המלך צדקיהו לומר לירמיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלקינו הוא עצמו מה שאמר למעלה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשלוח אליו המלך צדקיהו וגומר לאמר דרש נא בעדינו אל ה' כי נבוכדננצר מלך בבל נלחם עלינו, וידוע שלא עלה נבוכדנצר על ירושל' בימי צדקיהו אלא פעם אחת כשהחריב את ירושלם ולא שלח אם כן אל ירמיהו אלא פעם אחת לא שתים, וידמה שהלכו אל ירמיהו שלשה יהוכל ופשחור וצפניה והספור לא חשש לספור כי אם שנים מהם בלבד, ונזכר בשתיהן צפניה בן מעשיה הכהן כי הוא היה העיקר והשאר זכר אחד מהם, והנה למעלה בא הכתוב להודיע הנבואה שבאה אל ירמיהו כאשר שלח לצדקיהו שיתפלל בעדם, והוא מ"ש מיד כה אמר ה' אלקי ישראל הנני מסב את כלי המלחמה וגומר, ואמנם בכאן לא בא הכתוב אלא להודיע מתי יצא ירמיהו מבית האסורים והוא כאשר מלך צדקיהו ושלח לומר לירמיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלקינו, (ד) כי אז בא ויצא ירמיהו בתוך העם ולא נתנו אותו בבית הכלא מפני הסבה ההיא, אם כן לא נשנה הספור הזה כאן אלא לזה התכלית. והותרה בזה השאלה הג':
פסוק ה:
ואחר זה התחיל לספר מה שקרה לחיל הכשדי' שהיו במצור על ירושל' ששמעו מחיל פרעה הבא כנגדם ועלו מעל ירושלם, והיה זה מפני שנבוכדנצר כשהמליך את צדקיהו השביע אותו באלקים שיהיה לו נאמן והוא מרד בו ושלח למלך מצרים לעזרו כנגד נבוכדנצר, וכאשר שלח מלך בבל חילו על ירושלם מפני מרד צדקיהו יצא חיל פרעה ממצרים לעזור את צדקיהו, וכאשר שמעו זה הכשדיים הצרים על ירושלם עלו מעליה, והנה ירמיהו לא אמר למלך ולעבדיו שנעשה זה בתפלתו אשר התפלל בעדם כי לא רצה להתהלל במתת שקר, (ו) אבל בהפך שמיד באה אליו הנבואה ואמר למלאכי צדקיהו (ז) כה תאמרו לאדוניכם דע לך שחיל פרעה היוצא לכם לעזרה הנה הוא שב לארצו ולכן אל תשמח בעלות הכשדים מעליכם, (ח) כי מיד ישובו למצור וילחמו על העיר וילכדוה וישרפוה באש, (ט) ולכן אל תתהללו ואל תונו נפשיכם לומר הלוך ילכו מעלינו הכשדים כי באמת לא ילכו, (י) ודעו לכם כי אף שיהיה אפשר שתכו כל חיל הכשדים הנלחמים בכם ולא ישארו בהם כ"א אנשים מדוקרים מעטים הנה בלי ספק אותם המדוקרים איש באהלו יקומו וישרפו את העיר הזאת באש, וכל זה להודיע שהיה חרבנה השגחה מאת השם יתברך ולא מפעל הכשדים וכחם, (יא) וסיפר הכתוב כמה היה ירמיהו מתאמת בנבואתו שהנה כאשר עלו הכשדים מעל ירושל' מפני חיל פרעה (יב) יצא ירמיהו מירושלם ללכת אל ארץ בנימין, ואומרו לחליק משם בתוך העם פירשו המפרשים לחליק ולהפריש עצמו מירושלם שהיה שם בתוך העם שהיה ירא שמא יתנוהו בבית הכלא וענין לחליק הוא מלשון השמטה, ולי נראה שבעבור שהיה ירמיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין ואנשי עירו היו שונאים אותו לכן היה הולך לשם להחניף להם בלשון חלקות כדי שיאהבוהו וימצא עמהם כאשר ילכו בגלות. ואפשר לפרשו מענין מחלוקת אף על פי שהוא בחירק כל כך דרשוהו חכמים זכרונם לברכה מלשון חלק אמרו שהיה חולק ליטול חלק עם הכהנים אשר בענתות, ובהיות מלשון מחלוקת יאמר שלפי שהיה ירא בשבתו בירושלם לחלוק שם בתוך העם כי כולם היו קמים נגדו לכן היה הולך לארץ בנימין לחלק רוצה לומר לחלוק משם בתוך העם שהיו קרוביו עם אנשי ירושלם.
פסוק יג:
והנה בהיותו בשער העיר בעל הפקידה רוצה לומר הפקיד לשמור את הפתח שהיה בן בנו של חנניה בן עזור תפש אותו לאמר אל הכשדים אתה נופל ר"ל להתחבר עמהם, ובדרש אמרו שחנניה בעת מותו בעבור שמת מקללת ירמיהו צוה את שלמיה בנו שבכל מה שיוכל יכשיל את ירמיהו ושלמיה צוה כזה את יראיה בנו ולכן הכשילו עתה, (יד) ועם היות שירמיהו כחש דבריו (טו) הנה השרים קצפו עליו והכוהו ושמו אותו בבית האסורים שעשו בבית יהונתן (טז) ולפי שהיו חנויות סמוכות לבית הסהר ההוא ולפניו לצד החוץ לכן אמר כי בא ירמיהו אל בית הבור שהוא היה היותר רע שבמאסר, ואל החנויות רוצה לומר אשר בתוך החנויות וישב שם ימים רבים.
פסוק יג:
וראוי שנבאר עתה מה היה מאסר ירמיהו כי הנה באו בזה פסוקים בלתי מתישבים אלו עם אלו, וזה כי הנה למעלה בנבואה הי"ב נאמר וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה וגומר אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה, ואחר זה בנבואה הזאת כשצוה ירמיהו אל ברוך לקרא המגילה אמר אני עצור לא אוכל לבוא בית ה', והיה זה בימי יהויקים ואיך נהיה זה ועדיין לא תפשו צדקיהו, עוד נאמר למעלה וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא נתנו אותו בבית הכלא וראה שהיה אסור בימי צדקיהו וכאן נאמר שהשרים אסרו אותו בעבור שהיה הולך לארץ בנימין ואם כן לא היה הוא אסור מהמלך, ואחר זה כתוב ששאל ירמיהו מאת המלך שלא ישיבהו לבית יהונתן והיא המאסר שנתנו לו השרים ויצוה המלך צדקיהו ויפקידו את ירמיהו בחצר המטרה והוא כבר היה ראשונה בחצר ההיא ושם ישב עד אשר נלכדה העיר וכמו שיזכור אחר זה, וקשיא אם כן מדידיה לדידיה, והנראה בזה הוא שירמיה לא לבד נתפש בבית הכלא פעם אחת כי פעמים רבות אסרוהו שם ושיהויקים אסרו כבראשונה מפני מה שניבא עליו הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט וגומר לכן כה אמר ה' אל יהויקים וגומר לא יספדו לא הוי אחי והוי אחות לא יספדו לו הוי אדון והוי הודו קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, וניבא גם כן על יכניהו בנו ובעבור זה שמוהו בבית האסורים ושם צוה לכתוב את מלת איכה על ידי ברוך בן נריה, וכאשר מלך צדקיהו לפי שהוא היה אז מלך צדיק אף על פי שעבדיו ועמו היו רעים וחטאים לה' מאד הוא צוה להוציאו מבית האסורי' ויורה על זה מה שאמר למעלה מזה כשסיפר מהמלכת צדקיהו וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא נתנו אותו בבית הכלא רוצה לומר שאז כשמלך צדקיהו יצא הנביא מבית האסורים ובא בתוך העם ולא שמוהו בבית הכלא, האמנם אחרי זה בשנה העשירית לצדקיהו כשניב' ירמיהו עליו שלא ימלט מיד מלך בבל צוה לשומו בבית הכלא והיא פעם שניה, ועל זה נאמר למעלה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשנה העשירית וגומר, וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה וגומר, ושם נאמרה לו נבואת חנמאל על קנין השדה ושאר הנבואות הטובות והנחמות ושם נאמר ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה וגומר, ובהיותו שמה באתהו הנבוא' שנזכרה למעלה הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו כי בזה נתן לו האל יתעלה רשות ואומץ לב לשיצא מחצר המטרה שהיה מקום שנתנו לו למאסר ושילך למלך לומר לו דבר השם, וזהו אומרו הלוך ואמרת שילך שמה וכן עשה שהלך אל המלך ודבר אליו ומאז והלאה לא הביאוהו באותו המאסר ועשה נסיון הרכבים, ואחר זה בעלות חיל הכשדים מירושלם יצא ירמיהו ללכת לארץ בנימין ותפשוהו יראיה והשרי' כדי שלא יברח אל הכשדיים ונתנו אותו בית הסוהר בית יהונתן הסופר, ומשם שלח המלך צדקיהו ולקחו וידבר אתו ויצו שלא ישיבוהו עוד בית יהונתן ויפקיד אותו בחצר המטרה וזו היתה מאסר שלישי לו שמה, ומשם לקחוהו השרים והשליכו אותו אל בור מלכיה שהיה שם בחצר המטרה ונטבע בטיט, ומשם הוציאוהו בדבר המלך עבד מלך הכושי וישב ירמיהו בחצר המטרה ומשם היה שולח המלך לדבר אתו וחוזר שם ושמה ישב עד אשר נלכדה העיר, וזהו אמתת הענין הזה עם היות באו הפרשיות והפסוקים בלתי מסודרים בזה בקדימה והאיחור כמו שזכרתי בהקדמת זה הספר כי בא המאוחר ראשונה והקודם באחרונה ואין ספק שיהיה לסבה מה בלתי מושג' אצלנו. והותרה בזה השאלה הד':
פסוק יז:
וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וגומר עד וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו וגומר. סיפר הכתוב שבהיות ירמיהו בבית הבור אשר בבית יהונתן שלח צדקיהו בעדו ושאלו בביתו בסתר היש דבר מאת ה' רוצה לומר אם באה אליו נבואה מקרוב כי היה צדקיהו ירא את ה' אם לא שאנשיו ועמו כולם היו רשעים, וירמיהו השיבו יש ויאמר ביד מלך בבל תנתן רוצה לומר אע"פ שצרות לבבי הרחיבו והשרים עשו עמי רעות הרבה הנה לא קצרה יד ה' מהופיע בי נבואתו ואתה אדוני המלך תדע לך בלי ספק שביד מלך בבל תנתן כי הנבואה תמיד תודיעני זה בלי חלוף, (יח) ואחר זה בקש הנביא ממנו על מאסרו כי לא היה בו משפט מות והוא לא חטא נגדם כי דבר אליו מה שצוהו השם, (יט) ושאר הנביאים אשר היו מנבאים טובה הנה הם נחבאים וכסתה כלמה פניהם, (כ) וכיון שלא חטאתי לך ולעבדיך אל תשיבני לבור אשר בבית יהונתן הסופר לא אמות שמה, (כא) וצוה אז המלך שלא ישיבוהו לבור אבל יפקידוהו בחצר המטרה וכדי שלא ימות ברעב יתנו לו ככר לחם ליום מחוץ האופים שהוא כמו שת"י משוק הנחתומי', ואמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש (שיר השירים רבה א, מא) שהיו נותנים לו פת קיבר שהיתה נמכרת חוץ לפלטירא פירוש פת סובין, וכפי הפשט נראה שמפני הרעב היו עושים פת למכור בשוק ידוע כדי לפרנס העם שבירושלם ונתנו לכל אחד ככר אחד ליום וצוה המלך שיתנו משם לירמיהו חקו דבר יום ביומו בלי מעות עד תום כל הלחם מן העיר ומאז והלאה ישב ירמיהו בחצר המטרה כי לא רצה לצאת משם אף על פי שלא היו שמה שומרים עליו: