פסוק ג:לא פשחור. שם פש-חור, פש מענין ריבוי והתפשטות, כמו ופשו פרשיו, כי תפושו כעגלה דשה, וחור מענין חירות ומגור הוא ההפך שמורה הצמצום (כנ"ל ו' כ"ה) :
פסוק ה:חוסן. עקרו של דבר חזק ומתקיים, וחסון הוא כאלונים (עמוס ב׳:ט׳), ובא על העושר בהשאלה כי הון עשיר קרית עזו, ופה ר"ל דברים החזקים שבעיר כמו בית צדיק חוסן רב, ומשתתף עם מחסה ועל כיבוש מבצרים שייך לשון נתינה : ובזה בא על דברים הנבזזים מן החיל, ולקיחה שייך אל האוצרות, שרובם נלקחים לאוצר המלך ואינם נבזזים, ואם גם האוצרות ניתנו לאנשי החיל לבוז אז יפיל עליהם לשון בזה (למעלה ט"ו י"ג) :
פסוק ז:לועג לי. הלעג הוא יותר מן השחוק, שישחק על חברו לפעמים ולא יבזהו, כמו אם יוחלק ויפול בשגגה, אבל הלועג יבז לו (עי' תהלות ב' ד', שם נ"ט ט', משלי א' כ"ז) :
פסוק ח:לחרפה ולקלס. הקלס הוא המאמר שעושים לצחוק על אדם ושם גנאי שנותנים לו, כמו ויתקלסו בו, עלה קרח, הקרובות והרחוקות יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה (יחזקאל כ"ב ה') :
פסוק ט:ונלאיתי כלכל ולא אוכל. הלאות הוא פסיקת הכח ע"י רוב הזמן שסבל, ומוסיף ולא אוכל כלכל כלל אף זמן מועט :
פסוק י:מגור מסביב. דבת מגור מסביב הוא פשחור :
פסוק י:ונגידנו. העצם שאליו יגיד דבר בא בשמוש הלמ"ד, ונגד לו את דברי אדוני והדבר אשר יגיד נקשר במלת את, ויגד לו מרדכי את אשר קרהו. ופה ר"ל נגיד אותו היינו שנגיד מעשיו ותכונתו :
פסוק י:צלעי. לשון והוא צולע על יריכו :
פסוק יא:אותי. מענין והיו לאות על ידך :
פסוק יא:כלמת. הבושה מעצמו, והכלימה ע"י אחרים (כנ"ל ג' כ"ה) :
פסוק יד:ילדתני אמי. הלדה מצד האב בא על העבור, ובמלת יולדתי בפועל מציין עת העבור שהולידו אביו, ועל עת הלידה אמר ילדתני אמי, ומלת ארור אינו קללה רק הודעה, היום הוא ארור מכבר :
פסוק יז:ורחמה הרת עולם. כי העובר המת ברחם ויצא משם תוכל אמו להתעבר שנית, אבל אם ישאר שם לא תקבל עוד הריון :