א בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָחָ֨ז בֶּן־יֵה֤וּא עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃ ב וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַ֠יֵּלֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־סָ֥ר מִמֶּֽנָּה׃ ג וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד ׀ חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּבְיַ֛ד בֶּן־הֲדַ֥ד בֶּן־חֲזָאֵ֖ל כָּל־הַיָּמִֽים׃ ד וַיְחַ֥ל יְהוֹאָחָ֖ז אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֤י רָאָה֙ אֶת־לַ֣חַץ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־לָחַ֥ץ אֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃ ה וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֤ה לְיִשְׂרָאֵל֙ מוֹשִׁ֔יעַ וַיֵּ֣צְא֔וּ מִתַּ֖חַת יַד־אֲרָ֑ם וַיֵּשְׁב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאָהֳלֵיהֶ֖ם כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ ו אַ֠ךְ לֹֽא־סָ֜רוּ מֵחַטֹּ֧אות בֵּית־יָרָבְעָ֛ם אֲשֶׁר־החטי (הֶחֱטִ֥יא) אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָאֲשֵׁרָ֔ה עָמְדָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ ז כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם־חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּֽעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ׃ ח וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹאָחָ֛ז וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבוּרָת֑וֹ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ט וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹאָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹאָ֥שׁ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ י בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֤ז עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃ יא וַיַּֽעֲשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכָּל־חַטֹּ֞אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֥הּ הָלָֽךְ׃ יב וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י יוֹאָשׁ֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְב֣וּרָת֔וֹ אֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יג וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹאָשׁ֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְיָרָבְעָ֖ם יָשַׁ֣ב עַל־כִּסְא֑וֹ וַיִּקָּבֵ֤ר יוֹאָשׁ֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יד וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו׃ טו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃ טז וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יז וַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַֽאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת־אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד־כַּלֵּֽה׃ יח וַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָֽׁלֹשׁ־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃ יט וַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם׃ כ וַיָּ֥מָת אֱלִישָׁ֖ע וַֽיִּקְבְּרֻ֑הוּ וּגְדוּדֵ֥י מוֹאָ֛ב יָבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ בָּ֥א שָׁנָֽה׃ כא וַיְהִ֞י הֵ֣ם ׀ קֹבְרִ֣ים אִ֗ישׁ וְהִנֵּה֙ רָא֣וּ אֶֽת־הַגְּד֔וּד וַיַּשְׁלִ֥יכוּ אֶת־הָאִ֖ישׁ בְּקֶ֣בֶר אֱלִישָׁ֑ע וַיֵּ֜לֶךְ וַיִּגַּ֤ע הָאִישׁ֙ בְּעַצְמ֣וֹת אֱלִישָׁ֔ע וַיְחִ֖י וַיָּ֥קָם עַל־רַגְלָֽיו׃ כב וַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם לָחַ֖ץ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹאָחָֽז׃ כג וַיָּחָן֩ יְהוָ֨ה אֹתָ֤ם וַֽיְרַחֲמֵם֙ וַיִּ֣פֶן אֲלֵיהֶ֔ם לְמַ֣עַן בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם יִצְחָ֣ק וְיַֽעֲקֹ֑ב וְלֹ֤א אָבָה֙ הַשְׁחִיתָ֔ם וְלֹֽא־הִשְׁלִיכָ֥ם מֵֽעַל־פָּנָ֖יו עַד־עָֽתָּה׃ כד וַיָּ֖מָת חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ בֶּן־הֲדַ֥ד בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ כה וַיָּ֜שָׁב יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֗ז וַיִּקַּ֤ח אֶת־הֶֽעָרִים֙ מִיַּד֙ בֶּן־הֲדַ֣ד בֶּן־חֲזָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר לָקַ֗ח מִיַּ֛ד יְהוֹאָחָ֥ז אָבִ֖יו בַּמִּלְחָמָ֑ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הִכָּ֣הוּ יוֹאָ֔שׁ וַיָּ֖שֶׁב אֶת־עָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מראות הצובאות

אלשיך

פסוק יד:
ואלישע חלה את חליו כו'. אמר שבכה המלך ויאמר אבי אבי שני פעמים ופירש אבי שהיית רכב ישראל והוא כי ישראל הם מרכבה אל השכינה ועי"כ יושפע להם טובה והמרכבה אל השכינה נקראת רכב כד"א רכב אלהים רבותי' כו' ובהיות ישראל רכב אין כל ישראל ראוים לכך כי אם חד בדרא או תרי בדרא כענין ויהי ה' את יוסף שהוא היה אז רכב אלהים לשכינה שקדמה לישראל במצרים וכמד"א לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד וכן עתה היתה בישראל והיה הרכב שלה אלישע כאשר היה אליהו בזמנו רכב אלהים והנה ההטבות שיש להם על ידי הצדיק הם שנים א' שפע טובה והשנית מגן מהרעה בפרט מהאויבים ועל הא' אמר רכב אלהים ועל השנית אמר ופרשיו כי זכיותיו היו כפרשים אנשי מלחמה נגד האויבים וכנגד שתיהן אמר אבי אבי שהיה אב בשתי הבחינות ועיקר בכייתו היתה מפחד ארם שהם אנשי מלחמתו על כן יאמר לו אלישע קח קשת כו' וענין יריית החצי' תחלה קדמה ובהרכבת די איש האלהים על ידו ואמור חץ תשועה כו'. ומה שחזר ואמר לו הך ארצה אחר שכבר ירה החצים עמו קדמה. ועוד כי כבר במה שירה תחלה אמר והכית בארם באפק עד כלה ואיך אחר כך אמר שעל שלא הכה בארץ חמש או שש פעמים שלא יכלם אך לזה נדקדק לשון אומרו להכות חמש או שש פעמים אז הכית כו' מהו אומרו להכות והראוי יאמר אם הכית חמש או שש כו' ולא להכות ל' עתיד:
פסוק יד:
אמנם הנה תחלה רצה להשפיע במלך הכנה לכלות את ארם או להכותו מכות רבות לפי מה שיקבל המלך מההכנה והיה על ידי פתוח החלון קדמה שהוא נגד ירושלם כענין וכיון פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם כי משם השפע בא לעולם והמשך השפע הוא ליואש על ידי השתלשלות ידי איש האלהים על כן הרכיב המלך ידיו בקשת וישם אלישע ידיו על ידי המלך לקבל שפע והכנה באמצעות אלישע הנביא והיתה קבלת ההכנעה על ידו יריית החצים קדמה אמר הנביא חץ תשועה לה' כו' יקנה המלך הכנה והשתלשלות מן השמים שעל ידי כן אם יזכה יוכל להכות עד כלה והוא שהספיק אותו השפע שנשתלשל על ידי מה שירה החצים קדמה בהרכבת יד המלך אל הקשת וידי איש האלהים על ידיו באמור הוא חץ תשועה לה' כלומר מתייחסת לה' כד"א לה' הישועה לה' ולגדעון לה' המלחמה כך תשועה מתייחסת לה' כי תהיה מאותו יתברך וחץ תשועה הנזכר על איזה עם הוא פירש שיהיה בארם ועל ידי כן תהיה אתה המכה במה שתכה החצים ארצה ולפי מה שתכה כך תנוח כך שיעור הצלחת ההכנה שהוכנה בך על ידי יריית החצים קדמה שנגד ירושלם כי משם נשתלשל הכנה לחול אחרי כן על ידי מה שיכה המלך בחצים על הארץ ולפי שישאר שיעור ההכאות בארץ יחול שפע ההכנה לפעול למטה בארץ ולהיות כח בהכנה עד כלה אם היה מכה ה' או ו' פעמים בארץ אמר והכית את ארם באפק עד כלה אך לא זכה כל כך במה שלא הכה כ"א ג' פעמים על כן קצף המלך עליו ואמר להכות חמש כו' ולא אמר אם הכית חמש כו' כלומר הכנה היתה כבר בחצי' ראשונים להכות ה' או ו' פעמים כי אז הכית את ארם עד כלה אך עתה ג' פעמים תכה את ארם:
פסוק כ:
וימת אלישע כו'. רצה הקדוש ברוך הוא להודיע כמה גדולת איש האלהי' הלזה וברכת אליהו ז"ל כי ברכתו שאמר אם תראה אותי לוקח מאתך יהיה לך כן כי כך היה ולא עוד אלא אחד בחייו ואחד אחר מותו והנה היה מקום לומר כי תוך שנת הנפטר יש לו שייכות בעולם הזה הרבה ואחר שנה יש לו הסתלקות כי עיקר נפשו עולה במעלית גדולות ולפי העליה הוא הסילוק מלמטה ובכן מה שהחיה אלישע את המת בנגעו בו אחר מותו אם היה תוך שנת סילוקו אינו כמו כן תמיהה כאשר בהיות אחרי כן ובזה יאמר ויקברוהו וכאשר גדודי מואב באו בארץ כבר בא שנה שנקבר שבא ונשלם שנתו ועל כל זה כאשר נגע האיש בעצמות אלישע ויחי כו'. והנה יש מרבותינו ז"ל אמרו כי רשע היה ולבל יהי לו שכן רע החיהו עד שנתרחק ממנו ומת ויש אומרים שצדיק היה וזה לשונם אמר רבי עזריה תדע לך כח הצדקה משלום בן תקוה שהי' מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום ומה היה עושה היה ממלא חמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו ובזכות זה שרתה עליו שכינה שנאמר וילך חלקיה הכהן ואליקים אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה כו' וכשמת יצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה וראו החיל שבא עליהם וישליכו את האיש בקבר אלישע וחיה ואחר כך הוליד את חנמאל עד כאן ואם כן לדעת הראשון אומרו וילך ויגע הוא שנתגלגל ולדות השני שהוא שלום בן תקוה אפשר שוילך הוא כמשמעו שמרוב צדקו נקנה בו חיות להתקרב אל עצמות הנביא ובאמצעותו הושלם מחיונות עד שהלך לביתו והוליד בו צדיק דוד ירמיהו: