פסוק א:ויהי דבר יהו - ה אל ירמיהו שנית וגומר עד הנה ימים באים נאם ה': בעבור שלמעלה זכר נבואה גדולה על קבוץ גליות והגאולה הכוללת העתידה להיות ועתה באתהו נבואה אחרת גם כן על הגאולה העתידה ההיא לכן אמר ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית רוצה לומר שנית על הגאולה העתידה, ואם נאמר שהפסיק ביניהם בנבואת פקידת בבל בפרשה כאשר הבאתי אל העם הזה הוצרך הכתוב לומר בנבואה הזאת שיזכור שנית שהוא כאומר על הגאולה אשר תהיה לא על הראשונה שישובו מבבל אלא מהגאולה השנית שיגאלו בקץ הימים והותרה בזה השאלה החמשית: ואמר עודנו עצור בחצר המטרה להודיע שהיה ענינו רמז לענין האומ' כי כמו שהיה ירמיהו עצור ואסור בחצר המטרה ימים רבים ושמה באו לו נבואות שתי הגאולות הפרטי מבבל והכוללת מקבוץ גליות כן ישראל יהיו עצורים ואסורים בגלותם זמן רב ויהיו במאסרם וגלותם כמטרה לחץ לכל האויבים ועליהם תבא הגאולה הפרטית מבבל וכוללת הקבוץ הגליות (ב) ואמר לו יתברך בעד שתיהן כה אמר ה' עושה ה' יוצר אותה רוצה לומר שפקידת בבל ה' הוא עושה כי לא יעשה אותה כורש אלא הש"י שהעיר את רוחו, וכנגד הגאולה העתידה אמר ה' יוצר אותה מלשון יוצר אור כי אז עליהם יזרח השם, ולפי שהגאולה ההיא תצטרך אל הכנות רבות לכן אמר להביאה ה' שמו כי הוא המהוה האמתי הדברים הנפלאים, (ג) ועליה אמר לירמיהו קרא אלי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות שלא ידעתם רוצה לומר אתה ירמיהו אינך רוצה להתפלל אלא על בני דורך ועל גלות בבל להיותו בימיך ואני צויתיך שלא תתפלל עליהם, אמנם על הגאולה העתידה קרא אלי ואענך בשורות טובות ונחמות שהם גדולות ובצורות כלומר חזקות ולפי שלא היה על פקידת בבל לכן אמר לו ולא ידעתם.
פסוק ד:כי כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל כי נקרא עדיין שמו על ישראל לפי שעוד ישובו ליראתו ולעבודתו, וזכר ראשונה ענין ירושלם כי הוא היה הראש וזהו על בתי העיר הזאת רוצה לומר מהשרים ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים שנשרפו באש, ואומרו אל הסוללות ואל החרב (ה) באים להלחם את הכשדים ולמלאם את פגרי האדם אשר הכיתי ונבוכו המפרשים בפירושו מאד ופירשו אל הסוללות ואל החרב בסוללות ובחרב שלפי שאנשי ירושלם באו להלחם את הכשדים ולא פתחו להם לכן התחזקו הכשדים והכו הבתים בסוללות ובחרב ויושבי הבתים גרמו למלאת את הבתים מפגרי האדם שהם בני יהודה. ואתה רואה כמה מהדוחקים והחסרונות בכתוב יסבול הפירוש הזה, ולי נראה לפרשו באחד משני דרכים. האחד, הוא שהפסוק הזה כולו הוא יעוד רע יאמר שהשם גזר על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה שיהיו נתוצים ועד"מ ומליצה אמר וצוה השם אל הסוללות ואל החרב הבאים מבבל להלחם עם הכשדים על ירושלם כי הוא יתברך צוה ואמר לסוללות ולחרב ההם שינתצו בתי המלכים והשרים, וגם כן צוה לסוללות ולחרב למלאם רוצה לומר לבתים הנזכרים מפגרי האדם אשר הכיתי באפי והם