פסוק א:וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. כאמור, עשו כונה אדום בשל נזיד העדשים האדום, וכנראה גם משום שנולד אדמוני.
פסוק ב:עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן, כפי שהוזכר כבר, אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי, וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי. אמנם עשו נשא נשים שבאו משבטים כנעניים, ובכל זאת, אולי משום שרצה להתחשב גם ברצון הוריו שיישא אשה מתוך המשפחה, נשא אשה נוספת —
פסוק ג:וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל, אֲחוֹת נְבָיוֹת, שהיתה בת דודו.
פסוק ד:וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז, בנו הבכור, וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל,
פסוק ה:וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח. אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, כל זמן שחי שם.
פסוק ו:אולם בהמשך — וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ אחרת, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו,
פסוק ז:כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו, וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם. אף על פי שיצחק עבד את האדמה, שני בניו היו בעיקר רועי צאן, ומכיוון ששניהם הצליחו, ועדריהם היו גדולים, הם נאלצו לגור הרחק זה מזה.
פסוק ח:וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר. עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם, ולכן צאצאיו נקראו אדוֹמים:
פסוק ט:וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵׂעִיר:
פסוק י:אֵלֶּה שְׁמוֹת כלל בְּנֵי עֵשָׂו שנולדו בכנען ושנולדו מחוצה לה: אֱלִיפַז בֶּן עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו, רְעוּאֵל בֶּן בָּשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו.
פסוק יא:וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז.
פסוק יב:וְתִמְנַע, שהיתה כנראה בת למשפחות המושלים המקומיים של הארץ, הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו. וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק. אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו.
פסוק יג:וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל: נַחַת וָזֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה. אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי בָשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו.
פסוק יד:וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה בַת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן אֵשֶׁת עֵשָׂו. מן ההמשך מתברר שאשה זו היתה בתם של תושבי ארץ שעיר הקודמים. ייתכן שבגללה הגיע עשו לארץ זו, ושמא מכוח קשרי הנישואין הללו תבע תביעת בעלות כלשהי על חבלי ארץ בהר שעיר. וַתֵּלֶד לְעֵשָׂו אֶת יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח.
פסוק טו:אֵלֶּה אַלּוּפֵי— מושלים אזרחיים, מעין נסיכים קטנים שעמדו בראש שבטים, שלא איבדו את מעמדם גם לאחר שקמה ממלכה באדום, בְנֵי עֵשָׂו: בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו: אַלּוּף תֵּימָן, אַלּוּף אוֹמָר, אַלּוּף צְפוֹ, אַלּוּף קְנַז, לפי הבנים שהוזכרו לעיל. משפחותיהם גדלו, ובראש כל משפחה עמד אלוף. בדור הראשון הוא היה אבי המשפחה, ואחר כך כונה בשם זה ראש השבט. כך למשל, אַלּוּף תֵּימָן הפך לכינויו של מנהיג צאצאיו של תימן.
פסוק טז:אַלּוּף קֹרַח, אַלּוּף גַּעְתָּם, אַלּוּף עֲמָלֵק. אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱלִיפַז בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה.
פסוק יז:וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל בֶּן עֵשָׂו: אַלּוּף נַחַת, אַלּוּף זֶרַח, אַלּוּף שַׁמָּה, אַלּוּף מִזָּה. אֵלֶּה אַלּוּפֵי רְעוּאֵל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, אֵלֶּה בְּנֵי בָשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו.
פסוק יח:וְאֵלֶּה בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו: אַלּוּף יְעוּשׁ, אַלּוּף יַעְלָם, אַלּוּף קֹרַח. אֵלֶּה אַלּוּפֵי אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה אֵשֶׁת עֵשָׂו.
פסוק יט:אֵלֶּה בְנֵי עֵשָׂו וְאֵלֶּה אַלּוּפֵיהֶם, הוּא אֱדוֹם.
פסוק כ:אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מתחילה. לצד השליטים מבני עשו, נותר השלטון גם בידי חלק מן השליטים המקומיים: לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה
פסוק כא:וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן. אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. ייתכן שגם מן החורים נותרו אלופים בדרגה כלשהי, ושמא אלופי אדום סיגלו לעצמם את התואר הזה מן החורים.
פסוק כב:וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם, וַאֲחוֹת לוֹטָן היתה תִּמְנָע. בהיותה פילגשו של אליפז בן עשו ואמו של עמלק, תמנע היא מן הנשים המועטות הנזכרות כאן.
פסוק כג:וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל: עַלְוָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם.
פסוק כד:וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן: וְאַיָּה, איה וַעֲנָה, הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם, עַם שהשתייך לענקים הקדמונים, או: פרדים בַּמִּדְבָּר, בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו. משמעותו המדויקת של המקרה תלויה בביאור המלה יֵמִים. אם הימים הם בני שבט ענקים — כנראה רצו לגזול ממנו את חמוריו, והוא עמד כנגדם בגבורה, ובכך נודע לתהילה. אם הם פרדים — מתפרשת מציאתם כהמצאתם. במקרה או שלא במקרה ענה הכליא חמורים וסוסים, והומלטו מהם פרדים. לכן מודגש שהדבר אירע בזמן רעיית החמורים.
פסוק כה:וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה: דִּשֹׁן ובתו היתה אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה, שאף היא נזכרת, משום שהיתה אשתו של עשו.
פסוק כו:וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן: חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן.
פסוק כז:אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר: בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן.
פסוק כח:אֵלֶּה בְנֵי דִישָׁן: עוּץ, שם זה הופיע גם בין בני ארם, לכן כשנזכרת ארץ עוץ, לא ברור אם מדובר בארמים או באדומים, וַאֲרָן.
פסוק כט:אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי: אַלּוּף לוֹטָן, אַלּוּף שׁוֹבָל, אַלּוּף צִבְעוֹן, אַלּוּף עֲנָה,
פסוק ל:אַלּוּף דִּשֹׁן, אַלּוּף אֵצֶר, אַלּוּף דִּישָׁן. אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר.
פסוק לא:וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. בשנים שבהן התפתחו בני עשו כעם חופשי בעל שלטון ריכוזי, גלו בניו של יעקב למצרים, ולא יכלו להמליך עליהם מלך. ייתכן שהמלך הראשון לבני ישראל הנרמז כאן הוא משה רבנו, שכן עיקר תפקידו היה הנהגת העם כולו.
פסוק לב:וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר, בגלל דמיון השם היו שקישרו בינו לבין בלעם בן בעור, אבל לפי העניין ולפי סדר הזמנים אין זה אותו אדם. וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה. אזכור שם העיר מציין שמלכים אלו אינם שושלת.
פסוק לג:וַיָּמָת בָּלַע, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה, עיר אחרת באדום.
פסוק לד:וַיָּמָת יוֹבָב, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי, מארצו של תימן, שהיה אחד מאלופי עשו.
פסוק לה:וַיָּמָת חֻשָׁם, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד, ופרט אחד מחייו ראוי לאזכור — הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן, שהיו במידה רבה שבט נוודים שהתיישב לפי שעה בקרבת אדום ומואב, בִּשְׂדֵה מוֹאָב, וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית.
פסוק לו:וַיָּמָת הֲדָד, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה.
פסוק לז:וַיָּמָת שַׂמְלָה, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר.
פסוק לח:וַיָּמָת שָׁאוּל, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר.
פסוק לט:וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר, וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב. לא ברור מדוע היא נזכרת כלל, ומדוע מפורט ייחוסה. מֵי זָהָב הוא שם פרטי חסר משמעות, או: צורף זהב, או: כינוי לאדם עשיר מאוד. ושמא סבה העשיר של אשתו הוא שייצב את שלטונו של הדד.
פסוק מ:וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם. אלופי עשו משלו באזורים שונים: אַלּוּף תִּמְנָע, אַלּוּף עַלְוָה, אַלּוּף יְתֵת. חלק מהשמות הללו נזכרו קודם, אך יש בהם גם שינויים. תמנע, למשל, לא הופיע לעיל כשם גבר.
פסוק מא:אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה, שהוא שמה של אחת מנשות עשו, אך אולי השבט או האלוף נקראו על שמה, אַלּוּף אֵלָה, אַלּוּף פִּינֹן,
פסוק מב:אַלּוּף קְנַז, אַלּוּף תֵּימָן, אַלּוּף מִבְצָר,
פסוק מג:אַלּוּף מַגְדִּיאֵל, אַלּוּף עִירָם. אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם, הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם.