תנ"ך על הפרק - מלכים ב יג - לפרק י"ג / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים ב יג

322 / 929
היום

הפרק

בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָחָ֨ז בֶּן־יֵה֤וּא עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַ֠יֵּלֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־סָ֥ר מִמֶּֽנָּה׃וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד ׀ חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּבְיַ֛ד בֶּן־הֲדַ֥ד בֶּן־חֲזָאֵ֖ל כָּל־הַיָּמִֽים׃וַיְחַ֥ל יְהוֹאָחָ֖ז אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֤י רָאָה֙ אֶת־לַ֣חַץ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־לָחַ֥ץ אֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֤ה לְיִשְׂרָאֵל֙ מוֹשִׁ֔יעַ וַיֵּ֣צְא֔וּ מִתַּ֖חַת יַד־אֲרָ֑ם וַיֵּשְׁב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאָהֳלֵיהֶ֖ם כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃אַ֠ךְ לֹֽא־סָ֜רוּ מֵחַטֹּ֧אות בֵּית־יָרָבְעָ֛ם אֲשֶׁר־החטיהֶחֱטִ֥יאאֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָאֲשֵׁרָ֔ה עָמְדָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם־חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּֽעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ׃וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹאָחָ֛ז וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבוּרָת֑וֹ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹאָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹאָ֥שׁ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֤ז עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃וַיַּֽעֲשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכָּל־חַטֹּ֞אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֥הּ הָלָֽךְ׃וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י יוֹאָשׁ֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְב֣וּרָת֔וֹ אֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹאָשׁ֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְיָרָבְעָ֖ם יָשַׁ֣ב עַל־כִּסְא֑וֹ וַיִּקָּבֵ֤ר יוֹאָשׁ֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו׃וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַֽאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת־אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד־כַּלֵּֽה׃וַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָֽׁלֹשׁ־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃וַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם׃וַיָּ֥מָת אֱלִישָׁ֖ע וַֽיִּקְבְּרֻ֑הוּ וּגְדוּדֵ֥י מוֹאָ֛ב יָבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ בָּ֥א שָׁנָֽה׃וַיְהִ֞י הֵ֣ם ׀ קֹבְרִ֣ים אִ֗ישׁ וְהִנֵּה֙ רָא֣וּ אֶֽת־הַגְּד֔וּד וַיַּשְׁלִ֥יכוּ אֶת־הָאִ֖ישׁ בְּקֶ֣בֶר אֱלִישָׁ֑ע וַיֵּ֜לֶךְ וַיִּגַּ֤ע הָאִישׁ֙ בְּעַצְמ֣וֹת אֱלִישָׁ֔ע וַיְחִ֖י וַיָּ֥קָם עַל־רַגְלָֽיו׃וַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם לָחַ֖ץ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹאָחָֽז׃וַיָּחָן֩ יְהוָ֨ה אֹתָ֤ם וַֽיְרַחֲמֵם֙ וַיִּ֣פֶן אֲלֵיהֶ֔ם לְמַ֣עַן בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם יִצְחָ֣ק וְיַֽעֲקֹ֑ב וְלֹ֤א אָבָה֙ הַשְׁחִיתָ֔ם וְלֹֽא־הִשְׁלִיכָ֥ם מֵֽעַל־פָּנָ֖יו עַד־עָֽתָּה׃וַיָּ֖מָת חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ בֶּן־הֲדַ֥ד בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃וַיָּ֜שָׁב יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֗ז וַיִּקַּ֤ח אֶת־הֶֽעָרִים֙ מִיַּד֙ בֶּן־הֲדַ֣ד בֶּן־חֲזָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר לָקַ֗ח מִיַּ֛ד יְהוֹאָחָ֥ז אָבִ֖יו בַּמִּלְחָמָ֑ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הִכָּ֣הוּ יוֹאָ֔שׁ וַיָּ֖שֶׁב אֶת־עָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

לפרק י"ג

מלכות יהואחז

לאחר מות המלך יהוא עלה על כסא ישראל בנו, המלך יהואחז. כידוע יעקב לא רצה בתחלה לברך את בני יוסף משום שראה שירבעם בן נבט יצא מאפרים ויהוא ובניו ממנשה. לבסוף נאות יעקב לברכם לאחר שיוסף הוכיח כי הוא מצדו חינך את בניו כראוי ושורש הסטיה לא החל בימיו. כבר הזכרנו שיהוא לא סיים את תפקידו, לבטל לחלוטין את העבודה הזרה לכל סוגיה, והשאיר את עגלי ירבעם בגלל שתי הסיבות שהסברנו לעיל. יהואחז בן יהוא הלך בדרכי אביו ועשה הרע בעיני ה', לכן פקד עליו ה' גם את עון אבותיו, וכדברי חז"ל שאם הבנים ממשיכים בדרכי אבותיהם הרשעים, מענישם גם על עון אבותיהם(ברכות ז.).

מלך ארם פוגע קשות בישראל

לפיכך עורר הקב"ה את חזאל מלך ארם ואת בנו בן הדד להציק להם כל הימים. מלך ארם פגע קשות בישראל והשמיד את מרבית עצמתם הצבאית ולא השאיר ליהואחז כי אם חמישים פרשים, עשרה רכבים ועשרת אלפי חיילים בלבד - ואת היתר השמיד. כוונת מלך ארם היתה להשמיד את כל הכוח הצבאי של ישראל, אולם יהואחז התפלל לקב"ה, וברוב רחמיו, הסכים ה׳ להשאיר שארית לעמו ולא לגרום להשחתתם המוחלטת על ידי חיילי ארם. [ויש לדקדק בדברי הכתוב: "כי לא השאיר ליהואחז" ולא כתוב 'לא הותיר'. כלומר, מלך ארם, ברצון ה', השאיר בכוונה את אשר השאיר, ולא שנותרו אלו במקרה]. תפילתו של יהואחז הביאה לתשועת ה' שבאה על ידי יואש בנו כפי שנביא בהמשך.

מלכות יהואש בן המלך יהואחז

לאחר מות יהואחז מלך בנו יהואש. גם מלך זה לא סר מחטאת ירבעם בן נבט. בכתובים נאמר עוד שנלחם עם אמציהו מלך יהודה(כפי שנכתוב בהמשך) ושכב עם אבותיו.

כאשר ראה יהואש שהנביא אלישע חולה, הגיע לבקרו ובכה בפניו על מצב עם ישראל הסובל מיד חזאל מלך ארם.

שואל המלבי"ם מדוע לא ברך אותו הנביא שיצליח לנצח את ארם במלחמה ואמר לו לקחת חץ וקשת?

מסביר המלבי"ם שמאחר ומשיחת חזאל היתה על פי אלישע, אי אפשר לבטל את דיבורו הראשון שקבע שחזאל יהא מלך ולברך את יהואש להצליח ולנצחו במלחמה. לכן נאלץ הנביא להשתמש בחץ וקשת כפי שנבאר.

אלישע ציווה את יהואש לקחת קשת וחצים וכן לפתוח את החלון ולהסתכל מזרחה לכוון ארם. כאשר יהורם ירה לכוון מזרח אמר הנביא: "חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם". כלומר, חץ התשועה מיוחס לה' וכח זה יהא בארם. הנביא בישר למלך ישראל שהנצחון על ארם יהא בדרך נס ורצה אלישע הנביא שהמלך יכה לכיוון ארם חמש או שש פעמים, אולם המלך חדל לירות כעבור שלש פעמים. הנביא קצף עליו ואמר לו שהמלך ינצח את ארם שלש פעמים בלבד ואם היה יורה חמש או שש פעמים היה משמיד כל צבא ארם לחלוטין.

נס בפטירת אלישע הנביא

בעת פטירתו של אלישע וקבורתו החלו גדודי ארם לבוא ולהציק לישראל. באותה שעה נפטר אדם מישראל והקוברים פחדו מחיילי הגדוד המואבי המתקרב, פתחו את המערה שם היה קבור אלישע והשליכוהו לתוכה. כאשר גופתו נגעה בגופת הנביא קם האדם ועמד על רגליו. לפי אחת הדעות מדובר באדם רשע שקם ממערת אלישע ובמרחק רב מת שוב ונקבר במקום אחר כדי שלא יהא אדם רשע קבור אצל הצדיק. אולם חז"ל מביאים דעה הפוכה האומרת כי הוליד בן ושמו היה שלום בן תקוה. אדם זה זכה לאריכות ימים מופלגת והיה מגדולי הדור. כוחו היה גדול במעשי חסד. בין היתר היה ממלא חמת מים, יושב בפתח העיר ומשקה את עוברי האורח שהיו נכנסים לעיר ומשיב את נפשם. בזכות מעשי החסד שעשה שרתה רוח הקודש על אשתו שהיתה הנביאה חולדה שנבאה בימי ירמיהו שנאמר: "אל חולדה הנביאה"(שליחי המלך יאשיהו הגיעו אליה לשאול על אודות ספר התורה שנמצא בעזרה) אשת שלום בן תקוה". בתחלה נפטר וכאמור נקבר במערת אלישע אך אחר כך קם לתחיה והוליד בן, הוא חֲנַמְאֵל בֶּן־שַׁלֻּם, שמכר את הקרקע לירמיהו כמבואר בכתוב(ירמיהו לב).

מימוש נבואת אלישע הנביא

עם מותו של חזאל בטלה הגזרה מעל יהואש ולא השתעבד תחת יד בן הדד ואכן הכה את ארם שלש פעמים והשיב לישראל אותן ערים שלקח ממנו חזאל במלחמה.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך