תנ"ך על הפרק - בראשית ד - חזקוני

תנ"ך על הפרק

בראשית ד

4 / 929
היום

הפרק

קין והבל

וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־מֹצְאֽוֹ׃וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃וַיֵּ֤דַע קַ֙יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיּיָאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

[והאדם ידע את וגו׳‎ למשכב]קניתי איש את ה' בבריאת עולם דהיינו מבראשית עד אלה תולדות השמים לא נזכר הקב״‎ה אלא בשם אלקים לומר שברא עולמו במדת הדין ובעשיית העולם ובתיקונו דהיינו מאלה תולדות השמים עד והאדם ידע הוא נזכר בשתי אזכרות לומר לך ששיתף הרחמים עם מדת הדין אולי יוכל עולמו לעמוד ואל תשיבני אף כי אמר אלקים, אשר בתוך הגן אמר אלקים, כי יודע אלקים, לפי שהן דברי הנחש וחוה, ומן והאדם ידע ואילך שיצר הרע בא ומתגדל בבריות סילק הקב״‎ה את מדת דינו ונזכר במדת הרחמים לבדה להתנהג בה עם בריותיו כדי להעמיד ולקיים עולמו.מקץ ימים שנולדו. שנה תמימה נקראת ימים על שם שכל הימים חוזרים לסידרן כבתחלה בארוכה ובקצרה.ויבא קין מפרי האדמה ממותר מאכלו כדכתיב ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו׳‎ לאחר זמן. כאן פרש״‎י זרע פשתן הביא. ולפיכך אל מנחתו לא שעה לפי שהביא ממותר מאכלו ומן האדמה שנתקללה אבל הבל הביא דבר חשוב קודם שנהנה מהן כדכתיב מבכורות צאנו ומחלביהן. ולפי שבא קלקול על ידי שני קרבנות הללו הזהירם הקב״‎ה שלא יתחברו צמר ופשתים יחדיו.וישע פרש״‎י ויפן וכן אל ישעו, חז״‎ק הפסוק הזה אינו בישעיה ואינו ואל ישעו בדברי שקר דא״‎כ קשה ליה מיניה וביה.הלוא אם תיטיב שאת לשון דורון כמו וישא משאות מאת פניו כלומר, אם תיטיב הדורון שתחזור ותביא דורון אחר מתקבל מוטב ואם לא תיטיב הדורון לפתח חטאת רבץ לפתח דבריך החטא שמור שלא תוכל לנקות עצמך בדברים. ופסוק זה מקצרי לשון הוא כמו לכן כל הורג קין כל מכה יבוסי ויגע בצינור. ד״‎א אם תיטיב שתכבוש יצרך מהרוג אחיך שאתה מתקנא בו יש לי לשאת עונותיך לשון נושא עון, ואם לא תיטיב שלא תכבוש יצרך לפתח ביתך העונש רבץ. חטאת לשון עונש כמו אם יקרך עון בדבר זה דגבי בעלת אוב ויכול אתה להרגו אם תרצה. וא״‎ת הוא יברח ממני ולא אוכל להרגו ת״‎ל ואליך תשוקתו של הבל אחיך להיותו שלם עמך כבראשונה ולא יברח ממך. וא״‎ת הוא גבור ממני ואתה תמשל בו כלומר תתקפהו ותוכל להרגו. היינו, ויאמר קין אל הבל אחיו שימשול בו כמו שאמר לו הקב״‎ה והבל לא הסכים בדבר לפיכך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.ואליך תשוקתו פרש״‎י הוא מתאוה ושוקק להכשילך וא״‎ת הואיל וכך הוא לא תענש עליו ת״‎ל ואתה תמשל בו ביצר הרע. ד״‎א ואתה תמשל בו באחיך. בדין נחלה בכורה שהרי בכור אתה. ויש אגדה בב״‎ר על מה היו מדיינין אמר זה לזה בואו נחלוק את העולם הבל נטל את המטלטלין וקין נטל את הקרקע וכן כתוב ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה קין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי הוא והבל אמר מה דאת לביש דידי הוא דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קים אל הבל וגו'.מן האדמה פרש״‎י יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה כלומר על שלא הוציאה עץ שטעמו וטעם פריו שוה. ד״‎א ארור אתה מן האדמה מחמת האדמה כיצד כי תעבד את האדמה בשנה זו לא תסף היא תת כחה לך בשנה אחרת לפיכך מיד תהיה נע ונד ותמצא ארור.אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך. והדם הוא יחניף את הארץ לפיכך כשתעבד את האדמה לא תסף לתת לך את כחה ושמנה כל זמן שאתה וזרעך בעולם לפיכך נע ונד אחר מזוניך תהיה בארץ כד״‎א נודד ללחם איה.גדול עוני מנשוא עונש עוני שהטלת עלי לא אוכל לסבול שהרי גרשת אותי וכו׳‎ עוני כמו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום אם יקרך עון בדבר הזה. ד״‎א גדול עוני מנשוא בתמיה הן גרשת אותי ע״‎י שלא תוסיף הארץ לתת כחה לי, אבי חטא לך וגרשתו מגן עדן ונתכפר לו ואותי שגרשת להיות נע ונד היה לך לכפר לי.והיה כל מצאי וגו׳‎ ובגלות לא אתכפר.לכן כל הרג קין לכן שכל כך נכנע קין.שבעתים יקם לפי פשוטו קין ינקם שבע נקימות מאותו שיהרגנו.שבעתים לשון שבעה, דוגמא ״‎והכבשה ישלם ארבעתים״‎ (ש״‎ב יב,ו), ואל תתמה על לשון שבעתים שכן דרכו של מקרא כמו ״‎ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם״‎. ״‎כי שבע יפל צדיק וקם״‎, ״‎חצבה עמודיה שבעה״‎, ״‎מזוקק שבעתים״‎.וישם ה׳‎ לקין אות נתן לו אות והאמין בו אך הכתוב לא גלהו.לבלתי הכות אתו לפי שעדיין לא הוזהר ולא הותרה על רציחה, ומ״‎מ קנסו גלות.כל מצאו שום מוצאו, כמו ״‎כל אלמנה ויתום לא תענון״‎.ויצא קין מלפני ה' דוגמא ומרדכי יצא מלפני המלך, האריך לו חיים בשביל גלותו וגם הוא קבל עליו גזר דינו.וישב בארץ נוד בתחלה כתב נע ונד תהיה בארץ ולבסוף כתוב בארץ נוד ולא כתוב נע מכאן שגלות מכפרת מחצה.[ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך המדינות שהיו יורשים נקראו על שמם].אבי ישב אהל ומקנה פרש״‎י מדרש אגדה בונה בתים לעבודת כוכבים כד״‎א סמל הקנאה המקנה. כלומר מקנה דהכא מתפרש כמו המקנה דהתם דתרוייהו כתובים בה״‎א [ ולפי פשוטו אהלים של צאן].ושם אחיו יובל הענין מוכיח כי תאומים היו מדלא כתיב ביה ותלד עוד. ודרך הוא אצל רועים להיות מנגנים וכן תפרש גבי ואחות תובל קין נעמה.וצלה גם הוא ילדה להכי כתיב ביה גם לומר אף היא שנבחרה לתשמיש אף היא ילדה ולא הועילו לה העקרים שהשקוה משום דאיכא גופא דלא מקבל סמא כדאיתא בפרק המפלת. וגם דהכא מתפרש אף כתרגומו. מה שמנה הכתוב אומנות של בני קין בשביל שנתקללה האדמה בשביל זקנם והניחו אומנותו היא עבודת האדמה ותפשו אומנות אחרת. [ואחות תובל קין נעמה תאומה].ויאמר למך לנשיו מתוך דבריו שאמר להן שמען קולי אנו למדין שהיו לו מורת רוח ואומר להן למה אינכן שומעות לי וכי איש הרגתי לפצעי בתמיה.האזנה נקוד בצר״‎י.כי שבעתים יקם קין. כי אפילו קין שהרג מאחר שנכנע נגזר על הורגו להנקם ממנו שבעתים וכל שכן אני שלא עשיתי עמכן רעה מימי אם תתנהגו עמי שלא כהוגן אנקם מכם.שבעים ושבעה. כאן פרש״‎י שהיו נשיו פורשות ממנו משקיימו מצות פריה ורביה לפי שנגזר לכלות זרע קין לז׳‎ דורות אמרו מה אנו יולדות לבהלה מחר בא המבול ושוטף הכל. חז״‎ק, הרי דברים אלו סותרים את אלו, אם כן לא פירשו ממנו בשביל כליון הזרע, אלא י״‎ל כסבורות היו שהמבול בא לכלות דור שביעי לקין שהן בניו של למך זה, ולא הבינו במה שראו באיצטרולגין שלהן שטעו בין למך בנו של מתושאל ובין למך בנו של מתושלח. וזהו שפרש״‎י לאלתר וזהו ק״‎ו של שטות. כל לשונו של פרש״‎י אחר סברתם כלומר אם כדבריו של למך שהקב״‎ה ותרן כל כך אינו נפרע מן הרשעים ואינו מקיים את דברו שגזר להביא עליהם את המבול.ותקרא את שמו שת. אבל למטה הואיל ובא לו הכתוב לסדר סדר תולדות הדורות נכון לכתוב קריאת השם על אדם.שת. שממנו נשתת העולם לשון ״‎וישת עליהם תבל״‎, והראשונים שבאו מקין הלכו לאיבוד.ויקרא את שמו אנוש. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש, ההרים נעשו טרשים והתחיל המת מרחיש ונעשה פניהם כקופין ונעשו חולין למזיקין.אז הוחל. נתבטל, כמו ״‎לא יחל דברו״‎.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך