פסוק א:בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְיוֹאָשׁ בֶּן־יוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה.
פסוק ב:בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִן־יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ג:וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', רַק לֹא בשלמות כְּדָוִד אָבִיו, אבל כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה.
פסוק ד:רַק הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ. עדיין לא הצליחו לבער את הבמות הפרטיות, שבהן הקריבו לה' שלא כדין. עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת.
פסוק ה:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ, ומעמדו התבסס, וַיַּךְ, הרג אֶת־עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת־הַמֶּלֶךְ אָבִיו.
פסוק ו:וְאילו אֶת־בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית, אף שהיה חזק דיו להינקם את נקמת אביו, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת־מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר: לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת, כִּי אִם־אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת. רק החוטא עצמו ייענש, ולא בניו וקרוביו.
פסוק ז:הוּא־הִכָּה אֶת־אֱדוֹם בְּגֵי־מֶלַח, באזור ים המלח, הרג עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים איש מהם, וְתָפַשׂ, כבש אֶת־הַסֶּלַע, מצודת סלע אדום בַּמִּלְחָמָה. וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָהּ יָקְתְאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
פסוק ח:ממלכת יהודה ראתה בממלכת ישראל מדינה לא חוקית המבוססת על מרד. על כן עתה, לאחר שהניצחון על האדומים נסך באמציהו ביטחון עצמי רב, הוא התגרה במלך ישראל – אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים, שליחים אֶל־יְהוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים. הבה נילחם זה בזה.
פסוק ט:וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה מכתב ובו משל לֵאמֹר: הַחוֹחַ, הקוץ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר: תְּנָה אֶת־בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה. מכיוון ששניהם גדלים בלבנון, החוח חושב שילדיהם ראויים להתחתן, אבל השידוך הזה לא הגיע לידי מימוש – וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת־הַחוֹחַ. התברר שלא רק שהחוח והארז שונים בתכלית זה מזה, לעומת עמידתו האיתנה של הארז, לחוח אין ממשות וקיום כלל. והרי הנמשל:
פסוק י:הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת־אֱדוֹם, וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ. ניצחונך על האדומים הוא שהביאך להתנשא ולחשוב שתוכל לנצח גם אותי. הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה – וְנָפַלְתָּה, ותיפול אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ?! כוחותי גדולים מכוחותיך. חבל עליך ועל אנשיך.
פסוק יא:וְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ לעצה הטובה הזו, וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְרָאוּ פָנִים, ערכו קרב מסודר הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה.
פסוק יב:וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָו.
פסוק יג:וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בֶּן־יְהוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ, אך לא הרגו. וַיָּבֹא לאחר מכן לירוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם פִּרצה שהחלה בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם והגיעה עַד־שַׁעַר הַפִּנָּה באורך אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.
פסוק יד:וְלָקַח אֶת־כָּל־הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בתוך בֵּית־ה' וּבְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְגם אֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת מעמים או משבטים קטנים אחרים שהיו בחצרו של מלך יהודה, וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה.
פסוק טו:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָשׁ מלך ישראל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר נִלְחַם עִם אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק טז:וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָשׁ עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּמְלֹךְ יָרָבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
פסוק יז:וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹאָשׁ בֶּן־יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
פסוק יח:וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הֲלֹא־הֵם כְּתֻבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
פסוק יט:וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר, התארגנו למרוד בו מתוך איבה אישית בִּירוּשָׁלִַם. וַיָּנָס אמציה לָכִישָׁה, ללכיש, שהייתה עיר מבצר. וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְמִתֻהוּ שָׁם.
פסוק כ:וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ עַל־הַסּוּסִים אחרי שנהרג, וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד.
פסוק כא:וַיִּקְחוּ כָּל־עַם יְהוּדָה אֶת־עֲזַרְיָה בנו, וְהוּא בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה באותה שעה, וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. על עזריה יסופר בהמשך, אבל כאן מצוין אחד מהישגיו –
פסוק כב:הוּא בָּנָה אֶת־אֵילַת, שהייתה בעבר תחת חסות מלך יהודה אך מפעם לפעם שלטו בה גם אחרים, וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה, אַחֲרֵי שְׁכַב־הַמֶּלֶךְ עִם־אֲבֹתָיו, אחרי מות אמציהו אביו.
פסוק כג:בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה.
פסוק כד:וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' – לֹא סָר מִכָּל־חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל.
פסוק כה:הוּא – ירבעם בן יואש, הֵשִׁיב אֶת־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, כך שהממלכה השתרעה מִלְּבוֹא חֲמָת שבצפון סוריה, עַד־יָם הָעֲרָבָה, ים המלח, כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד־עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן־אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר שבנחלת זבולון. יונה ניבא שבסופו של דבר תשוב ממלכת ישראל אל הגבולות שהיו לה בזמנו של שלמה המלך.
פסוק כו:כִּי־רָאָה ה' אֶת־עֳנִי, הענות, העינויים של יִשְׂרָאֵל מֹרֶה, ירוד מְאֹד, וְאֶפֶס עָצוּר, אין מי שמוגן על ידי השליט, וְאֶפֶס עָזוּב, אין מי שהשליט מחזק אותו, וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.
פסוק כז:וְלֹא־דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת־שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. אשר על כן – וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן־ יוֹאָשׁ.
פסוק כח:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת־דַּמֶּשֶׂק וְאֶת־חֲמָת לִיהוּדָה, כיוון שנכבשו על ידי דוד שמיהודה, השיב ירבעם את הערים הללו ליהודה, והן נכבשו בְּאמצעות אנשי צבא יִשְׂרָאֵל. כל הפרטים הללו הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק כט:וַיִּשְׁכַּב יָרָבְעָם עִם־אֲבֹתָיו עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו, הדור החמישי ליהוא, ראש שושלת המלכים הזו.
