"אם לא בריתי יומם ולילה"

בניגוד לבני אדם שאינם נאמנים לבריתם ולהבטחתם, מבטיח הנביא שברית ה' היא נצחית ולעולם לא תופר. וכשם שלא יופרו חוקות שמים וארץ, וסדרי עולם כמנהגם נוהגים, כך לא תופר ברית ה' את עמו ובחירתו בעם ישראל תתמיד לנצח.

ירמיה הנביא, בדבריו בסוף פרקנו "אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי׃", משבח את הקב"ה שכורת ברית נצחית שלא תמוט.

נסקור בקיצור את נבואת ירמיהו בפרק ל"ג כדי להבין מתוך ההקשר לפרק כולו את הפסוק הנדון. פרק ל"ג הוא נבואת נחמה שנאמרה לירמיהו בהיותו עצור בחצר המטרה: "וַהֲשִֽׁבֹתִי֙ אֶת־שְׁב֣וּת יְהוּדָ֔ה וְאֵ֖ת שְׁב֣וּת יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנִתִ֖ים כְּבָרִֽאשֹׁנָֽה׃ וְטִ֣הַרְתִּ֔ים מִכָּל־עֲוֺנָ֖ם אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ..."(ירמיה לג ז-ח), ובהמשך: "עוֹד֮ יִשָּׁמַ֣ע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה֒... ק֣וֹל שָׂשׂ֞וֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֗ה ק֣וֹל חָתָן֮ וְק֣וֹל כַּלָּה֒"(ירמיהו י-יא). בסיום הנבואה ישנה הבטחה למשפחות המלוכה והכהונה, הבטחה שעוצמת קיומה מקבילה לברית והבטחה מימי המבול ונח: "עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃"(בראשית ח כב).

וכך מנבא ירמיהו: " כִּי־כֹ֖ה אָמַ֣ר יְ-הוָ֑ה לֹֽא־יִכָּרֵ֣ת לְדָוִ֔ד אִ֕ישׁ יֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֥א בֵֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃ וְלַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם לֹֽא־יִכָּרֵ֥ת אִ֖ישׁ מִלְּפָנָ֑י מַעֲלֶ֨ה עוֹלָ֜ה וּמַקְטִ֥יר מִנְחָ֛ה..."(ירמיה לג יז-יח). והנביא מדגיש "אִם־תָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֣י הַיּ֔וֹם וְאֶת־בְּרִיתִ֖י הַלָּ֑יְלָה... גַּם־בְּרִיתִ֤י תֻפַר֙ אֶת־דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י"(ירמיה לג כ-כא). ופירשו המפרשים (על פי דברי תרגום יונתן), כמו שלא תוכלו להפר את סדרי היום והלילה שבראתי, כך לא תוכלו להפר את בריתי עם בית דוד ושבט הלוי.

בפסוק כ"ד מביא הנביא את דברי העם, שהקב"ה מאס בשתי המשפחות, משפחת בית דוד ומשפחת הכהונה, וחוזר בפסוקי הסיום שנית על הרעיון שבריתו לא תופר בשום פנים "אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי׃" – כמו שברית זו עם סדרי יום ולילה ועם חוקי הטבע של השמים והארץ לא תופר, כך לא אפר את הברית עם זרע דוד ושבט הלוי.

לפי הפירוש הפשוט והנכון הזה, אין הפסוק "אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה..." עומד בפני עצמו, אלא הוא פסוק המקיים ומחזק את הפסוק העיקרי, פסוק כ"ו, שבו מבטיח הקב"ה שבריתו עם "זרע יעקב ודוד עבדי" לא תופר. רובנו מכירים את הפסוק מבעד למשקפיים של חז"ל, אך כבר העיד רש"י על פירושם: "אין המדרש מיושב על סדר המקראות", דהיינו בהקשר של הפרק, פירושם של חז"ל הוא דרש ולא פשט [אין כמובן שום פחיתות כבוד או "חסרון אמת" בהבחנה ובהבנה שהפירוש הנפוץ של הפסוק אינו פשוטו של מקרא אלא מדרשו. שהרי גם הדרש הוא פן אחד משבעים פני התורה ונטיעה חשובה בפרד"ס (=פשט רמז דרש סוד) התורה. אולם מצד שני, חשוב וכדאי לדעת את ההבדל בין הפשט לדרש בכל מקרא ומקרא].

וכיצד דרשוהו חז"ל? בשלושה מאמרים דומים למדו חז"ל מפסוקנו על גדולתם וחשיבותם של התורה, המילה והקרבנות, שרק בזכותם מתקיימים שמים וארץ. "אמר ר' אלעזר: אלמלי תורה, לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: 'אם לא בריתי...' "(פסחים סח:); "גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר 'אם לא בריתי...' ...ופליגא (=מאמר זה חולק על) דר' (=דבריו של רבי) אלעזר דאמר (=שאמר) אלמלא תורה"(נדרים לב:); "אמר ר' אמי אלמלי מעמדות (=קרבנות?) לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר 'אם לא בריתי...' "(מגילה לא:).

לפי שלוש הדרשות יש לקרוא את הפסוק לפי טעמיו; אם לא בריתי יומם ולילה, הווי אומר, לא רק שהתורה-מילה-הקרבנות חשובים, אלא חשיבות לא פחותה יש להתמדתם – יומם ולילה. שכן אם הברית לא הייתה נשמרת בקביעות, יום ולילה, חס ושלום, במקרה כזה גם "חוקות שמים וארץ לא שמתי". ואכן בשלוש המצוות מודגש העיקרון של רציפות והתמדה: תורה – "וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה"(יהושע א ח); קרבן – קרבנות התמיד, להעלות נר תמיד; ברית המילה – ישנה הבטחה שהיא לא תסור מזרע ישראל.

יהי רצון שנתמיד בשמירת שלוש הבריתות ונזכה לקיים על על עמדם חוקות שמים וארץ.