בני יהודה וירושלם, ויהיה את הכשדים כמו עם הכשדים, וכן את יעקב איש וביתו באו (שמות א, א) עם יעקב. והדרך הב' בפירוש זה הפסוק הוא, שיהיה הפסוק הזה כולו נחמה, וענינו שאמר השם על בתי העיר הזאת רוצה לומר בעבור בתי העיר הזאת ובתי מלכי יהודה שנתצו הכשדי' אמר השם אל הסוללות ואל החרב של פרס ומדי שיבואו להלחם אל הכשדים לתת נקמת ה' בבבל, לפי שנתצו הבבליים הבתים בירושלם ושאותם הסוללות והחרב הבאים להלחם על הכשדים ימלאו רוצה לומר ערי הכשדים את פגרי האדם והם הכשדים שהרגו פרס ומדי, ועליהם אמר אשר אנכי הכיתי באפי ובחמתי לפי שאנכי קצפתי מעט והכשדיים עזרו לרעה בחרבן ירושלם ולכן יהיה ענשם מדה כנגד מדה שסוללות פרס ומדי יתצו ערי הכשדים כנגד מה שעשו הכשדים בירושלם בסוללותיהם ושיבא על הכשדיים חרב פרס ומדי וימלא עריהם מפגריהם בעבור מה שמלאו הם בתי ירושלם מפגרי היהודים, וזה פי' נכון מתישב על המלות, וזה נחמה רבה שיתן השם לערי יהודה נקמה מאויביהם ואומרו אשר הסתרתי פני מהעיר וגומר ענינו ואמנם במקום שבזמן החטאים הסתרתי פני מהם (ו) אעלה להם ארוכה ומרפא לצרותיהם בזמן ההוא, ואמר כנגד ירושלם וכנגד הגולים ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום כי בעבור שהיה קץ הגאולה מכוסה אמר שבזמנה יגלה להם אותו, וכן אמר דניאל (דניאל יב, ט) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ מכלל שלעת קץ יגלה, ועתרת הוא לשון רבוי רוצה לומר רוב שלום ואמת שיהיה ביניהם.
פסוק ד:אבל לא יהיה כפקידת בית שני ששבו לירושלם מבני יהודה ובנימן בלבד (ז) כי בגאולה העתידה והשבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל שהם עשרת השבטים יחד ובניתים כבראשונה רוצה לומר כימי דוד ושלמה, (ח) ואם עתה בחרבנם נתחייבו גלות על כל רשעתם הנה בזמן ההוא לא יהיה כן כי אטהרם מכל עונם וגומר, וזכר בזה חטאת ועון ופשע שלשת מיני העבירות שמכולם יטהרם, (ט) ואם בעת חרבנם היו ישראל דואגים בתולותיה נוגות והיא מר לה (איכה א, ד) הנה אז לא יהיה כן כי יהיו לשם ששון לתהילה ולתפארת לכל גויי הארץ וגומר, וגם הנגאלים עצמם לא יחטאו עוד כי יפחדו מחטוא באופן שלא יאבדו הטובה והשלום אשר יתן השם להם, וכמו שאמר הושע (הושע ג, ה) ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כי הפחד על הטובה הוא שלא תבוא לידי אבדון, ואם עתה ירושל' בכה תבכה מאין הפוגות (יא) הנה אז לא יהיה כן כי ישמע במקום הזה קול שמחה קול חתן וקול כלה שיעשו בארצותם חופות חתנים ובפרט ישמע קול הודאה שיאמרו כולם הודו את ה' צבאות כי טוב רוצה לומר שקבץ צבאות ישראל ויהודה ולכן יביאו תודה בית ה' לפי שאשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה', (יב) וכמו שבזמן החרבן נעדרו מן הארץ האדם והבהמה ככה בזמן הגאולה בשוב העם יתרבו הבהמות ועל זה אמר כה אמר ה' צבאות עוד יהיה במקו' הזה שהוא עתה חרב מאין אד' ומאין בהמה שהוא ירושלם וכל עריו נוה רועים מרביצים צאן עד שתמלא כל הארץ מהם, (יג) בערי ההר שהם המקומות הגבוהים, ובערי השפלה שהם המקומות השפלים, ויתרבה הצאן והבקר כל כך עד שלא יוכל בעל הצאן למנות את צאנו ויצוה מונה אחר למנותם ועל זה אמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, ואפשר לומר שאמר זה על העם שיתרבו מאד ויתן השם עליהם רועה שלא יפזר את הצאן כמו שעשו מלכי ישראל ויהודה אבל יהיה רועה נאמן ומונה אותם כדי שלא יאבד צאן מהעדר, ועל המלך הצדיק אמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה ולכן סמך לזה ייעוד מלך שיקים השם להם מבית דוד וזרעו שהוא יהיה המונה:
פסוק יד:הנה ימים באים נאם ה' והקימותי את דברי הטוב וכו' עד הדבר אשר היה אל ירמיהו יאמר שבימים ההם שיקים ה' את דברו הטוב אשר דיבר להשיב שבות ישראל ושבות יהודה, (טו) אז יצמיח לדוד צמח צדיק וכבר ניבא זה עצמו ירמיהו למעלה האמנם אמר שם צמח צדיק וכאן אומר צמח צדקה, והענין אחד שתהיה הצדקה והיושר בלבו ותבונתו גם שהוא יעשה משפט וצדקה בארץ ולכן ראוי שתקרא צמח צדקה, ובעבור שהוא יהיה מבית דוד ממלכות יהודה ומיושבי ירושלם (טז) לכן אמר כנגדם בפרט בימיו תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח, ואומרו וזה שמו אשר יקרא לה ה' צדקנו אפשר לפרשו על ירושלם וכמו שאמר יחזקאל (יחזקאל מח, לה) ושם העיר מיום השם שמה כי מפני שצדק ילין בה מאת השם לכן תקרא העיר ה' צדקנו. והיותר נכון בפירושו הוא כמו שפירשתיו למעלה שבעבור שאמר אצמיח לדוד צמח צדק' שאמר צדקה בלשון נקבה כנגד ירושלם כאילו אמר צמח ירושלם שהיא צדקה לכן אמר הנביא וזה השם רוצה לומר צדקה אשר יקרא לה לירושלם ה' צדקנו כי הוא יתברך יקרא את ירושלם בזה השם צדקה לפי שיתמיד בה משפט וצדקה תמיד, ולפי שייחס מלך המשיח לירושלם ולבני יהודה כמו שאמר בימיו תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח חשש אולי יחשוב השומע שיהיה מלך המשיח מולך על בני יהודה ולא על בית ישראל ולכן אמר בסמוך (יז) כי כה אמר השם לא יכרת לדוד איש יושב על כסא בית ישראל כי כמו שימלוך על יהודה ימלוך על ישראל, ואתה תדע שהיו בישראל שני השתלשליות אחד מהמלכים שהיו כולם נמשכים מזרע דוד והשני מהכהנים שהיו כולם מזרע אהרן, והנה כשנחלקו המלכיות ומלך ירבעם על ישראל שלא היה מזרע דוד ולא מזרע יהודה כי אם משבט אפרים בראותו שנפסק ההשתלשלות הראשון (יח) עשה להפסיק גם כן ההשתלשלות השני ועשה כהנים מקצה העם משאר השבטים שלא היו משבט לוי ולא מזרע אהרן, ומפני זה ייעד במקום הזה על שני ההשתלשליות באומרו לא יכרת לדוד איש יושב על כסא בית ישראל רוצה לומר שלא תכלה משפחתו לשתבוא המלוכה לזרע אחר וגם לא יכלה זרעו בנקבה כענין בנות צלפחד כי תמיד לא יכרת לו איש רוצה לומר זכר והוא ישב על כסא בית ישראל כל השנים עשר שבטים יחד, וכן לא יכרת לכהנים הלוים רוצה לומר לכהנים שהם משבט לוי איש שיהיה מעלה עולה וכו' כי ישובו שני ההשתלשליות למעמדן הראשון.
פסוק יט:וכדי לחזק זה עוד באה לירמיהו נבואה אחרת לאמר (כ) אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ר"ל אם אפשר שתופר ותבטל ההנהגה הטבעית המסודרת מהיום והלילה (כא) יהיה אפשר שבריתי תופר את דוד מהיות לו בן מולך על ישראל כולו כמו שהיה כסא דוד, וכן את הכהנים הלוים מהיותם משרתים בעבודת ביתי. והנה קרא את חקות שמים וארץ ברית להיותם דבר עומד וקיים בברית ואמר תפרו לנכח שישראל עצמם עשו חלוק המלכיות, ולכן אמר כנגדם אם יש יכולת בידכם לשנות חוקי השמים ביום ובלילה כן יהיה בידכם להפר עוד ברית דוד במלוכה ובבית אהרן בכהונה, (כב) ואע"פ שאתם מעטת' אותם אני ארבה ואפרה אותם כי כמו שלא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים לרבויים כן ירבו זרע דוד והכהנים המשרתים לפני.
פסוק כג:ולפי שישראל היו אומרים כמו שנתבטל ברית דוד במלוכה וברית הלוי בכהונה כן נתבטל ברית ישראל מהיות עם ה' לכן באה אל ירמיהו נבואה על זה (כד) ואמר לו הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי משפחות אשר בחר השם בהם וימאסם והם משפחת דוד למלוכה ומשפחת אהרן בכהונה שמאסם השם ואין עוד מהם לא מלך ולא כהן, ולא די זה שאומרים בני הדור הזה אלא שגם את עמי ינאצון רוצה לומר בדבריהם שאומרים שמאסתים מהיות גוי עוד לפניהם כלומר לפני המלך מבית דוד ולפני הכהן מזרע אהרן כי בביטול המלכות והכהונה יבטל העם מהיותו עם השם יתברך וכמו שדרשו חכמים זכרם לברכה על אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאוהליו ישראל שכאשר פרקו מעליהם מלכות בית דוד כן פרקו מעליהם מלכות שמים, והמפרשי' פירשו ואת עמי ינאצון על זרע דוד וזרע אהרן שגם הם ינאצו את העם ולא יוכיחם כראוי, (כה) ואמר ה' שאין הדבר כמו שחשבו האומרים האלה כי כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה רוצה לומר אם לא יהיה וימשך בריתי יומם ולילה מתנועות הגלגל כאילו חקות שמים וארץ לא שמתי במעשה בראשית, (כו) אם יהיה זה אפשר יהיה אפשר גם כן שאמאס את זרע יעקב שהוא שבט לוי לענין הכהונה וזרע דוד עבדי לענין המלכות, והוא אומרו מקחת מזרעו מושלים אל זרע אברהם יצחק ויעקב ויהיה זה כאשר אשיב את שבותם ורחמתים, ותהיה ההשנאה בזה אבל בריתי יומם ולילה יהיה וחקות שמים וארץ שמתי שהוא סותר הקודם ויוליד שזרע יעקב ודוד לא אמאס שהוא סותר הנמשך, וזה עם היות שלא יצדק בגלות כי אין להם לא מלך ולא כהן הנה יתקיים לזמן הגאולה כאשר אשיב את שבותם ורחמתים. והנה הנבואה הכוללת הזאת תכלול נבואות רבות שבאו לירמיהו כולן על הענין הזה ובכל אחת מהן באה לשון מורה על הנבואה בעצמה אם ויהי דבר ה' ואם כה אמר ה' וכדומה מהלשונות, ויש להבדיל ביניהן כי הנה אומרו כה אמר ה' או כי כה אמר ה' או הנה ימים באים לא היה ביניהם הפסק זמן כי כולם נאמרו בנבואה מדובקת, אבל אומרו ויהי דבר ה' מורה שנפסקה הנבואה הראשונה ובאה אחרת אחריה ואמנם נסמכה לראשונה להיותם מענין אחד ונפסקה הנבואה הראשונה לתת מרגוע לנביא בכחותיו ביקיצה אבל הם כולם ממין אחד:
